אור הישר (זבחים) רז

נקט רש"י דעיקר הדרשה היא מדם שפך, וכן פירש"י לעיל ד"ד ע"ב ובפ' אחרי י"ז ד' דם שפך לרבות את הזורק דמים בחוץ ע"ש, ועל דם יחשב כ' רש"י שם וז"ל כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו ע"ש, ולפ"ז יל"ד טובא כיון דעצם הדרשה הכא בע"כ היא מדם שפך, א"כ מדוע הביא כלל ראשית המקרא דדם יחשב, אפילו לפי גרסת הדק"ס, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה ואינו חייב על החסר לקמן פליגי בה איכא למ"ד כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק

תוד"ה דאמר ר' יונה בפ"ק דכריתות מהיקשא יליף ע"כ, לכאורה משמע דהתוס' הבינו דהאי שם שם דא"ר יונה הוא גז"ש, ומשו"ה הקשו הלא בכריתות קאמר בהדיא דהוא היקש ונשארו בקושיא, אולם רש"י הרגיש בזה ולהכי כתב בסוגיין אהא דא"ר יונה שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיות להעלאה כו', הרי דהבין דגם הכא הוא משום לתא דהיקש ואין סתירה מסוגיא דכריתות, ואפ"ל נמי דהתוס' לאו בתורת קושיא באו בדבריהם, רק הודו מהא דכריתות, דגם הכא בע"כ צריך לפרש בתורת היקש כדפירש"י, וע' ב"ק ס"ג ע"ב רש"י ד"ה היקישא ובמראה הפנים לירושלמי סנהדרין פ"ז סוף ה"ה

תוד"ה הני בסה"ד. אבל חילוק חטאות לא שמעינן מינה, ע' מה שתירץ בבאר שבע לכריתות ד"ג ע"ב

תוד"ה דאיכא. קשה מיהא דלא משני ההיא דכריתות כריה"ג כו', ע' מאי דמתרץ לה בבאר שבע לכריתות ד"ג ע"ב

תוד"ה מאי עביד ליה לחלק תימה דהך סוגיא דלא כרבא אלא כאביי דפרק השואל כו' ונשארו בתימה. וע' מה שהאריך בזה בהתוה"מ פ' קדושים סי' ק"א, ולכאורה י"ל לפמש"כ התוס' בחולין פ"ו ע"ב ד"ה לחלק דלמאן דמספקא ליה אי חוששין לזרע האב איהו ס"ל דצריך קרא לחלק, וע' מנחות כ"ב ע"ב תוד"ה ור"י ובמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז אפ"ל דלסוגיא זו ספוקי מספקא לה אי חוששין לזרע האב ומשו"ה איצטריכא להאי סוגיא קרא לחלק, אך ז"א דע"כ לא כתבו שם התוס' אלא אליבא דר' יהודא ע"ש, דבזה נופל לאמר דלהך תנא ספוקי מספקא כדמספקא להו לכמה תנאי ר"פ או"ב, משא"כ הכא דייקו התוס' להקשות על סתמא דגמרא, שהחליטו כאביי נגד דעת רבא, דבסתמא הלכתא כוותיה דרבא

אכן לפי האי תירוצא מיושב קושית התוס' בב"ק נ"ד ע"א, שהקשו שם על טעמייהו דר' יהודא ורבנן דסוגיא דהתם היא כמ"ד דצ"ק לחלק, והתם ודאי איכא לתרוצי כמש"כ התוס' בחולין. דלהני תנאי דמספקא להו אי חוששין לזרע האב, לדידהו צריך קרא לחלק משום שמא אין חוששין, ור' יהודא הא אית ליה הכי ע"ש

אולם לפ"מ דסוגיא דהכא בע"כ החליטו כאביי כמש"כ התוס' בסוגיין, מתורצת ממילא תמיהת התוס' בב"ק שם בסה"ד שכ' וז"ל למה אין אנו פוסקין כמ"ד כר' יונתן מכח מילתיה דרבא בפ' השואל ונשארו בתימה ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא דלא נוכל לפסוק בזה כרבא, מכח סוגיא דהכא דהחליטו כאביי, ולא עוד אלא דגם מסוגיות אחרות נראה דגם אליבא דרבא פריך הש"ס דהאי או מבע"ל לחלק, עד דיל"ד ע"ד התוס' הכא ובב"ק שתמהו על סתמא דגמרא דסתמו כאביי בקושיתם, ולא הקשו טפי על הסוגיות האחרות המוסבות בהדיא אליבא דרבא, ובכ"ז פריך הש"ס האי או מבע"ל לחלק, ובחולין ע"ח ע"ב הארכתי בזה, ועמש"כ בחידושי שם דף כ"ג, וע' בת' מהרשד"ם חאה"ע ס"ס מ"ח

תוד"ה חד. הכא לא שייך למילף מואליהם תאמר כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק

ע"ב תיתי מבינייא א"כ לא יאמר בזריקה ותיתי מבינייא, ע' יומא ס"ג ע"ב תוד"ה זריקת ובמל"מ פ"ד ה"א מה' מלוה ובפ"ב הי"ז מה' נזירות ובשעה"מ פ"ב ה"א מה' שחיטה ובגינת וורדים להפמ"ג כלל מ"ב

שם שחט וזרק לדברי ר' ישמעאל חייב אחת לדברי ר"ע חייב שתים אביי אמר כו' זרק והעלה כו', ע' ירושלמי כלאים פ"ח סוף ה"א ובשבת פ"ז ה"ב ובש"ק שם ובסנהדרין פ"ז סוף ה"ה ובש"ק שם

שם יכול אף השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל או אשר ישחט מחוץ למחנה כו', ע' ספרא פ' אחרי פרשה ו' ובהתוה"מ שם סי' פ"ט

שם אמר רב מרי לאתויי כו', בילקוט אחרי רמז תק"פ הגרסא אביי

שם המעלה בזה"ז ר' יוחנן אמר חייב ר"ל אמר פטור כו', ע"ל ד"ס ע"ב בתוס' ובמש"כ בחידושי שם וע' בר"ש שביעית פ"ו מ"א ובס' התרומה ה' ארץ ישראל ובס' יראים סי' שכ"ה ובטו"א לחגיגה ד"ג ע"ב ולמגילה ד"י ע"א ובתשב"ץ ח"ג סי' קצ"ט ובביאור הגר"א ליו"ד סי' של"א סק"ו ובתשב"ץ ח"ג סי' ר"א ובח"ס חא"ח סי' קל"ט ובאגודת אזוב סי' י"ד ובס' לבוש מרדכי סי' י"ב

שם ר' יוחנן אמר חייב ק"ר קדשה לשעתה וקדשה לע"ל, וראיתי בארצות החיים סי' ג' ס"ד שהקשה הלא ר' יוחנן גופיה קאמר בברכות ס"א ע"ב גבי לא יקל אדם את ראשו כנגד שער המזרח, דלא אמרו אלא בזמן שהשכינה שורה, משמע דבזה"ז בטלה קדושתה ע"ש, ולעד"נ דודאי לא יפלוג ר' יוחנן אהא דתנן במגילה כ"ח ע"א והשימותי את מקדשכם קדושתן אף כשהן שוממין, וכן אחז"ל לא זזה שכינה מכותל מערבי, כן האם יחלוק ר' יוחנן אהא דתני רשב"י במגילה כ"ט ע"א כ"מ שגלו שכינה עמהן, אמנם בקדושה ישנן מדרגות מדרגות, ולהכי פירש"י בברכות שם דהאי השכינה שורה, פירושו שביהמ"ק קיים, והיינו דאז היא בקדושה עילאית ביותר מלאחר חורבנו, והא דקאמר ר"י הכא דק"ר קדשה לע"ל, היינו שאם נוכל להקריב