אור הישר (זבחים) ריז

ע"ב) ועפ"ד התוספתא מדוייק מאד בפסוק, הא דכתיב גבי שרפת הפרה את עורה ואת בשרה ואת דמה, משום דהני כולהו מעכבים בחייה, אכן לפ"ז קשה טובא מאי האי דמסיק בקרא על פרשה, הרי לפי דברי התוספתא לא עדיפא מקרניה וטלפיה. ומזה הבינו דהאי על פרשה קאי להך דרשה דבמקום שפורשת למיתה שם תהא שריפתה

אך אכתי איכא למידק הלא על פרשה מבע"ל בספרי שם מה פרשה במקומו אף כולם במקומו מכאן אמרו הדם כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסול, ואולי ס"ל להאי סוגיא כר' נתן בספרי שם דמקנח ידו בגופא של פרה וא"צ להחזיר ע"ש

שם מ"ס ירד מבול לא"י ומ"ס לא ירד ע"כ, ובזוה"ק ויקהל דף קצ"ז ע"א מבואר כדעת ר' יוחנן דבארעא דישראל כתיב בה לא גושמה ביום זעם דלא נחתו עלה מי טופנא, וכמ"כ בפדר"א פכ"ג קאמר חוץ מא"י שלא ירדו עליה גשמים כו', וכן בב"ר פל"ג מהיכן הביאה עלי זית טרף בפיה מהר המשחה דלא טפת ארעא דישראל במבולא, וכן בתרגום יונתן בן עוזיאל והא טרפא דזיתא לקיט תביר ומחית בפומה דנסיבתיה מן טור משחא. וע"ש ברמב"ן עה"ת

שם ר' יוחנן סבר אתמוהי מתמה קרא ארץ ישראל מי לא מטהרה את כו', והנה הגאון רד"ל ז"ל בביאורו לפדר"א פי"א אות ל"ו הבין דמתניתין רפ"ח דמקואות דקתני ארץ ישראל טהורה, היינו הא דקאמר ר' יוחנן הכא, ולכאורה לפי דבריו קשיא מהא מתניתין לר"ל דסבר כפשטיה ארץ לא טהורה את מי לא ירדו עליך גשמים ביום זעם, ולע"ד משנה דמקואות איירי רק לענין שאובין, דבארץ העמים דגזרו עליהם טומאה היו מימי מקואותיהן בחזקת שאובין ופסולין, משא"כ מקואות של א"י בזמן שהיו ישראל שרויין על אדמתן והיו נזהרין מאד בטהרה, ממילא לא היו גם מימי המקואות שלהן פסולין משום שאובין אלא חזקתן מן הגשמים כדביאר הרמב"ם בפיה"מ ובפ"י ה"ה מה' מקואות ע"ש, אבל איז זה ענין לטהרת קרקע א"י מפני שלא ירד בה מבול, ואף לפי' הר"ש שם דשתי בבות חלוקות הן, ורישא דא"י טהורה, קאי על קרקע א"י, משום דגזרו טומאה רק על ארץ העמים, ובתר הכי תנא ומקוואותיה טהורין דלא מחזקינן להו כשאובין, עכ"פ אין זה ענין להא דבסוגיין, דגזירת טומאת ארץ העמים הוא מי"ח דבר כמבואר בשבת ט"ו, והשתא אם איתא דיש לה שייכות עם הא דבסוגיין, ליפרוך מינה לר"ל דס"ל ירד מבול לא"י אמאי גזרו טומאה דוקא על ארץ העמים, ובע"כ מכיון דישראל נתיישבו על אדמתם, פנינהו משם כל טומאה כדלקמן בסמוך, עד שמצאו ג"כ לנחוץ לגזור טומאה על ארץ העמים שלא יטמאו בעפר הבא מחו"ל או מכלי חרש שלהם, וע' ברמב"ם פי"א מטומאת מת ובירושלמי ע"ז פ"ה ה"ד

שם פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים כו', מלשון זה נראה שהיתה בלשכת העצים של העזרה, וע' מדות פ"ב מ"ה ובשקלים פ"ו מ"א ובמפרשים שם, אולם בתוספתא עדיות פ"ג הגרסא מעשה שנמצאו עצמות בירושלים בדירת עצים כו', ולפי לשון זה לא מוכח כלל שהיתה בלשכת עזרה, אלא בדירת עצים אחת בעיר ירושלים, וזה מתאים יותר עם לשון הברייתא ובקשו חכמים לטמא את ירושלים כולה, עוד יש שינוי לשון בתוספתא שם מהגרסא שלפנינו הכא

רש"י ד"ה ממקום הבדוק לה לשוחטה שם שאין תחתיה קבר התהום עכ"ל, דברי רש"י דמקום הבדוק לה, הוא שאין תחתיה קבר התהום, ושזה יהיה שייך עם דברי ר"ל, המבאר לשון המשנה דקתני חוץ מגיתה, כ"ז מובן רק עפ"מ דתניא בתוספתא פרה פ"ג והובא בר"ש שם מ"ז, מקום גיתה ומערכתה ובית הטבילה חלולין מפני קבר התהום, וכ' הגר"א ז"ל בביאורו על התוספתא שם וז"ל, פי' שבמקום שריפתה היה כמין גת חפור בקרקע ושם היה מסדר את המערכה ונותן את הפרה עליו ועליו קאמר שתחת כל הגת והמערכה היה חלול להגן מקבר התהום אם יש תחתיו ע"ש, ועפ"ז דברי ר"ל מבאר המשנה, עם פירש"י ברורים מאד

רש"י ד"ה ר"ל סבר ירד מבול לא"י ונשקעו בה עצמות המתים ע"כ, כדבריו מבואר בזוה"ק נח דף ס"ב ע"א ואשכחו ביני טוריא גרמי בני נשא דהוו מאינון בני טופנא כו' ע"ש

רש"י ד"ה ומגדלות. והיו אלו תנוקות נוגעין בו ומזין עליו, ע' סוכה כ"א ע"א ברש"י ובתוס' ד"ה ומביאין

תוד"ה לא ירד מבול לא"י תימה והכתיב ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים כו', וראיתי בביאור יפת תואר על המד"ר נח פ' ל"ב שכ' דעל ר' יוחנן דס"ל לא ירד מבול לא"י ל"ק ממקרא זה דאין למדין מן הכללות והכתוב מדבר רק מן חו"ל ע"ש, והנה אף דר' יוחנן גופיה קאמר הכי בעירובין כ"ז ובקידושין ל"ד דאין למדין מן הכללות, מ"מ אין תירוצו עולה יפה, דרש"י פי' בשני המקומות שם דדברי ר' יוחנן התם אמורים רק על דברים שנשנו במשנה, ולא על דברים שנאמרו בתורה, ואם עיקר תירוצו הוא ממה דסיים דהכתוב מדבר רק מן חו"ל, הלא זהו תירוץ התוס' דמסיק הכא

ע"ב איתיביה מכל אשר בחרבה מתו בשלמא לדידי דאמינא ירד מבול לא"י משו"ה מתו אלא לדידך אמאי מתו משום הבלא כו', ולע"ד בלתי מובן מאי קמקשה ליה מעיקרא הלא תרווייהו ס"ל כדאמרינן בסנהדרין ק"ח ע"א ובב"ר ספל"ב דהאי מכל אשר בחרבה אתא למעט דגים שבים, דרשב"ל קאמר הכי בהדיא בסוגיין לקמן בסמוך, ור' יוחנן נמי דריש לה הכי בקידושין י"ג ע"א, וצ"ע כעת

שם א"ר ינאי גוריות הכניסו בתיבה, וכ"ה נמי בילקוט איוב רמז תתקכ"ו, אבל בילקוט נח רמז נ"ה הגרסא גוראות הראם הכניסו לתוכה.