אור הישר (זבחים) כ

ע"ב זריקה אחת לכולן ע' בשטמ"ק מש"כ בשם תוס' טוך, וע' מנחות ד"ב ע"ב תוד"ה זריקה ומש"כ בחידושי שם

שם אין כפרה למתים והטעם דמיתתן כיפרה עליהן כדפירש"י במעילה ר"פ ולד חטאת, וע' כריתות כ"ז ע"ב רש"י ד"ה לא יביאנו ובמש"כ בחידושי שם

שם חטאת נחשון עולה היא, ובזה מובן דרשת הספרי בפ' נשא אקרא דזה קרבן נחשון, וע"ש בהתוה"מ סי' קנ"ו קנ"ז

שם אמר רבא חטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כו', ע' תוספתא כריתות פ"ד ובמצפה שמואל שם

שם רב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא מ"ט ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת, והנה דיוקא דרבא בלישנא קמא דחטאת חלב ששחטה לשם חטאת דם כשרה. הוא נמי מהאי קרא גופה, ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה, כדאמרינן לעיל ד"ז ע"א וע"ש תוד"ה אמר, ולפ"ז צריך להבין כיון דהני תרי לישני תליין בהכרעת הבנת הפסוק, אם השחיטה צריכה להיות דוקא לשם אותה חטאת א"כ מאין הכריח הרמב"ם לפסוק כהך לישנא בתרא דרבא, ומצאתי בכ"מ פט"ו ה"ו מפסוה"מ דיהיב חד טעמא משום דבכריתות כ"ז ע"ב אמרינן שאם הפריש בהמה על החלב והביאה על הדם על הדם והביאה על החלב לא כיפר ע"ש

ולע"ד אם אך נימא דסוגיא דידן מישך שייכא להא דשילהי כריתות שם. א"כ תקשה ממשנה דהתם אתרי לישנא דהכא גם יחד, דהתם תנן דאפילו הפריש על חלב שאכל אמש לא יביאנו על חלב שאכל היום שנאמר קרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו, ובלישנא קמא הכא קאמר דאפילו מחטאת חלב לחטאת דם נמי כשרה, וילפינן מקרא דושחט אותה לחטאת והרי חטאת לשם חטאת נשחטה, וללישנא בתרא דמתני כולהו לפסולא נמי קשה מדוע צריך למילף מקרא דושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת, הלא כבר ילפינן מקרא דקרבנו על חטאתו עד שיהא קרבנו לשם חטאתו, ולפ"ז לבד רומיא ממשנה דהתם אסוגיא דידן, תקשה נמי קראי אהדדי כנ"ל

ואפשר דזה נמי היה כמכריח להתוס' בנזיר כ"ז ע"ב לחלק דבסוגיין איירי שלא היה חייב שתיהם כי אם חטאת חלב ולכך איכא מ"ד דכשרה ובסוגיא דכריתות איירי שנתחייב שתיהם ומשו"ה הויא עקירה, או דבסוגיין איירי להתכפר בו בשביל חטאת חלב שהיתה עומדת לכך להכי ס"ל בלישנא קמא דכשרה, ובכריתות איירי להתכפר בו משום חטאת דם שרוצה לעוקרו ממה שהיה מתחלה להכי לא כיפר ע"ש, ועכ"פ הרי שתי סוגיות חלוקות הן

ולולא דברי התוס' והכ"מ היה נלע"ד דגם בלא זה לא פגע ולא נגע סוגיין עם סוגיא דכריתות, דאל"ה תקשה ממשנה דהתם אמשנתנו דריש פרקין יחד עם דרשות הכתובים, דבמשנתנו תנן דחטאת שנזבח שלא לשמה פסולה, וילפינן לה בגמרא ד"ז ע"ב מדכתיב ושחט אותה לחטאת שתהא שחיטה לשם חטאת כו', והשתא תיפ"ל מקרא דקרבנו על חטאתו שתהא קרבנו לשם חטאתו כדתנן בכריתות שם, ובע"כ דהתם איירי בהפרשה שלא יקריב קרבן שהופרש על חטא זה לקרבן של חטא אחר, משא"כ בפרקין לא איירי בהפרשה, דבאמת הוא מקריבו על מה שהפרישו, רק דבשעת שחיטתו חישב עליו מחשבה זרה בשינוי קדש מעולה לשלמים וכה"ג, והשתא בחטאת דילפינן מושחט אותה לחטאת, אם שינה במחשבתו בשעת שחיטתה מחטאת חלב לחטאת דם, בזה פליגי הני תרתי לישני, ללישנא קמא ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה, ורב אחא בריה דרבא מתני כולהו לפסולא ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת כן היה נלע"ד לולא דברי התוס' והכ"מ ז"ל, וע' בבאר שבע לכריתות כ"ז ע"ב

שם מי אמרינן כרת כמותה א"ד אין קבוע כמותה תיקו, ע"ל ד"ה ע"ב תוד"ה חטאת

רש"י דיה חטאת ששחטה לשם חטאת נחשון שעיר חטאת דחנוכת הנשיאים עכ"ל, וכתב בהגהת שטמ"ק וז"ל שעיר חנוכת הנשיאים ע"כ, ולא ידענא מדוע מחק ברש"י תיבת חטאת, הלא בחנוכת הנשיאים כתיב בפסוק שעיר עזים אחד לחטאת, ונושא הענין הוא ג"כ קרבן חטאת, כמו בשל המקריב כן בקרבן נחשון

רש"י ד"ה דומיא דנחשון, שמחוייב חטאת שאינה על חטא הדומה לשעיר נחשון כגון חטאת נזיר ומצורע הבאות להכשיר ע"כ, המורם מדברי רש"י דשעיר נחשון היה חטאת הבא בחיוב ואינו בא על חטא ובא להכשיר כמו חטאת נזיר ומצורע, ולכאורה ענין זה בכללו מרפסן איגרי, דלעיל בד"ה כשרה פירש"י דחטאת נחשון בא לדורון, ובגמרא גופה אמרינן חטאת נחשון עולה היא וגם זה צריך ביאור אחרי דבתוה"ק כתיב שעיר עזים אחד לחטאת, ומפרש בספרי לכפר על טומאת התהום, ומובא ברש"י פ' נשא ע"ש, הרי דאינה דורון ובאת לכפר ג"כ

ובכלל איזה צד ההשתוות מצאו חז"ל בדמיון חטאת נחשון עם חטאת נזיר ומצורע ומה הכשר שייך בחטאת נחשון, דבשלמא חטאת מצורע מכשירו לאכול בקדשים ודנזיר למיחל עליו נזירות טהרה כדאמרינן בכריתות כ"ו ע"א, אבל מה הכשר שייך בחטאת נחשון, וכל אלו הם דקדוקים קשים הראוים לפתרון נכון

ואשר אחזה לע"ד בביאור הענין דהספרי גופיה הרגיש בפרשת נשיאים בקרא דשעיר עזים לחמאת, הלא איזה חטא היה בכל נשיא ונשיא קודם חנוכת המזבח, שהוצרך כ"א להביא חטאת, ולהכי מפרש שהיה בא לכפר על טומאת התהום, אמנם רבינו מיוחס כתב על הספרי לא ידעתי אי זה הוא קבר התהום ואיזה הוא טומאת ספק שהרי עד עכשיו לא היה מקדש וקדשיו, ותירץ הרא"ם דבע"כ היו צריכים להטהר מכל טומאה קודם כניסתן למקדש והנה טומאה ודאית נדחית מפני קרבן צבור אבל טומאת ספק שהיו עליהם שאפשר לכפר עליהן ע"י שעיר החטאת לזה הוצרכו