אור הישר (זבחים) רח

קרבנות בזה"ז, לא נצטרך להקדיש את מקום המקדש מחדש

שם שמעתי שהיו מקריבין אע"פ שאין בית כו', הארכתי בזה בחידושי לעיל ס"ב ע"א ולערכין ל"ב ע"ב

רש"י ד"ה שם תעלה ושם תעשה הזכיר העלאה לבדה והשאר כללן בעשייה אחת כו', ע' מאי דדייק בדבריו המל"מ פי"ח ה"ד ממעה"ק

תוד"ה להכי כתביה קרא דלא תיתי מבינייא תימה על סוגיא דבפרק בתרא דרשינן אשר יעלה עולה כו' ע"כ, הנה בצ"ק ובפמ"א תירצו כ"א לפי דרכו דשתי הסוגיות פליגי אהדדי ע"ש, והנה בזה סרה קושיא חמורה ע"ד רש"י לעיל י"ג ע"א. שכ' וז"ל קבלו בחוץ אינו חייב כרת דשחיטה הוא דכתיב לחיובא ואל פתח אה"מ וזריקה נפקא מדם יחשב ע"ש, והוא תמוה כמש"כ בחידושי שם. מדוע נקיט רש"י מהא דאשכחן חיובא בשחיטה וזריקה ולא מצינו כן גבי קבלה, טפי הי"ל לרש"י להביא מציאות הדרשה דלקמן קט"ו ע"ב מקרא דאשר יעלה עולה מה העלאה שהיא גמר עבודה אף כל שהיא גמר עבודה למעוטי קומץ ומקבל כו', ובאמת הראב"ד והר"ש משאנ"ץ על התו"כ נדבה פרשה ד' מפרשי הכי, ופירוש זה מתאים עם חיוב המציאות מדרשת הכתוב, ואמאי נקיט רש"י רק השלילה, מהא דלא אשכחן גבי קבלה כדאשכחן בשחיטה וזריקה, אכן לפי מש"כ הצ"ק והפמ"א ניחא כיון דשתי סוגיות חלוקות הן, לפ"ז י"ל דכל חד מפרש בדוקא לפי הסוגיא דאיהו נקט לעיקר, ולהכי הביאו הראב"ד והר"ש משאנ"ץ דרשה דלקמן מקרא דאשר יעלה, ורש"י רמז על סוגיא דהכא דאיכא נמי קרא דלא תיתי מבינייא לחייב מקבל בחוץ, אכן יל"ד מדברי רש"י גופא דבסנהדרין פ"ב סוף ע"ב הביא מקורו מקרא דאשר יעלה וצ"ע

תוד"ה ולא בעי. אע"ג דאיצטריך לקמן למעוטי רובע ונרבע כו', ע' בס' לבוש מרדכי לסוגיות דזבחים סי' י"ג

תוד"ה ר' יוחנן. וי"ל הא דחשיב ליה לר' יוחנן הקטרה היינו לענין מקטיר לחצאין שמשלים אח"כ ע"כ, תירוץ התוס' מוכרח, דאי בלא השלמה, הלא תנן לקמן ק"ט ע"ב דהוא דוקא בכזית, ובתוספתא פי"ב מבואר בהדיא כחצי זית פטור, וע"ל ק"ח ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה לא נחלקו

דף ק"ח ע"א המעלה ראש בן יונה שא"ב כזית ומלח משלימו לכזית מהו תיקו, ול"ד להא דאמרינן ביומא ד"פ ע"ב גבי אכילת יוה"כ דאומצא ומילחא מצטרף, די"ל דהתם כיון דאכלי אינשי הכי וקים להו לרבנן דבשיעורא כי האי מיתבא דעתיה להכי מצטרף, משא"כ בהעלאה בחוץ דכתיב לעשות אותו להורות דעל השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר, שפיר יש מקום להסתפק בדעת תורה, אם צירוף המלח מוציאו מכלל חסר, דאע"ג דכתיב ולא תשבית מלח ברית, ומשו"ה אי פריש מינה מצוה לחזור ולמולחו, מ"מ י"ל דזהו מצוה בפ"ע ולא שייכא לדין צירוף, ועמש"כ בחידושי לעיל ל"ה ע"א ברש"י ד"ה לא נתפגל

שם השיב רבי תחת ריה"ג מה לשוחט בפנים ומעלה בחוץ כו' השיב ראב"ש תחת ריה"ג כו', לכאורה כמו ריה"ג גופיה כמ"כ רבי וראב"ש דהשיבו אליביה, כולהו דברו דבריהם מצד הסברא. משא"כ ת"ק דמשנתינו דמחייב על שחוטי חוץ שהעלו בחוץ, הרי לתנא דבי ר' ישמעאל רב כהנא ורבא כולהו דרשי מקראי דואליהם תאמר או לערב פרשיות לעיל ק"ז ע"א, ולפ"ז ריה"ג דמתניתין דקאמר מצד הסברא, ודאי דלא דריש הני קראי דת"ק, אבל רבי וראב"ש דהשיבו תחת ריה"ג, בהו מסתפקנא אי סבירא להו לגמרי כריה"ג, ולא דרשי נמי להני קראי דת"ק למוקטרי חוץ שהעלן לחוץ, א"ד לדינא ס"ל כת"ק, רק לפ"מ דרבנן נסבו דבריהם במשנה לדחות דברי ריה"ג מצד הסברא, השיבו רבי וראב"ש בתוספתא רפי"ב והיינו הך דהכא, מה שיש להשיב תחת ריה"ג על דברי ת"ק ג"כ מצד הסברא וצ"ע כעת

ודאתאן עלה יל"ד בדברי התוה"מ פ' אחרי סי' ק"ג שכ' וז"ל וריה"ג סובר דשחט בחוץ והעלה בחוץ פטור דבעינן שיהא מתקבל בפנים דכתיב ואל פתח אה"מ לא יביאנו וחכמים השיבו דהא גם בשחט בפנים נפסל כשהוציאו ואפ"ה חייב עכ"ל, ומלשון זה משמע כאילו ריה"ג דריש מקרא וחכמים השיבוהו מסברא, וז"א דמי איכא מאן דלית ליה דבעינן שיהא מתקבל בפנים, הרי כל האי פרקא סובב הולך על נקודה זו, ומהאי קרא דאל פתח אה"מ לא יביאנו, ובע"כ כדכתיבנא דכו"ע סברי דבעינן שיהא מתקבל בפנים ומהאי קרא, אלא דלענין שחט בחוץ והעלה בחוץ קאמר ריה"ג מצד הסברא דבזה פטור שלא העלה אלא דבר פסול, וחכמים מחייבים גם בזה מקרא דואליהם תאמר או לערב פרשיות כנ"ל, והא דהשיבוהו אף השוחט בפנים ומעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, הוא רק לפ"מ שהוא דן ע"פ הסברא, השיבוהו הם דסברא כזו איכא גם בשוחט בפנים ומעלה בחוץ, ומי לא מודית לן דחיוב זה הוא מקרא אליבא דכו"ע

שם שחיטת לילה איכא בינייהו רבה אמר קבלה בכלי חול א"ב, ע' ברמב"ם וראב"ד פי"ח הי"ז ממעה"ק ובמפרשים שם

שם שפיר קאמרי ליה רבנן לריה"ג כו', עמש"כ בחידושי לחולין דף ק"א

שם גבי העלאה נמי כתיב איש איש ההוא מבע"ל כו', בחילופי הגרסאות בזה עמש"כ עה"ג בשם תוי"ט. וע' בשטמ"ק ובילקוט רמז תקפ"א ובדק"ס

שם שאני התם דא"ק ההוא אחד ולא שנים, מכאן משמע דאפילו לראב"ש סתימתאה בחולין כ"ט ע"ב דדריש תזבח שלא יהו שנים שוחטין זבח אחד, הוא רק לכתחילה, דאי גם בדיעבד פסולה א"כ אמאי איצטריך לדידיה קרא גבי שחוטי חוץ למעט אחד ולא