אור הישר (זבחים) ריט

ה"ה מאיסו"מ, וכן מורה פשטות המשנה לעיל ר"פ התערובות דקתני נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה כו' ברובע ונרבע ופירש"י וז"ל נתערבו זבחים כשרים בשור שנעבד בו עבירה אחד באחד ומפרש ואזיל מאי היא כגון כו' ע"ש, הרי בהדיא דהאי שנעבדה בו עבירה כולל כל הני דתני בתר הכי, וכן הבין נמי ברי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח, וממילא מובן דברובע ונרבע אין נ"מ אם בעל הבהמה עשה או אחר, רק אם נעבדה בו העבירה, ודין זה מתאים עם גרסת רש"י כנ"ל

בא"ד וכיון דחזו כבר ואידחו ראויים קרינא בהו שנראו כבר כו' ע"כ, אולם הראב"ד בפירושו על הספרא פ' אחרי פרשה ו' כ' וז"ל בשלמא רובע ונרבע דאקדשינהו והדר רבעינהו פי' וע"י מעשה יכול אדם לאסור דבר שאינו שלו וע"ש בר"ש משאנ"ץ משנה ז'

תוד"ה אתנן, אתנן ומחיר לא מיתוקם בקדשים קלים אפילו לריה"ג כו', ע' פסחים ד"צ ע"א ובספרי נשא בפסוק ואיש את קדשיו לו יהיו ובהתוה"מ שם סי' ל"א ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק א' משנה ח'

תוד"ה וקסבר. וא"ת ל"ל קרא למעוטי הלא חולין גמורין נינהו כו', ע' ר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' אחרי פרשה ו' משנה ז'

בא"ד וכגון שהקדיש בהמה מעוברת ושייר העובר כו', ע' תמורה ד"י ע"א תוד"ה ואזדא ושם כ"ה ע"א תוד"ה היא ושם ע"ב תוד"ה דת"ק ובנדה מ"א ע"א תוד"ה קסבר ובשעה"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה

ע"ב מילקי נמי ללקי אלמה א"ר זירא הכתוב נתקו לעשה ה"מ לרבנן לר"ש ה"נ. ע' בתוס' חולין פ"א ריש ע"א וברמב"ם וכ"מ פ"ג ה"ז מאיסורי מזבח ובס' אברהם יגל ע"ד הרמב"ם שם

שם לעולם לאחר חצות ובשעת היתר הבמות כו', בירושלמי מגילה פ"א הי"א היא אוקימתא דרשב"ל, וע' ספרי ראה בפסוק לא תוכל לזבוח את הפסח ובזרע אברהם שם פיסקא קל"ב ובהתוה"מ סי' קע"ח

רש"י ד"ה מחוסר עקירה. דכל כמה דלא איעקר שם אשם מיניה סתמיה לאו למיעקר קאי ולאו ראוי הוא, ע' נחל יצחק סי' ל"ד סעיף כ"ט ענף ה'

תוד"ה אלמה. אבל אשכחן גזילה דאיכא תרי לאוי לאו דלא תעשוק ולא תגזול כו' וחשבי ליה ניתק לעשה כו', ע' ב"מ ס"א ע"א תוד"ה לעבור ובמעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ל"ב ע"א ובת' פמ"א ח"א סי' כ"ו וסי' כ"ז ובת' חו"י סי' קצ"ג ובשעה"מ פ"א ה"ג מה' חמץ ובתומים סי' צ"ז סק"ג וסקי"א ובחידושי הגרע"א לב"מ שם

תוד"ה היתר. וא"ת דמחוסר זמן האיך קדוש הא אמרינן לעיל פ"ק די"ב לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא כו' וי"ל דאסור להקדישם אבל אם הקדישם תוך זמנם קדושין אלא דעביד איסור דרחמנא אמר מיום השמיני אין הא קודם לכן לא, וכ"כ התוס' בבכורות כ"א ע"ב ובתמורה י"ט ע"ב, והנה הגאון רע"א ז"ל ציין בגה"ש לעיין, ביומא ס"ג ע"ב, וכן התם ציין לעיין בדברי התוס' דהכא, נראה כוונתו בזה, דלא תקשה מנ"ל להתו' דהאי מיום השמיני אתא למעוטי קדושת הקרבן דשביעי, דילמא אתא לריבויי הרצאת הקרבן דלהבא, וכפשטות הכתוב מיום השמיני והלאה ירצה, ומשו"ה הביא הגרע"א ז"ל ברייתא דיומא, דהתם תניא אקרא דמיום השמיני והלאה ירצה לקרבן, מניין שלא יקדישנו מחוסר זמן ת"ל קרבן, ופירש"י שם ומשעת הקדשו קרוי קרבן ע"ש, ולשון הברייתא דתו"כ אמור פרשה ח', מניין אף להקדש, ופי' הראב"ד שם שלא יקדישנו תוך שבעה ע"ש, הרי עכ"פ דמשם מוכח דקרא לא קאי על ההרצאה דלהבא אלא על ההקדש דקודם הזמן, והוא מתאים עם הדרשה דלעיל די"ב לילה לקדושה יום להרצאה אבל ביום שביעי לא כו' וכמו שהביאו התוס' הכא, וע' במה"פ לירושלמי ר"ה פ"א ה"א ובמש"כ בחידושי לחולין פ"א ע"א, וע"ע מה שהאריך בזה באגודת אזוב מדברי בחידושיו לשבת קל"ה ע"ב

בא"ד ובבכורות דכ"א קאמר ר"ש מחו"ז נכנס לדיר להתעשר כו', ע' מל"מ ספ"ב מה' מעילה ובמש"כ בחידושי לבכורות נ"ו ע"א ושם נ"ז ע"א ולמעילה י"ב ע"א

בא"ד ויש ליתן טעם לרבא דריש תמורה ד"ד האיך מחוסר זמן קדוש קדושת הגוף דכל היכא דא"ר לא תיעבד אעל"מ כו' ע"כ, ולכאורה מאי קשיא להו לפמש"כ השעה"מ בפ"א מה' ק"פ דבקדשים לא אמר רבא אעל"מ ע"ש, אכן נראה דוקא מה"ט גופא תתחזק קושית התוס', דהשעה"מ כ' דדברי רבא אמורים דוקא בכה"ת אבל בקדשים כיון דבעינן שנה עליו הכתוב לעכב אפילו רבא מודה ע"ש, והשתא בהקדש קרבן לפני זמנו דאסור, ודאי לא שנה עליו הכתוב, דאם היה בזה עיכובא מדין התורה דוקא מיום השמיני והלאה ירצה ולא קודם לכן, אז לא הוו כתבי התוס' דבדיעבד קדוש, וכיון דלא שנה עליו הכתוב בזה לעכב, הלא הדרינן לכללא דרבא דבדיעבד לא מהני אע"ג דהוא קדשים, ומעתה הטיבו אשר דברו להקשות, איך החליטו בתירוצם דבדיעבד קדוש מחוסר זמן

ולכאורה היה נלע"ד ליישב קושית התוס', עפ"מ דסוגיא זו קאי אליבא דר"ש ואיהו לטעמיה במנחות ס"ו ע"ב דיש קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשר, ור"מ ס"ל אין קנין, וביארו בירושלמי גיטין ספ"ד ובדמאי פ"ה ה"ח דפליגי בפירוש הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות לחלוטין, דהאי קרא בנמכר לעכו"ם כתיב, דבנמכר לישראל כתיב ויצא ביובל ושב לאחוזתו, ולפ"ז ר"מ דסבר אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשר, הוא משום דכתיב והארץ לא תמכר לצמיתות ש"מ דאינה תופסת המכירה גם בדיעבד, ור"ש דס"ל יש קנין לעכו"ם בא"י, ס"ל דממקרא זה גופה משמע