אור הישר (זבחים) ריח

שם והא ארבב"ח לדידי חזי לי אורזילא דרימא בת יומא כו', ע' במבוא לספר העתים מהגאון בעל עתים לבינה אות ו'

שם א"ר יוחנן ראשו הכניסו לתיבה כו' ראש חוטמו הכניסו לתיבה, לדברי המדרש בב"ר פל"א פליגי ר' ינאי ור' יוחנן הכא בפלוגתא דר"י ור' נחמיה שם

שם ועוד עוג מלך הבשן היכא קאי כו', צ"ל דגם זה הוא רק לדברי ר"ל כדלעיל, דלר' יוחנן י"ל שברח לארץ ישראל כדפירש"י בנדה ס"א ע"א וע"ש מה שנרשם עה"ג

שם דאר"ל למה נקרא שמה מצולה שכל מתי מבול נצטללו לשם ור' יוחנן אמר למה נקרא שמה שנער שכל מתי מבול ננערו לשם, ונרשם עה"ג דבשבת קי"ג ע"ב נאמרים דברי ר"י בדר"ל ודר"ל בדר"י, אולם בירושלמי ברכות פ"ד ה"א ובב"ר ר"פ ל"ז ובפתיחתא דאיכה רבה סי' כ"ג ובקהלת רבה פ' י"ב בפסוק וישוב העפר, בכולם נראה דגרסא דשבת עיקרית

שם ולא אוציא שעיר המשתלח, לשון הש"ס ביומא ס"ג ע"ב ולא אוציא פרת חטאת ושעיר המשתלח, וכ"ה ג"כ בתו"כ אחרי פרשה ו', אבל רש"י ביומא שם מוחק תיבות פרת חטאת, וע"ש תוד"ה ולא ובר"ש משאנ"ץ וקרבן אהרן לתו"כ שם ובהתוה"מ סי' צ"ג

שם ל"ק כאן קודם הגרלה כאן לאחר הגרלה, ע' יומא ס"ב ע"ב בתוס' ישנים ד"ה עד שלא הגריל

רש"י ד"ה נס נעשה ונצטננו המים שבצדי התיבה ושם עמד עוג כו', ע' פדר"א פכ"ג

רש"י ד"ה שאין ראויין. דהא פרת חטאת תמימה היא וקרי ליה אינו ראוי ע"כ, ע' בסוגיין תוד"ה יצאו וברש"י ותוס' יומא ס"ג ע"ב ד"ה וכל, אולם בתמורה י"ג ע"א פירש"י כדפתח הכא מה דשמע בסדר יומא

תוד"ה אורזילא. דראם ודאי מין חיה הוא כו', ע' חולין מ"ד ע"א תוד"ה כדי ובפר"ח ליו"ד ס"ס פ' ובפלתי שם

תוד"ה יצאו. ונראה דאין זו ראיה כו' הא אמר בסוף תמורה כו', ע' מל"מ פ"ה ה"ה מה' ערכין שדחה לדברי התוס' ובמה שהשיב על דברי מל"מ במעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ע"ז ע"ב

תוד"ה כאן קודם הגרלה. והיינו למסקנא דשמעתין כו', ע' בראב"ד ולח"מ פי"ח הי"א ממעה"ק ובמה"פ לירושלמי יומא פ"ד ה"א ובס' לבוש מרדכי לסוגיות דזבחים סי' י"ב

דף קי"ד ע"א בשלמא רובע ונרבע משכחת לה כו', ע' חולין ד"מ ע"ב תוד"ה אי הכי ובחידושי הרמב"ן שם ובב"ק ע"ו ע"ב תוד"ה והלא זריקה ובחידושי פנים מאירות לב"ק שם

שם אלא מוקצה ונעבד א"א אוסר דש"א שלו בקדשים קלים ואליבא דריה"ג כו', ע' ברמב"ם פ"ד ה"ה מאיסורי מזבח, וכבר האריכו בזה בלח"מ פ"ו ה"ב מה' בכורות ובמל"מ פ"ד ה"ח מה' מעילה ובחלקת מחוקק ס"ס כ"ח ובביאורי הגר"א שם סקס"ג ובקצוה"ח סי' ת"ו ובהעמק שאלה על השאילתות אמור סי' קי"א סק"א, וע' במש"כ בחידושי לתמורה ד"ה ע"א ולחולין ל"ו ע"ב

שם בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר קדשים קלים ממון בעלים הוא. ולכאורה קשה כיון דבמשנתנו פליג ר"ש על בעלי מומין מכלל דברישא מודה, א"כ אמאי נאיד לאוקים כריה"ג ובאופן דמשנתינו איירי דוקא בקדשים קלים, הו"ל לאוקמי אפילו בקדשי קדשים ושחייב עליהן באחריותן. דלר"ש ממון בעלים הן, דיש להן אונאה ונשבעין עליהן כדתנן בב"מ נ"ו ע"ב ובשבועות מ"ב ע"ב, וע' סנהדרין קי"ב ע"ב ובפני יהושע לב"ק י"ב ע"ב ושם דף ס"ו ע"ב ע"ד התוס' בד"ה דגזל ובקצוה"ח ס' שפ"ו סק"ז ובעונג יו"ט סי' כ"ו

וי"ל כיון דהכא איירי דבע"כ הוו מוקצה ונעבד קודם דאקדשינהו דאי לבתר דאקדשינהו תו לא מיתסר בהקצאה ועבודה דא"א אוסר דבר שאינו שלו כדפירש"י, ובאופן זה אינו נופל שיאמר הרי עלי קרבן ממוקצה או נעבד, רק סתמא דמילתא אמר על בהמה שהיא מוקצה או נעבד, הרי זו לעולה או לשלמים, ומכיון דאמר הרי זו אז אינו חייב עוד באחריותה כדתנן בקנים פ"א, ור"ש גופיה דריש לה לעיל ד"ד ע"ב מקרא דכתיב ונרצה לו לכפר עליו את שעליו חיב באחריותו ואת שאינו עליו אינו חייב באחריותו ואמר רב יצחק בר אבדימי מ"ט כיון דאמר עלי כמאן דטעון אכתפיה דמי, ופירש"י את שאינו עליו כגון דאמר הרי זו עולה

שם הלכיך רובע ונרבע כו', בדק"ס ובילקוט אחרי רמז תקפ"א נשתנית בזה הגרסא מאשר לפנינו

שם בולדות קדשים קסבר ולדי קדשים בהוייתן הן קדושים, ע' רמב"ם פי"ח ה"ו ממעה"ק ובכ"מ ולח"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה ובמש"כ בחידושי לעיל צ"ח ע"א בגמרא ושם בדברי התוס' ד"ה אף כל

שם וצריכי דאי תנא בעלי מומין כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ג

שם מ"ט דר"ש אר"א אר"ל דא"ק לא תעשון ככל אשר אנחנו עושים פה היום כו', ע' ספרי ראה ובהתוה"מ שם סי' ט"ו ובפ' אחרי סי' צ"ד ובזרע אברהם על הספרי ראה פיסקא ס"ה

רש"י דיה בשלמא. דאקדשינהו והדר נרבעו ע"כ, בגמרא הגרסא והדר רבעו, ובשטמ"ק גריס והדר רבען, ולע"ד גרסת רש"י מוכרחת, דבשלמא גבי נעבד אמרינן בירושלמי ע"ז פ"ג ה"ה ובכלאים פ"ז ה"ג אית תניי תני בין שלו בין של אחרים אסור אית תניי תני שלו אסור של אחרים מותר וע"ש במה"פ ובבבלי ע"ז נ"ד ע"א, אבל נרבע מבואר בהדיא בתוספתא תמורה רפ"ד דבין משלו בין משל חבירו בין לפני הקדשו ובין לאחר הקדשו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון פסול לגבי מזבח, וכ"פ הרמב"ם בפ"ד