אור הישר (זבחים) ריג

מפורש בתורה, וכ"כ בפירושו לכלים פי"ז מי"ב וז"ל שכל מה שלא התבאר בלשון התורה יקרא מדברי סופרים ואע"פ שהדברים הן הלכה למשה מסיני כו', ועי' ברמב"ם פ"ה ה"ג מה' שחיטה, והאריך בשיטתו זאת בסה"מ שרש שני, ומה מאד הרעיש עליו שם הרמב"ן ז"ל, וע' בתשובות הרשב"א סי' אלף קפ"ה ובריב"ש סי' י"ד וסי' קס"ג ובמפרשי הרמב"ם ריש ה' אישות

ורש"י דבסוגיין דמפרש דהלמ"מ הוא דאורייתא ס"ל כהרמב"ן והראב"ד בפ"ג ה"כ מה' אישות דהלמ"מ דאורייתא ממש הוא. וכ"ה דעתו בכ"מ בש"ס כמש"כ בברכות י"ט ע"ב ובשבת ט"ז סוף ע"ב ובעירובין י"א סוף ע"ב ושם צ"ה ע"א ובפסחים מ"ד ע"א וביומא מ"ד ע"ב וע"ש כ"ה ע"ב ד"ה אפילו ע"ת ובסוכה ד"ז ריש ע"ב ובחולין ד"כ ריש ע"ב ושם כ"ז ע"ב ודף ס"ד ע"א ובנדה ד"ט ע"א ושם ט"ו סוף ע"א

שוב מצאתי בציון ירושלים לירושלמי סוכה פ"ד ה"ו דמדבריו משמע דהר"ן סובר כהרמב"ם, לפ"מ דקאמר דעל הלמ"מ אין עונשין, וסמיך נמי דבריהם להא דנזיר כ"ה ע"ב אהא דהלכתא גמירי לה, דקאמר אי מהלכתא הוה אמינא הלכתא ואי אקריביה לא ליחייב עליה ולא כלום קמ"ל קרא דאי מקריב ליה קאים עלה בעשה, הרי דעל הלמ"מ אין עונשין כנ"ל בדעת הר"ן המורה כדעת הרמב"ם, וע' בטו"א לחגיגה ד"ו ע"ב וע"ע בכורות ט"ז ע"א ובתוד"ה כל ובתמורה י"ח ע"א תוד"ה ל"ל ולעיל ד"ה ע"ב תוד"ה הגה"ה ובשבועות י"ב ע"א תוד"ה אשם ובקידושין ד"ט ע"א תוד"ה הלכתא ובת' חו"י סי' קצ"ב ובבאר שבע לכריתות ד"ו ע"ב ובפר"ח ליו"ד בפתיחתו לה' טרפות סי' כ"ט ובס' המאיר לעולם ח"א סי' כ'

תוד"ה אי. וכדאמרינן לעיל במעלה ע"ג הסלע דמשום דהויא הקטרה בבמת יחיד מחייב עליו בחוץ בשעת איסור הבמות ומיהו לא דמי כו', ע"ל קי"א ע"א רש"י ד"ה בקרבו

תוד"ה אישתמיטתיה. וי"מ אאישתמיטתיה לר"ל דאי הוה שמעה לא היה מקשה כלום כו', ולע"ד יל"ד ע"ד הי"מ תמיהת התוס' בראשית דבריהם, הלא ר' יוחנן אמרן לתרווייהו, ואי האי דינא דניסוך המים הויא תפיסה ע"ד ר"ל, אמאי לא אמר לו ר' יוחנן בעצמו, דהא ר"ל הקשה לר"י גופיה כמבואר בסוגיין, והאי אישתמיטתיה הוא מדברי הש"ס, ואי ליכא תפיסה מזה על ר"ל, מדלא השיב לו ר"י בעצמו, א"כ איך תפיס הגמרא על ר"ל לאמר עליו דאישתמיטתיה הא דא"ר יוחנן

תוד"ה ביש שיעור. ומפרש הר"ח איפכא דת"ק סבר יש שיעור כו', ע' ירושלמי סוכה פ"ד ה"ו ובש"ק ומה"פ ותוס' רי"ד שם

דף קי"א ע"א בקרבו נסכים במדבר פליגי כו', ע' בס' זרע אברהם על הספרי ר"פ שלח ובהתוה"מ שם

שם בירוצי מדות איכא בינייהו, ע' מנחות פ"ח ע"א תוד"ה בירוצי ובמה"פ לירושלמי שקלים פ"ד ה"ב

שם במת יחיד אינה צריכה נסכים דברי רבי וחכ"א טעונה נסכים כו', ע' ירושלמי מגילה פ"א הי"א

שם א"ר יוחנן תנא ר' נחמיה כדברי האומר שירים מעכבין כו', ע"ל ל"ט ע"א ושם מ"ב ע"ב תוד"ה הא וביומא ד"ס ע"ב תוד"ה תנא ובהקומץ זוטא ט"ז ע"א תוד"ה כגון

שם א"ל ר"ע והלא שירי הדם שירי מצוה הם, בתוספתא פי"ב הגרסא אמר ר' יעקב והלא שירי מצוה הן האיך חייבין על שירי מצוה

רש"י ד"ה בקרבו נסכים. הואיל ובשעת היתר הבמות קריבין בלא קדושת כלי כדאמרן לעיל במעלן ע"ג סלע כו', ע"ל ק"י ע"ב תוד"ה אי

רש"י ד"ה השוחט את העוף בפנים, וכל השוחט בחוץ פסול הוא וחייבין על העלאתן התם רחמנא רבייה ע"כ, וכן פירש"י לעיל מ"ב ע"ב בד"ה כי הדר וע"ש תוד"ה כי מדי

תוד"ה בקרבו נסכים. דר"א על כרחין סבר אין שיעור כו', ע"ל ק"י ע"ב תוד"ה אישתמיטתיה ותוד"ה ביש

תוד"ה במה, מודה ר' ישמעאל דבמת צבור טעונה נסכים ע"כ, וכן מוכח בתוספתא שילהי מכילתין, דכל מחלוקת דר"מ וחכמים אי טעון נסכים היא רק בבמת יחיד, משמע דבבמת צבור לכו"ע טעון נסכים

תוד"ה לדברי. וכתיב בה נסכים בעולת תמיד בק"צ הוא אבל היחידים לא נתחייבו בנסכים כו', ע' בהתוה"מ פ' שמיני סי' י"ב

ע"ב שחט בחוץ והעלה בחוץ חייב, פי' שתים, והנה בתוספתא תמורה ספ"א דחשיב הדברים שבין עופות למנחות, תנא שהעופות חייבים עליה בחוץ, וכ' שם במנחת בכורים וז"ל בחוץ שמלקן דראוי לבא אל פתח אה"מ ע"ש, ולפי המבואר במשנתנו הלא רבותא טפי בשחיטה מבמליקה לענין שחוטי חוץ, דבמליקה חייב רק על העלאה. ודוקא כשמלקו בפנים, משא"כ בשחיטה דחייב שתים על השחיטה ועל העלאה אם שחטו בחוץ והעלה בחוץ, וע' ברמב"ם וראב"ד ספי"ח ממעה"ק, ולפ"ז טפי עדיף לפרש התוספתא דקתני חייבים על עופות בחוץ, גם על השחיטה, ומדוע דייק דוקא על המליקה

שם אמר זעירי שחיטת לילה בבהמה איכא בינייהו, ע"ל ק"ח ע"א תוד"ה שחיטת

שם חוץ מן השוחט עולה בפנים והעלה בחוץ, ע"ל ס"ח ע"ב תוד"ה אמר

במשנה חטאת שקבל דמה בכוס אחד כו', ויל"ד קצת מדוע תנא חטאת הלא גם בעולה הטעונה שתי מתנות שהן ארבע יש בה כדי חלוקה דשתי כוסות, ובאמת בתוספתא פי"ב הגרסא עולה שקבל