אור הישר (זבחים) כא

כפרה ע"ש, ומובן דהספרי מצא מקומו לתת טעם זה גבי חטאת נחשון. שהוא היה המקריב הראשון. והוא טעם לשבח בכל הנשיאים

ולפ"ז לא דמי חטאת נחשון לכל החטאות הבאות על חטא דלשעבר, דהוא בא להסיר ספק טומאה רק להכשירו להבא, למען יוכל לבא אל הקדש, ולשון לכפר דקאמר בספרי הוא דוגמת בליתא דפרסא למיכפריה דאמרינן בחולין ד"ח ע"ב וע"ש ברש"י ד"ה למיכפריה, וה"ג הוא לקנח ולהעביר הספק טומאה דלשעבר ולפ"מ דאיננה על חטא דלשעבר שפיר קאמר בגמרא חטאת נחשון עולה היא, כמו דקאמר על חטאות נזיר ומצורע הני עולות נינהו, דכולהו בני בקתא חדא נינהו הבאות להכשר דלהבא, ומעתה דברי רש"י מאירים כשמש בצהרים במש"כ דומיא דנחשון שמחוייב חטאת שאינה על חטא הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר וחטאת מצורע הבאות להכשיר כנ"ל, וע' בירושלמי שבועות פ"א ה"ד ובש"ק שם

תוד"ה איתיביה. היינו במידי דכתיבא בהדיא בחטאת גופיה דרשינן ליה לכו"ע כו', ע' מנחות ד"ג ע"ב תוד"ה לר"ש ובהתוה"מ פ' צו סי' כ"ד

תוד"ה מחשבין, כגון משחיטה לזריקה אבל משחיטה לקבלה לא דהא מפיגול יליף לה כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב ובש"ק ומה"פ שם

דף יוד ע"א ר' יוחנן אמר אסורה, בחולין ל"ט ע"א הגרסא פסולה, וע"ש ברש"י ומש"כ בחידושי שם

שם שאם אמר הריני שוחט לשם פלוני כשר לזרוק דמו לשם פלוני פסול ע"ל דיד ע"א רש"י ד"ה וישנו בד' עבודות ושם ע"ב תוד"ה רב

שם תניא אר"א חטאת בא על חטא כו', בתוספתא שלפנינו נשתנה הגרסא במקצת ממה דגרסינן הכא

רש"י דיה מותרת לאכילה, ע' חולין ל"ט ע"א רש"י דיה פסולה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה ר"ל, ושחיטת מומר לא חשיב כדפי' בפ"ק דחולין גבי שוחט בשבת ע"כ, וכ"כ התוס' בסנהדרין דס"א ע"א דבפעם אחת לא חשיב מומר, וע' בחידושי הרשב"א לחולין דל"ט ובמש"כ בחידושי שם ובדף י"ד ע"א

בא"ד ואין לתמוה האיך נהרג דילמא מימלך כו', ע' סנהדרין ס"א ע"א ברש"י ותוס' ד"ה האומר

תוד"ה מקום, וא"ת שוחט שלא לשם אוכלין בפסח יוכיח כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ה ה"ב ובש"ק שם

ע"ב חזר ר"א ודנו דין אחר חטאת נאמר בה היא בשחיטה היא לשמה כשרה שלא לשמה פסולה כו', וכה"ג דריש בתו"כ ויקרא נדבה פרק ז' עיכובא לשחיטת עולה בצפון מדכתיב הוא, וע"ש בהתוה"מ סי' ס"ט ובפ' צו סי' פ"ג ושם בפי' הראב"ד סוף פרשה ד'

שם א"ל ר' אליעזר הרי הוא אומר כחטאת כאשם מה חטאת שלא לשמה פסול אף אשם שלא לשמו פסול, ויל"ד הלא בודאי למד כן מכחטאת כאשם דכתיב בפ' אשם וע' בתוד"ה הרי ומש"כ בחידושי שם, ולרבנן הלא איצטריכו להו כחטאת כאשם דמה חטאת מן החולין ובידו הימנית וביום אף אשם מן החולין ובידו הימנית וביום כדתניא בתו"כ צו ריש פרק ט', וא"כ מנ"ל לר"א האי דרשה, ומאין הכריח ממקרא זה פסול דאשם שלא לשמו, ועמש"כ בחידושי לקמן די"א ע"א

שם אמר אביי אשם דמו למעלה לא מצית אמרת ק"ו מעולה כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' מ"ב

שם מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח, ע"ל ס"ה ע"א תוד"ה בן ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ ויקרא נדבה פרשה ז' ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ט ע"ב

שם אותה דמה למעלה ולא אחרת למעלה, כ"ה גרסת התוס' לקמן נ"ב ע"ב ובדף נ"ג ע"ב

שם דמים התחתונים כו' אר"א בר"ש בד"א כו', בתוספתא פ"ו ולקמן נ"ג נשתנה הגרסא ע"ש

שם אשם נכנס דמו לפנים פסול לא מצית אמרת ק"ו מעולה כו', והנה התוס' בבכורות ל"ג ע"א ובב"מ קי"ד ע"א הוכיחו מהכא דק"ו מבטל ההיקש כיון דאיכא לאוקמא היקישא לדבר אחר דהא ר"א דריש כחטאת כאשם ונדחה מטעם הק"ו. וע' בסוגיין תוד"ה ומה ובפסחים כ"ד ע"ב תוד"ה אמרת ובחולין קט"ז ע"א תוד"ה מה

והפמ"ג בגינת וורדים כלל מ"ו נטה מדרך התוס', במש"כ דבהא גופה פליגי ר"א ור' יהושע בסוגיין דר"א סבר אף דאיכא למיפרך על ההיקש מ"מ אין משיבין והיקישא עדיפא ור' יהושע סבר כי אמרינן היקש עדיף מק"ו רק הכא דליכא למיפרך ע"ש

ולע"ד יש להסביר הא דבסוגיין עפמש"כ התוס' בשבת צ"ז ע"א בשם ר"ת גבי ר"ע דגמר גז"ש, ור"י בן בתירא גז"ש לא גמר משום דהיה להם בקבלה מנין הגז"ש בכה"ת וזו יתירה על החשבון לפיכך לא קבלה ע"ש, ולפ"ז אפ"ל ה"נ דהיה להם מספר ידוע בהיקש דכה"ת, ולר"א היה היקש דכחטאת כאשם להאי דרשה ג"כ באותו מספר ולר' יהושע לא היתה כן הקבלה ולהכי פליג עליה, ומכש"כ הכא דחזינן בתו"כ צו פרק ט' דדרשו כחטאת כאשם מה חטאת מן החולין ובידו הימנית וביום אף אשם מן החולין ובידו הימנית וביום ועמש"כ בחידושי בסמוך, ולפ"ז סברא גדולה לאמר דהיקש שאפשר לקיימו לדרשה אחרת נדחה מק"ו, משום דההיקש לא נדחה כלל ונשאר בתקפו על הדרשה האחרת, והוא ממש כמש"כ התוס', ומה מקום להפמ"ג לחלוק על דבריהם, ומה מאד נאמנו הדברים ביותר אליבא דר"א דבסוגיין, שהוא העיד על עצמו שלא אמר דבר מעולם שלא שמע מפי רבו כמבואר בסוכה כ"ח ע"א, ובודאי גם היקש זה אמר מה שהיה לו קבלה מרבו

רש"י ד"ה שייר, מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה כו', עמש"כ בחידושי לחולין כ"ב ע"א.