אור הישר (זבחים) רטז

על הכניסה וחייב מיתה על העבודה, ובזה שפיר אשמעינן במשנתינו דעל עבודות אלו מפני שיש אחריהן עבודה פטור מכלום, וע' עוד ברמב"ם וראב"ד פ"ג הי"ג מביאת מקדש ובר"ש אהלות פ"א מ"ב ואכמ"ל

שם עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות ע"כ, הטעם שבוטלה העבודה מן הכהנים מפני מעשה העגל, כמבואר במד"ר נשא פ' י"ב סי' ז', וע' באור זרוע ה' בכורות סי' תקכ"ט, וזהו מה שראה יעקב אבינו לקנות הבכורה מעשיו אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה כמבואר בב"ר פ' מ"ג סי' י"ג, וע' ברש"י תולדות כ"ה ל"ג

שם ומשהוקם המשכן נאסרו הבמות, ע' קהלת רבה פ' ה' בפסוק ויתרון ארץ ובתנחומא פ' אחרי סי' יו"ד וסי' י"ב

שם ועבודה בכהנים, ע"ל קט"ו ע"ב וברש"י יתרו י"ט כ"ב ושם פ' תשא ל"ב כ"ט

שם באו לגלגל הותרו הבמות כו', וכ"ה נמי בתוספתא רפי"ג ובילקוט שמואל א' סי' ע"ט, אבל בספרי ראה י"ב ח' ליתא בבא זו

שם באו לשילה נאסרו הבמות והיא היתה מנוחה כו', והנה משום דבקרא כתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה דקאי על שילה וירושלים, כדמסיק בתר הכי דירושלים היתה נחלה, להכי נקט מסדר המשנה במגילה ד"ט ע"ב אין בין שילה לירושלים כו', דהם היו העיקרים המוזכרים בקרא, ושייר יתר המקומות דחשיב במשנתינו בחילוקיהן

שם ולא היה שם אלא בית אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן. בתוספתא מגילה ספ"א חשיב חילוק זה בין שילה לירושלים, ובמשנה שם ד"ט ע"ב לא חשיב לה בהדי אין בין, וצע"ק

שם באו לנוב וגבעון הותרו הבמות קדק"ד נאכלין לפנים מן הקלעים קדק"ל בכל ערי ישראל, ע' פסחים ל"ח ע"ב ושם ל"ו ע"ב תוד"ה דאמר ובירושלמי שם פ"ב ה"ד ובירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ובתשובות הרשב"א ח"ד סי' קפ"ז ובת' רדב"ז ח"ג סי' תרל"ט

שם באו לירושלים נאסרו הבמות ולא היה להן עוד היתר, והיינו דתניא במכילתא בא פרשה א' עד שלא נבחרה ירושלים היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל כו' ע"ש

שם ולא היה להן עוד היתר והיא היתה נחלה, פי' משום דנחלה אין לה הפסק כדאמרינן בר"ה י"ב ע"ב, ומשו"ה לא היה להן עוד היתר, וה"נ אמרינן בב"ב קכ"ט ע"ב ושם קל"ג ע"א דירושה אין לה הפסק, והאי דהכא היא אליבא דכו"ע אפילו למ"ד לא קדשה לע"ל, כדכתבו התוס' לעיל ס"א ע"א וביבמות פ"ב ע"ב תוד"ה ירושה ובמגילה ד"י ע"א תוד"ה ומ"ט. שם ומה בין במת יחיד לבמת צבור סמיכה ושחיטת צפון כו', בספרא נדבה ריש פרק ד' חשיב הני תרתי ותו לא, ובתוספתא מגילה ספ"א תניא אין בין במות יחיד לבמות צבור אלא כל שנדר ונדב קרב בבמת יחיד כל שאין נדר ונדב קרב בבמת צבור, וצע"ק

רש"י ד"ה והמצורע לא גרסינן במתניתין ע"כ, פי' לכתחילה לא היתה הגרסא במשנה, רק משום קושית הש"ס לקמן קי"ד ע"ב אמר זעירי תני מצורע בהדייהו, והתם מסקינן דזעירי קבעוה תנאי, וע"ש ברש"י ותוס' ד"ה דזעירי

רש"י ד"ה אין בהם משום זרות כו' ולא משום טומאה כו' ולא משום מחוסר בגדים כו' ולא משום שלא רחוץ ידים ורגלים כו', ע"ל י"ח ע"א רש"י ד"ה חוקה ובד"ה אי מהתם

רש"י ד"ה ולא משום שלא רחוץ, ולענין מיתה נמי אנן גמרינן לה מהתם, ע' גבורות ארי לתענית כ"ו סוף ע"ב

רש"י ד"ה קדשים קלים בכל ערי ישראל דהא בכ"מ שהוא שם עושה במה ומקריבו ע"כ, מלשון זה דייק בניר על הירושלמי מגילה פ"א הי"ב דפסח לא הוי בכלל, אע"ג דקדשים קלים הוא, מדתלי רש"י האכילה במקום ההקרבה, ופסח אינו קרב כ"א בנוב וגבעון, דאינו נידר ודבר שבחובה, משו"ה כמו שאינו קרב בבמה קטנה כמ"כ אינו נאכל רק בנוב וגבעון ע"ש

דף קי"ג ע"א במשנה. ר' יהודא אומר אין מנחה בבמה כו', והנה ר"י לא פליג אלא במנחה, אבל בכיהון ובגדי שרת כו' לא פליג, והא דרבי סדרה בינתים ע' בתוי"ט, וע"ל קי"ז ע"ב תוד"ה ורבנן ובפסחים ל"ח ע"ב תוד"ה זאת ובש"ק לירושלמי סנהדרין פ"א ה"ג ובהתוה"מ פ' אמור סי' נ"ו וסי' ס"ו ובמש"כ בחידושי לקמן קי"ז ע"ב

שם אבל הזמן והנותר והטמא שוין בזה ובזה, והנה על משנה זו רמז הש"ס לעיל כ"ח ע"ב וע"ש ברש"י ובתוד"ה מסתברא, אולם במשנתנו תנא ושייר בדברים שבין במה גדולה לקטנה, כדכתבו התוס' לעיל ט"ז ע"א בד"ה הג"ה דילמא, וע' בהתוה"מ פ' אמור סי' ס"ו

שם שרפה שלא כנגד הפתח ר' יוחנן אמר פסולה ושרף והזה ור' אושעיא אמר כשרה על פרשה ישרוף מקום שפורשת למיתה שם תהא שריפתה, בירושלמי תרומות פ"ו ה"א משמע דדברי ר' אושעיא הוא לפרש דברי ר' יוחנן ולא פליגי אהדדי כדהעיר שם במה"פ

, אמנם כמו להבבלי כן להירושלמי צריך להבין איך הוציאו תיבות על פרשה מפשטה, ונלע"ד ועפ"מ דתניא בתוספתא פרה פ"ג פקע מעורה מבשרה משערה חוץ לגיתה יחזיר ואם לא החזיר פסול כו' פקע מקרניה ומטלפיה ומפרשה א"צ להחזיר שכל דבר שאין מעכב בחייה אין מעכב בשריפתה, כ"ה לפי גרסת וביאור הגר"א ז"ל, (ויש להעיר קצת מהא דמעילה י"ב