אור הישר (זבחים) רטו

פרת חטאת פרק ארבעה עשר

במשנה פרת חטאת ששרפה, וכה"נ הגרסא בילקוט אחרי רמז תקפ"א, אבל גרסת רש"י ושטמ"ק הכא והתוס' ביומא ס"ג ריש ששחטה, וכ"ה בדק"ס, וע' בתוס' בסוגיין ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה ששחטה חוץ מגתה גרסינן ע"כ, כוונתו משום דהגרסא במשנתנו ששרפה, אכן יל"ד לפמש"כ התוס' דשחיטה ושריפה דין אחד להם בזה, ומכש"כ לפ"מ דמסקו שם דעיקר גת נתקן לשריפה כו' ע"ש, א"כ מה דחקו לרש"י לדייק דהגרסא הנכונה היא דוקא ששחטה, ואפשר מה"ט גופה כיון דדין שניהם שוה בזה, אמאי צריך לדלג על שחיטה שהיא עבודה מוקדמת

תוד"ה פרת, וכן במס' פרה פ"ד מ"ב תנן שרפה חוץ לגתה פסולה וה"ה בשחיטה כו' ע"כ, ואלה"ק לפ"ד התוס' גופה כיון דדיני שחיטה ושרפה שוין בה, מ"ש דבמשנה א' שם נקט פרת חטאת ששחטה שלא לשמה פסולה, ובמשנה ב' תנא שרפה חוץ מגתה פסולה, די"ל דבמשנה א' פתח בעיקר מעשה פרה, וראשית עשייתה היא השחיטה, משא"כ במשנה ב' דבעי למיתני נמי שחלקה לעשות מעשיה בשתי גיתות, וזה לא משכחת אלא בשריפה שחתכה אחר ששחטה

ע"ב רש"א בעלי מומין קבועין פטור בע"מ עוברין עובר בל"ת, וכ' בס' יראים ס"ס ש"צ וז"ל יש לשאול לר"ל דאמר אינה לשחיטה אלא לסוף כיון דשחט חצי סימן הו"ל מום קבוע ואינו ראוי לפתח אה"מ כי מטי לסוף דמיקרי שחיטה דמחייב עליה היכי מחייב א"כ למה אשכחן שחוטי חוץ דמחייב ויש לתרץ כיון דדרך הכשר קעביד אינו נקרא מום כו' עכ"ל

ולע"ד תמוהים דבריו דמשמע דקושיתו היא רק על ר"ש, דלרבנן פטור על מום עובר כמו על קבוע, ועל ר"ש ג"כ ל"ק דאפשר דחיובו הוא אלא על ההעלאה בחוץ, דעצם קרא דאל פתח אה"מ לא יביאנו קאי על העלאה כמבואר לעיל ר"פ השוחט והמעלה

ועוד מאי האי דנטר בקושיתו עד שחוטי חוץ, ומטעם בעל מום, ודוקא לר"ש ואליבא דר"ל דס"ל אינה לשחיטה אלא לבסוף, תקשה ליה מטעם טריפה ואליבא דכו"ע דפסול בקדשים כדילפינן במנחות ד"ו, ואפילו בחולין מכי שחיט בה פורתא הו"ל ניקב הושט ואיך תחזור ותתכשר בגמר שחיטה, ובע"כ דזה דרך הכשירה כדפירש"י בחולין ד"כ ע"ב בד"ה וכי לאחר וז"ל וכן בכל השוחטין משנקב הושט יש כאן מעשה טרפה וכי גמר שחיטתו מתכשר אם לא שהה שיעור שהייה ע"ש, ולפ"ז כמו שאין מקום להקשות עוד בכל שחיטה דחולין וקדשים כמ"כ בשחוטי חוץ, ולעד"נ עוד לאמר דבמה דאזהר רחמנא למשה בסיני על דין שהייה, בזה גופה הורה דכל מעשה השחיטה בשיעורה, לפעולה אחת נחשבת, וכל פלוגתא דר"י ור"ל בחולין כ"ט ע"ב אי ישנה לשחיטה מתוע"ס או אינה אלא לבסוף, הוא רק אם נתערב כח או מחשבה פסולה או פעולה אחרת באמצע השחיטה כמבואר להמעיין בכל המקומות בש"ס, אבל בנוגע לעצם השחיטה כשהיא לעצמה לא יעלה על הדעת שיהיה שייך לפלוגתא דר"י ור"ל וצ"ע, וע' בכפתור ופרח פל"א ובמש"כ בחידושי לחולין י"ד ע"א בתוד"ה השוחט

שם תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן כו' רש"א כו', וכי היכי דפליגי הכא פליגי נמי לענין מעילה דקדשים, והא בהא תליא, כדמשמע במעילה י"ב ע"א, וע' תמורה י"ט ע"ב תוד"ה והא

שם או"ב ומחוס"ז פטור רש"א ה"ז בל"ת, פי' על השני דאו"ב, כמבואר בתוספתא פי"ב ובחולין פ"א ע"א, וע"ש בחידושי הרמב"ן, וע"ע לעיל י"ב ע"א תוד"ה יום ובש"א סי' נ"ג

שם והמקבל דמים בחוץ פטור, ע"ל י"ג ע"א רש"י ד"ה קבלו בחוץ ובמש"כ בחידושי שם

שם ואין בהם משום זרות ולא משום טומאה, והקשו התוס' בסנהדרין פ"ג ע"א אהא דמשום טומאה וז"ל וא"ת תיפ"ל משום טמא שנכנס למקדש דבכרת וי"ל כגון שנטמא בפנים ולא שהה כו' ע"ש, ולכאורה היה אפ"ל דמשכ"ל כשנכנס למקדש דרך גגין, וכדתניא בשבועות י"ז ע"ב טמא שנכנס דרך גגין להיכל פטור שנאמר ואל המקדש לא תבא דרך ביאה אסרה תורה, אמנם לפמש"כ המל"מ פ"ג הי"ט מביאת מקדש דאם שהה חייב אף בשנכנס דרך גגין ע"ש, ובע"כ נצטרך לאמר דהכא איירי בדלא שהה, ובאופן זה ניחא שפיר אפילו דרך ביאה וכמש"כ התוס'

אולם דברי המל"מ בלתי מובן לע"ד, דהא לפ"ד הברייתא קרא דאל המקדש לא תבא דגמרינן מינה דחיובא הוא, דוקא דרך ביאה ולמעוטי דרך גגין, והשתא אם נימא דגם דרך גגין חייב בדשהה, א"כ קרא מאי אהני הלא גם בדרך ביאה לא חייבה תורה אא"כ שהה כדתנן בשבועות רפ"ב, ומאי נ"מ בין דרך גגין לדרך ביאה וצ"ע

אכן קושית התוס' בסנהדרין איכא לתרוצי עפ"ד ר"ת בתוס' שבועות י"ז סוף ע"א וברמב"ן ורשב"א שם, לפ"מ דתנן במכות כ"ג ע"א כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתם, ומשכחת לה דאם נלקה על ביאת מקדש נשאר עוד עליו חיוב מיתה דטמא ששימש, ואשמעינן במשנתנו דבעבודות אלו אין בהם חיוב מיתה, ועוד נ"מ כגון שהזיד בשימוש טומאה ושגג בטומאת מקדש ע"ש

עוד משכ"ל בטמא הנכנס לעבוד בפסח הבא בטומאה, דפטור על הכניסה, וע' בפסחים צ"ה סע"ב וברמב"ם פ"ד הי"ב מביאת מקדש, והשתא אם עבד שם אז גם עבודה אחרת שאין אחריה עבודה, הלא פטור