אור הישר (זבחים) רט

שנים, הרי בלא"ה אינו ראוי לבא אל פתח אה"מ, וע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' צ"ה

רש"י ד"ה איש איש להביא איש ששחט לאיש, ע' סנהדרין ס"ו ע"א תוד"ה לרבות ובטו"א לחגיגה ר"פ אין דורשין ובהתוה"מ פ' אחרי סי' ק"א

תוד"ה שחיטת וניחא נמי דמתניתין חייב הקומץ והלבונה כו', ע' תוספתא פי"ב

ע"ב למעוטי שוגג אנוס ומוטעה, וכ"ה בתו"כ פ' אחרי פרק ט' וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ שם סי' צ"ה וסי' ק"א

שם ת"ר איש איש מה ת"ל לרבות שנים שאחזו באבר והעלו שחייבין כו', והנה בריטב"א לקידושין מ"ג ע"א כתב דמשו"ה איצטריך קרא גבי שחוטי חוץ למעוטי שנים שאחזו בסכין ושחטו דפטורין מדכתיב ההוא אחד ולא שנים ולא ילפינן מבעשותה אחת מכל מצות ה' כמו בשבת צ"ג ע"א יחיד שעשה חייב שנים שעשאוה פטורין, דהכא שאני משום דגבי העלאה כתיב איש איש לחייב שנים שהעלו ומשו"ה ס"ד לחיובי נמי בשנים ששחטו להכי איצטריך קרא דההוא למעט ע"ש, וע"פ דברי הריטב"א חקר בתוס' ר"ע דמשנתנו, לפ"מ דזה ודאי דבהעלאה דמרבינן מאיש איש שנים דהעלהו היינו אפילו בזה יכול וזה יכול אבל בשחיטה דממעטינן לפטור אם הוא דוקא בזה יכול וזה יכול אבל זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב כסתם מתני' שם פ"י מ"ה א"ד אפילו בכה"ג פטור ונשאר בצ"ע לדינא ע"ש

ולע"ד יפלא הלא הכא לר"ש קיימינן, דאילו ר' יוסי גם בהעלאה פטר בשנים מקרא דההוא אחד ולא שנים, ובמשנה דשבת פ"י מ"ה שהביא הגרע"א הוא רק לת"ק אבל ר"ש פוטר שם גם בזה אינו יכול וזה א"י, ואמרינן שם בגמרא צ"ג ע"א דלר"ש דס"ל בעשותה יחיד שעשה חייב שנים שעשאוה פטורין אית ליה תרי מיעוטי חד למעוטי זה יכול וזה יכול וחד למעוטי זה א"י וזה אינו יכול, והשתא בסוגיין כמו דפשיטא ליה להגרע"א דבהעלאה בשנים חייבין אפילו בזה יכול וזה יכול משום דמרבינן מאיש איש, כמ"כ בשנים ששחטו דפטורין ה"נ אפילו בזה אינו יכול וזה א"י ממעטינן להו מדכתיב ההוא אחד ולא שנים, ואם בא לחקור איך יהיה הדין אליבא דת"ק דר"ש בשבת דמחלק בין יכול אחד ללא יכול, הלא פשטות הדברים מורים כיון דמסדר המשנה לא קבע הכא דעה שלישית, ש"מ דגם האי תנא דשבת ס"ל כחד מהני תנאי כר"ש או כר' יוסי, ולפי מאי דכ"א דריש מקראי כנ"ל, וע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ד ענף ה' ובמנ"ח מצוה תפ"ז

ודאתאן עלה יש להעיר בהא דלכאורה איכא למידק מ"ש דגבי שבת איצטריך קראי לזה יכול וזה יכול וכן לזה א"י וזה א"י, ואילו גבי נזיקין תנן בב"ק ד"ט ע"ב הכשרתי במקצת נזקו חבתי בתשלומי נזקו כהכשר כל נזקו, ובגמרא שם דף יו"ד ע"א בחופר בור תשעה ובא אחר והשלימה לעשרה פליגי רבי ורבנן, ובמרבה בחבילה פריך הש"ס אי דבלאו איהו לא אזלא פשיטא אלא דבלאו איהו אזלא מאי קעביד, וכן בחמשה שישבו על ספסל אחד וכו' אי דבלא איהו לא איתבר כו', וע"ש תוד"ה מאי ושם ד"ס ע"א תוד"ה והכא, די"ל דדוקא בחייבי חטאות איצטריך קרא דבעשותה יחיד שעשה חייב שנים שעשאוה פטורין, ומזה מסתעף לאם יכול לעשותה בעצמו או לא, משום דבמזידין שלהם הם חייבי כריתות, ואין מקום לכריתות משותפת או לחילוק כריתות, משא"כ בנזקין דאפשר לחלק בתשלומין או לשלם בשיתוף, דוגמא דמשלשין בממון ואין משלשין במכות דתנן במכות ד"ה ע"א, וע' ב"ק נ"א ע"א ובתוד"ה האחרון ושם ד"י ע"א תוד"ה אחרון ואכמ"ל, וע"ע בת' באר יצחק שם ענף ז'

שם ר' יוסי אומר ההוא אחד ולא שנים א"כ מה ת"ל איש איש דברה תורה כלשון ב"א, והכי אמר ר' יוסי בהדיא בתו"כ פ' קדושים פרק ח' ובמכילתא משפטים בקרא דואם גנב יגנב, והא דבע"ז כ"ז ע"א ס"ל לר' יוסי דלא דברה תורה כלב"א ע"ש בתוד"ה דברה ובמש"כ שם עה"ג, וע' בהתוה"מ פ' משפטים סי' ק"ס ובפ' קדושים סי' פ"ח

שם דאמר אבוה דשמואל כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח כמאן דלא כר' יוסי, ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק ובת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ב ובמנ"ח מצוה ת"מ

שם ואינו חייב עד שיעלה לראש המזבח א"ר הונא מ"ט דר' יוסי דכתיב ויבן נח מזבח כו', ויל"ד ממש"א בירושלמי מו"ק פ"ג והובא בתוס' שם ד"כ ע"א דאין למדין מקודם מ"ת, וע' בשאילתות פ' ויחי סי' ל"ה ובהעמק שאלה שם ובמש"כ בחידושי לחולין ט"ז ע"א פ"ה ע"א ושם ד"ק ע"ב

ועוד יל"ד מאי ראיה מייתי מקודם מ"ת, הלא לדידן מוחלט בדיני קרבנות שצריך להיות ממשקה ישראל מן המותר לישראל, ולקמן קט"ז ע"א אמרינן קרבו שלמים בני נח דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו כו' ע"ש, ואע"ג דלדידיה לא הותר לאכול בשר כדאמרינן בסנהדרין נ"ט ע"ב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה כו' וכשבאו בני נח התיר להם כו' ע"ש, ובע"כ ניתנה תורה ונתחדשה הלכה במעשה הקרבנות, ומצאתי בהקדמת עונג יו"ט שהעיר אהא דקרבנו של הבל, וכתב דאף דלא הותר לאדם והבל לאכול בשר מ"מ לא הוי אלא איסור גברא ולא איסור חפצא ע"ש, אולם אף לפ"ד בהכרח דהדרינן לכללין, דאיך בא לנו איסור חפצא, בע"כ מהא דנתחדשה הלכה מזמן מ"ת להניח חותם האיסור, והדק"ל בנוגע לסוגיין, איך ילפינן מקודם מ"ת וצע"ק

שם הכתיב ויקח מנוח הוראת שעה היתה, כה"ג ביומא ס"ט ע"ב וביבמות ד"צ ע"ב ובע"ז כ"ד ע"ב ובסנהדרין ע"ח ע"ב ושם ד"פ ע"ב ובתמורה ט"ו ע"ב וע"ש כ"ה סוף ע"ב ובירושלמי מגילה פ"א הי"ב, וע' בתוס' סנהדרין פ"ט ע"ב ד"ה אליהו ובר"ש ידים פ"ד מ"ג וברמב"ם ספ"ב ממעה"ק וספי"ח מה' סנהדרין