אור הישר (זבחים) ריד

דמה בכוס אחד כו' הא למה זה דומה למפריש עולתו כו' ע"ש, ואפשר משום בבא דסיפא במשנתנו דעלה מסיק כשם שדמה פוטר את בשרה כו', דזה שייך רק בחטאת, דזריקת דמה מוציא את בשרה מן המעילה, משא"כ עולה דמועלין בבשרה עד שתצא לבית הדשן כדתנן במעילה ד"ט ע"א

רש"י ד"ה שחט בחוץ. רחמנא רבייה מאו אשר ישחט לעיל ק"ז ואהעלאתו נמי אמרינן לקמן קי"ט ואליהם תאמר לערב פרשיות כו', ע' באותו עמוד לקמן בסמוך רש"י ד"ה והשתא בסה"ד ולקמן קי"ט ע"ב תוד"ה ואליהם

רש"י ד"ה כשם שדמה. פוטרת את חברתה מן המעילה משום חטאת שכיפרו בעליה כו', עמש"כ בחידושי למעילה ד"ו ע"ב

תוד"ה השוחט. וי"ל דלילה אין מחוסר זמן אבל התם מחוסר מעשה ע"כ, וקשה איך אפשר להפריד בין הדבקים, הלא כל זמן שהוא לילה בע"כ מחוסר מעשה דפתיחת דלתות ההיכל. כדתנן בתמיד פ"ג לא היה שוחט השוחט עד ששומע שער גדול שנפתח, ושום קרבן לא היה נשחט קודם תמיד של שחר דהעולה עולה ראשונה, וע' תוס' עירובין ד"ב ע"א וביומא כ"ט ע"א

דף קי"ב ע"א הא מני ר' נחמיה היא דאמר שירי הדם שהקריבן בחוץ חייב אי ר"נ אימא סיפא קבל דמה בשני כוסות כו' סיפא אתאן לת"ק דראב"ש דאמר כוס עושה דיחוי לחבירו, והנה הרמב"ם בפי"ט הי"ג ממעה"ק פסק דאם קבל בשני כוסות בין שנתן שניהם בחוץ או אחד בחוץ ואחד בפנים או אחד בפנים ואחד בחוץ הרי זה חייב, ובהשגות א"א זה אינו כלום דאחד בפנים ואחד בחוץ בין למ"ד עושה את חבירו דחוי בין למ"ד עושה אותו שיריים שני לא חזי בפנים וע"ש בכ"מ שנשאר ג"כ בצ"ע ע"ד הרמב"ם

והנה זה עתה יצא לאור על הרמב"ם ספרו של הגאון הגדול ר' חיים הלוי זצ"ל מבריסק, וסלל בזה לעצמו מסילה חדשה, וכ' דסוגיין הלא איירי דגמר כל המתנות בפנים ופשיטא דפטור בשני כוסות כיון דהויין דחויין ואין בהן עוד דין זריקה כלל, משא"כ הרמב"ם דקאי על מה שהקדים מתחילה דהזורק מקצת מתנות בחוץ חייב, ובזה הוא דמחלק שפיר דבשני כוסות דהויין דחויין וע"כ כל זמן שלא נשלמו כל המתנות כולן עוד לא נדחו וחייב על זריקתן בחוץ משא"כ בכוס אחד דחייל על גוף הדם שם שיריים ודין שפיכה ליסוד ע"כ פטור על מתנות האחרונות בחוץ, והא דא"ר יוחנן לעיל ל"ח ע"ב דשלש מתנות שבחטאת המעלה מהן בחוץ חייב והיינו משום דעדיין ראויין הן לפנים הוא דוקא בשני כוסות או בדם שבצואר דלית בהו דין שיריים ומעשה הזריקה לא חלה עליהן ורק דין דחויין הוא דאית בהו במה דנדחין ממילא בזה הוא דאמרינן דכיון דיש עדיין עליהן חובת ודין מתנות האחרונות ע"כ חייב על זריקתן בחוץ עכת"ד

ולע"ד דבריו תמוהין במה שהחליט דבכוס אחד אם נתן ממנו מתנה אחת מדם החטאת חייל על הדם הנשאר שם שיריים ודין שפיכה ליסוד, הלא התוס' בסוגיין על אתר הרגישו מהא דלעיל ל"ח ע"ב דלענין חוץ הויין ג' מתנות שבחטאת כתחילתן, ודחו דלסוגיין לא משמע ליה אלא בשיריים דומיא דסיפא דשני כוסות אחד בפנים ואחד בחוץ שלא היה עושה חבירו דחוי אא"כ נתן לכולם ע"ש, הרי בהדיא דדין שירים הוא דוקא אחרי שנתן כל הד' מתנות דומיא דדחוי דשני כוסות שהוא אחרי גמר כל המתנות, וזהו נמי הכוונה במש"כ התוס' לעיל ל"ט ע"א וביומא ד"ס ע"ב בקושיתם, וז"ל איך יתכן זה דלר' נחמיה שלש מתנות שבחטאת לא מעכבי ושיריים מעכבי ע"ש, הרי בע"כ שהבינו בזה הלא השיריים הם בע"כ אחרי כל המתנות, והג' מתנות הן קודם שנעשה הדם שירים ואיך יתכן שהשיריים אחרי כל המתנות יעכבו מה דלא אשכחן כזאת בג' המתנות טרם שנעשה הדם שיריים

כן הלא בין לב"ש בין לב"ה גם המתנות דבחטאת שלאחר מתנה הראשונה הן מצוה מדאורייתא עכ"פ לכתחילה, ואיך נופל לאמר על דם זה שמצוה מן התורה עוד לזורקו שיחול עליו שם שירים ודין שפיכה ליסוד כמש"כ הגאון הנ"ל ז"ל, ובע"כ כמש"כ התוס' דשם שיריים הוא רק אחרי גמר כל המתנות, ועכ"פ הי"ל להזכיר לדברי התוס'

ועוד במש"כ דר' יוחנן דלעיל ל"ח דמחייב בחוץ על שלש מתנות שבחטאת הוא דוקא כשקבלן בשני כוסות, הלא גם במשנתנו מחלק בין קבל בכוס אחד או קבלן בשני כוסות, ומכש"כ ר' יוחנן או ר"פ דמבאר שם יש מהן כתחילתן ויש מהם כסופן איך לא היו הם גופייהו מזכירים דחיובא דחוץ הוא דוקא כשקבלן בשני כוסות, דסתמא דמילתא קבל בכוס אחד, ומשו"ה גופיה מחלק במשנה בין כוס אחד לשנים, והרמב"ם גופיה בפ"ב ה"ו מפסוה"מ שהביא להא דשלש מתנות שבחטאת כ' בזה"ל ואם נתן אחת בפנים והשלימן בחוץ חייב משום מעלה בחוץ ע"ש, הרי דלא הזכיר בזה תנאי דשני כוסות, ומשמע דהגאון הנ"ל הרגיש בזה, וכמה מן הדוחק תירוצו דבמעה"ק איירי בדם ובפסוה"מ איירי בדין מתנות האחרונות ע"ש, הלא סוף סוף פסק שם הרמב"ם בדין מתנת הדם למעשה, והי"ל להזכיר דדין זה הוא דוקא אם הדם היה בשני כוסות, ועמש"כ בחידושי לעיל ל"ח ע"ב וע"ע לעיל ל"ד ע"ב ובירושלמי יומא פ"ה ה"ד ובהתוה"מ ויקרא סי' רפ"ו

תוד"ה אלא בסה"ד, אא"כ נתן לכולם, עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

תוד"ה כשם. כיון דנשחטה קודם זריקת דמה של חבירתה שראוי להתכפר לא הויא חטאת המתה כו', ע' בס' אברהם יגל בחידושיו על הרמב"ם פ"ג ה"ו מה' מעילה.