אור הישר (זבחים) רכג

שם איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא כו', וכן שלחה צדקה לרבא ולרב יוסף כדאמרינן בב"ב ד"ח ע"א וד"י ע"ב, ומשמע נמי שלא היתה זקנה כ"כ בימי רבא כדמוכח קצת בנדה ד"כ ע"ב דשדרה דם נדותה לרבא וע"ש ברש"י, ולפ"ז יל"ד קצת על חשבון הדורות בזה, דבשלמא הא דאמרינן בהפועלים פ"ה ע"א אהוריירא דבי רבי הוה עתיר משבור מלכא, לאו ראיה היא כ"כ דשבור מלכא הוה בימי רבי, דאפשר דסתמא דגמרא בדורות האחרונים ספרו, דאהוריירא דבי רבי היה עתיר יותר משבור מלכא שהיה בימיהם, אכן איך אפשר דבנה שבור מלכא היה בזמן רב יהודא כגרסת רש"י ותוס' שילהי ע"ז, הרי ביום שמת רב יהודא נולד רבא כדאמרינן בקידושין ע"ב ע"ב, כן היה שבור מלכא עוד בימי שמואל רביה דרב יהודא כמבואר בסוכה נ"ג ע"א וע' ברכות נ"ו ע"א ובב"ב קט"ו ע"ב ובפסחים נ"ד ע"א ובשילהי ב"מ ובסנהדרין מ"ו ע"ב ובנדרים כ"ה ע"א, וגם בימי רב הוה שבור מלכא כדמשמע בב"מ ד"ע ע"ב, ואפשר דשם שבור מלכא היה שם כינוי משפחה למלכי פרס במשך דורות אחדים

שם ר' אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא נשתמש בו הדיוט כו', וכ' בשטמ"ק אלעזר בן שמוע וע' בדק"ס, ובודאי קבע גרסתו זו ע"פ סוגיא דמנחות כ"ב ע"א, אבל בתו"כ נדבה פרק ו' הגרסא ר' אליעזר, וע"ש בהתוה"מ סי' נ"ד ובח"ס חא"ח סי' מ"ם

שם ורבא אמר לך התם נמי בחדתי, ע' בת' שאילת דוד חא"ח סי' ג'. מירושלים להר הבית מחנה ישראל, היינו מפתח

שם ירושלים כמבואר בתוספתא כלים פ"א ובמד"ר במדבר פרשה ז' סי' ח'

שם מהר הבית לשער ניקנור מחנה לויה מכאן ואילך מחנה שכינה, ע' מה שהעיר מהך דהכא בגבורות ארי ליומא רפ"ק על פירש"י דהתם

שם א"ק ונסע אה"מ אע"פ שנסע אהל מועד הוא וכ"ה נדרש בבבלי לעיל ס"א ע"ב ובמנחות צ"ה ע"א, אולם לשון הירושלמי ס"פ טרף בקלפי ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כבתוך המחנות ע"ש, ולכאורה הרי כוונת הדרשה היא אחת, וא"כ ל"ל להירושלמי לסיומא דקרא אם נוכל להוציא הדרשה מרישא דקרא כדדרשו בבבלי וצע"ק

רש"י ד"ה אמרה. בג' דברים חטאתי בג' ימחל בחבל ופשתים וחלון שהיו מנאפים עולין כו' ובאותן שלשה דברים עצמן זכתה להציל השלוחים ע"כ, אבל במכילתא ד"פ יתרו ובילקוט יהושע רמז ט', הלשון, בשלשה חטאתי לפניך בנדה בחלה ובהדלקה בשלשה מחול לי בחבל בחלון ובחומה

רש"י ד"ה כתוב אחד אומר ברייתא זו משובשת בספרים ושנויה היא בספרי בברכת כהנים כו' ע"כ, לפנינו גם שם אין הגרסא כמו ברש"י דבסוגיין, וע' עוד בספרי ראה בפסוק כי אם אל המקום י"ב ה' וע"ש במפרשים, ובמדרש שמואל פרשה ל"ב ובילקוט סוף שמואל ב'

תוד"ה אסור. דאסור לסייען דגזרינן אטו עבודה דבת חיובא ע"כ, ונלע"ד דכתירוץ התוס' אשכחן גמרא ערוכה בערכין י"א ע"ב, במעשה דר' יהושע בן חנניא שהלך לסייע בהגפת דלתות אצל ר' יוחנן בן גודגדא א"ל בני חזור לאחוריך שאתה מן המשוררים ולא מן השוערים, ואמרינן התם מאי לאו בהא קמיפלגי דמ"ס מיתה היא וגזרו בה רבנן ומ"ס אזהרה היא ולא גזרו בה, ודחי דכו"ע אזהרה היא מ"ס מסייע גזרו בה רבנן ומ"ס לא גזרו בה רבנן ע"ש, הרי בהדיא דאם מקור הדין דמשורר ששיער הוא במיתה אז לכו"ע גזרו על המסייע לו, וה"נ בשחוטי חוץ דמקור האיסור הוא בכרת דכו"ע גזרו על המסייע אותו

ולפ"ז י"ל דגם גבי שבת דאמרינן בשבת צ"ג דמסייע אין בו ממש, הוא רק לפטור בדיעבד את זה שאינו יכול, אבל לכתחילה יש לאסור את המסייע משום גזירה שלא יבא לעשות מלאכה אסורה בשבת גם כשהוא לבדו, ובזה מדוייק לשון הרמב"ם בפ"א הט"ז מה' שבת שכ' גבי מלאכת שבת שעשו שנים בשותפות אם זה יכול וזה אינו יכול דמסיק וז"ל זה הראשון שיכול חייב והשני מסייע הוא ומסייע אינו חייב כלום ע"ש, ולשון זה סובל דאינו חייב בדיעבד אבל לכתחילה אסור, והתם גרע נמי דמסייע ידי עוברי עבירה, ודמי לדתנן בע"ז נ"ה ע"ב ישראל שהוא עושה בטומאה לא דורכין ולא בוצרין עמו, וע"ש רש"י ד"ה וישראל ושם ברש"י סוף ע"א ובגיטין ס"א ע"א רש"י ד"ה רבא

ובדוגמא זו כתב הרמב"ם פ"ה הי"ח מביאת מקדש וז"ל ואין עבודה אלא בימין ואם עבד בשמאל פסולה כו' קבל בימין ושמאל מסייעתו עבודתו כשרה שהמסייע אין משגיחין עליו ע"ש, הרי גם התם דכשרות המסייע הוא רק בדיעבד אבל לא לכתחילה, שוב מצאתי שכוונתי ת"ל לדינא למש"כ בת' חו"י סי' רי"ב

תוד"ה גבה. ור"ת אומר שיש במדרש דנתן לו חמשים שקלי זהב דהיינו שש מאות שקלי כסף ע"כ, בכתובות צ"ט ע"א הביא התוס' זאת בשם פרקי דר"א פל"ו, וע' עוד בברייתא דספרי פ' וזאת הברכה בפסוק לבנימין אמר ובמפרשים שם ובזוה"ק ויקהל דף רי"ד

תוד"ה אימא. אבל קדשי קדשים דבעי מחיצה כיון דנסתלקו מסעות אין מחנה שכינה קיים כו' ע"כ, ע' בתוספתא כלים פ"א ובתוספתא זבחים פי"ג ובהתוה"מ לס' פקודי מ"ם כ"ג

דף קי"ז ע"א אלא לעולם כולהו תלתא הוו, ע' כלים פ"א מ"ז ובפסחים ס"ז ע"א ובספרא תזריע סוף פרק י"ב ובספרי ר"פ נשא.