אור הישר (זבחים) רי

ובהקדמתו לסדר זרעים. וע"ע מש"כ הגאון בעל נתיבות המשפט בספרו נחלת יעקב עה"ת פ' שופטים בפסוק אשימה עלי מלך

רש"י ד"ה אבל באבר אחד והקריבו לחצאין כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק ובת' הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל בחלק הכתבים סי' פ"ט ובמנ"ח מצוה ת"מ

תוד"ה שוגג אנוס ומוטעה קצת קשה אנוס ל"ל קרא פשיטא דאונס רחמנא פטריה ע"כ, וכה"ג איכא למידק בתו"כ קדושים פרשה יו"ד גבי מולך, דגם שם דרשו כמו הכא מתיבת ההוא, אקרא דושמתי אני את פני באיש ההוא, ההוא ולא אנוס ולא שוגג ולא מוטעה, וע' באגרות הרמב"ם מאמר קדוש השם

בא"ד ושמא האי אנוס פרט לאומר מותר ע"כ, וקשה מה הרויחו בתירוצם הרי אומר מותר היינו שוגג כדפירש"י במנחות מ"ט ע"א, ואכתי אנוס ל"ל, והנה הא דאומר מותר אשכחן נמי בשבת ס"ח ע"ב ושם ע"ב ע"ב ובסנהדרין ס"ב ע"א ובמכות ד"ז ע"ב וד"ט ע"א, ובכה"מ הקשו בתוס' דגבי שבת ועכו"ם חשבינן אומר מותר לשוגג ובמכות שם ממעטינן מבשגגה פרט לאומר מותר, ותירצו דגבי גלות ממעטינן משום דכתיבי בשגגה טובא ע"ש

ולולא דמסתפינא היה נלע"ד ליישב קושיתם, דהנה צריכים אנו להבין מקודם ביאור דבריו של אומר מותר, מה יאמר שמותר, ומאיזה טעם חשב שמותר, ועפ"ז נמצא דאו"מ דגבי גלות ל"ד כלל לאו"מ דשבת ועכו"ם, דהתם להיותם פרטי עבירות הרבה, יוכל לאמר דידע דחרישה וזריעה אסורה בשבת אבל חשב דקצירה וטחינה מותרת, וע' בחידושי הרמב"ן לשבת ד"ע ע"ב, ובעכו"ם סבר דשל כסף וזהב אסורה ושל עץ מותרת, נמצא דנופל לאמר אומר מותר על פרט זה שנעלם ממנו, ואם נאחז טענתו זו הנה הוא שוגג גמור על פרט זה, משא"כ באו"מ דגבי גלות הרי כבר נהרג על ידו נפש מישראל, והיא חדא פעולה שנעשתה על ידו, ואין בפעולה זו פרטים שיהיה נופל לאמר שפרט זה מותר, ומה יאמר שחשב שמותר, ולהכי פירש"י במכות ד"ז ע"ב וז"ל אומר מותר סבור שמותר להרוג ישראל וזהו מזיד שלו עכ"ל, ועפ"ז שפיר קאמר הש"ס דגבי גלות נדרש בשגגה פרט לאומר מותר, דאו"מ להרוג ישראל לא נחשב מאומה בכלל שוגג, רק למזיד יחשב כדפירש"י, ועפ"ז סרו קושית התוס' בכה"מ כנ"ל

ובעצם מחלקותם דאביי ורבא גבי גלות אי או"מ הוא אנוס או קרוב למזיד, נלע"ד בד"ז דאף דלכאורה לא ניתן להאמר טענה כזו, מ"מ אם טען כזאת, והסנהדרין הכירו בו שהוא נבער מדעת, ובתכונות קשות וקרות, או בגר שנתגייר ותולדתו באתרא דנפישי רוצחים, ושפיכות דמים הוא דזל גבייהו, ומכש"כ אם הנהרג הכניס את ההורג בכעס גדול, עד שיש מקום לחשוב שלפי תכונתו ומצבו בעת ההיא, חשב בתמימות שמותר לו לנקום נקמתו אף בשפיכת דמים ממש, בזה פליגי, דמ"ד אנוס הוא מפני שהוא דן אותו לפי תכונתו, מקומו, ושעתו במצב כעסו, ואידך ס"ל דאפ"ה אומר מותר לשפיכת דמים קרוב למזיד הוא, ואיך שיהיה אם הוא קרוב למזיד או אנוס עכ"פ שפיר מיעטיה קרא מבשגגה, כנלע"ד לולא דברי התוס', וע' ברמב"ם פ"ו ה"י מרוצח ופ"ה ה"ח מה' תרומות וברש"י ריש כריתות סוף ע"א ובהשמטות לשטמ"ק ובב"ש שם ולדף ג' ע"ב ובבכורות כ"ג ע"א תוד"ה סבר ובט"ז יו"ד סי' צ"ט סק"ט ובפלתי שם מש"כ בשם המג"א ר"ס שי"ח ובמחנה אפרים ה' נדרים סי' ג' ובח"ס חי"ד סי' פ"ח ובחח"מ סי' כ"ב ובמה שהאריך בזה הגאון ר"ח זצ"ל מוואלאזין בחוט המשולש סי' י"ג ובנוב"י מ"ת חח"מ סי' ס"א ובת' הגרע"א סי' ר"ו

תוד"ה אכל בהמה, ומ"ס פטור כר' ישמעאל דלעיל וקסבר דלא מהדרינן פוקעין כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק

דף ק"ט ע"א במשנה. המעלה כזית מן העולה ומן האימורין כו', בשטמ"ק גריס ומאימוריה, ומשמע דהוא מפני גרסת רש"י, ונראה דדעת שניהם שוה לשבש גרסת משנתינו, משום דעלה אמרינן בגמרא תנינא להא דת"ר עולה ואימוריה מצטרפין לכזית להעלותן בחוץ כו', אולם המעיין בתוספתא מעילה פ"א שמשם מקור הדברים, ימצא הגרסא עולה ואימורין מצטרפין זע"ז למעלן בחוץ, וכן העתיקו התוס' שם בסוגיין ובמנחות נ"ח סוף ע"ב ובמל"מ פי"ט ה"א ממעה"ק, וגרסא זו נ"מ לדינא דאי גרסינן עולה ואימוריה, אז חייב על ההצטרפות של מעלה בחוץ דדוקא אם צירף לבשר העולה אימורי עולה זו, ואם הגרסא היא עולה ואימורין מצטרפין, אז חייב גם על הצטרפות אימורין מקרבן אחר, לפי שכל אימורין הן קדק"ד כבשר עולה וכולן כליל

שם ת"ל זבח מנין לרבות את הדם ת"ל או זבח, כ"ה הגרסא בילקוט אחרי רמז תקפ"ב

שם ופסח וחטאת ששחטן שלא לשמן כו', ע"ל קט"ו ע"א רש"י ד"ה אי נימא בזמנו ובפמ"א וצ"ק שם

שם והא תנן כל הפיגולין מצטרפין כו', עמש"כ בחידושי למעילה ט"ו ע"ב

רש"י ד"ה ואימורי קדשי קדשים כבשי עצרת ע"כ. פי' דעולה חטאת ואשם כבר חשבינהו בברייתא ומאי ניהו תו קדק"ד, ובע"כ דהיינו כבשי עצרת

רש"י ד"ה ת"ל לעשות משמע הראוין לעשות, ובשטמ"ק גריס ליעשות, והרמב"ם בפיה"מ כתב וז"ל לעשות אותו לה' כל הנעשה לה' חייבין עליו בחוץ, וע' בלח"מ פי"ט ה"ג ממעה"ק

רש"י ד"ה כאן בנותר דקיי"ל מנחות כ"ה כל הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה כו', ע' פסחים כ"ד ע"ב תוד"ה לרבות ועמש"כ בחידושי לכריתות ס"פ דם שחיטה.