אור הישר (זבחים) רו

אשר הם רגילים לזבוח ע"ש, ומה מאד נלאו שם המפרשים להבין מה ענין זה לרגילות, ולפי סוגיין ופירש"י דהכא נכון מאד דכוונתו שהיו עומדים לישחט בבמה לפי הרגילות ער עתה

רש"י ד"ה כזובח בבמה שלא לשם שמים ע"כ, ובע"ז נ"א ע"ב פירש"י כזובח ע"פ השדה לע"א

רש"י ד"ה שכן אסורין. פתח הכתוב באכילה וסיים בטומאה כו', עמש"כ בחידושי למעילה ט"ז ע"ב

רש"י ד"ה אי קשיא. דכתיב אשר לא תעשינה, ע"ל ע"א ברש"י ד"ה אלא אזהרה ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה מקום. ולא שייך למימר פסח ומילה יוכיחו דאיכא למיפרך שכן קום ועשה ע"כ, לשון זה ממש הוא בתוספתא ריש כריתות, וע' מכות י"ד ע"א תוד"ה לאפוקי ובעירובין צ"ו ע"א תוד"ה השמר

תוד"ה מה לשרצים טהורים שכן אסורים במשהו פי' בקונטרס כו' ואגב חורפיה לא עיין בה ובהדיא מסיק התם דוקא בשרצים טמאים ולא בטהורים כו'. ע' ברש"י ותוס' יבמות ס"פ חרש ובמעילה י"ז ע"א וברש"י ותוד"ה השרצים ובמנחות ק"ד ע"א תוד"ה הואיל ובחולין ס"ד ע"א תוד"ה שאם ריקמה וניקבה ושם ק"כ ע"א תוד"ה שכן וקכ"ו ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

דף ק"ז ע"א רבא אמר כדר' יונה דא"ר יונה אתיא שם שם כו' ר' יוחנן אמר אתיא הבאה הבאה כו', ולכאורה הלא ק"ו הוא ג"כ מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כמו היקש וגז"ש, ומדוע על תירוצא דאביי דיליף אזהרה בק"ו פריך הש"ס וכי מזהירין מן הדין, ועל היקש וגז"ש דר' יונה ור' יוחנן לא פריך מידי, ואמאי נאדו לכתחילה מדין ק"ו כדאביי, די"ל דק"ו איכא למיפרך ואז הלא בטלה האזהרה, משא"כ היקש וגז"ש דאין אדם דן אותם מעצמו אא"כ למדה מרבו ורבו מרבו הלמ"מ משו"ה אין משיבין עליהן כדפירש"י במנחות פ"ב ע"ב, והיינו דפריך בפסחים ס"ו ע"א וכי מאחר דגמר גז"ש ק"ו ל"ל, וע' ברש"י ותוס' סוכה ל"א ע"א ד"ה ור"י ובמבאר לסה"מ שרש שני ובמעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ק"ה ע"ב ובגבורות ארי למכות י"ח ע"ב

שם מוקטרי חוץ שהעלן בחוץ מנין א"ר כהנא א"ק ואליהם תאמר על הסמוכין כו' אלא כדתנא דר"י ואליהם תאמר לערב פרשיות, ע' פמ"א בסוגיין וע' בהתוה"מ אחרי סי' ק"א איך שהסביר ביאור מחלקותם בטעמי הכתובים

שם ר' יוחנן אמר אתיא הבאה הבאה, ונרשם עה"ג דבילקוט פ' אחרי השמיט תיבות אלו, ובברה"ז מקיים ההשמטה וע' בצ"ק וח"נ, והמעיין בילקוט ובדק"ס ימצא שם עוד שינוים והשמטות, אולם על השמטה זו אני תמה איך נוכל כלל להשמיט גז"ש דהבאה הבאה, הלא בכריתות ד"ג ע"ב קאמר הש"ס בפירוש, שוחט והעלה קאמרת הני שני לאוין נינהו אי למאן דגמר גז"ש נאמר כאן הבאה ונאמר להלן הבאה כו' למאן דמייתי לה בהיקש א"ק שם תעלה ושם תעשה כו' ע"ש, הרי דהש"ס גופיה הורה לנו שלא להשמיט הגז"ש דהבאה הבאה, וצ"ע כעת

שם דם יחשב לרבות את הזורק דברי ר' ישמעאל כו', ע' בחידושי הרמב"ן והרשב"א לחולין דף י"ז ע"א

שם ר"ע אומר או זבח לרבות את הזורק כו', דרשה זו היא מדכתיב או, ומתיבת זבח מרבינן לקמן ק"ט ע"א אימורי אשם ואימורי חטאת ואימורי קדק"ק ואימורי קדק"ל שהעלה בחוץ, ובתו"כ פ' אחרי פרק יו"ד כלולות שתי הדרשות בברייתא אחת, וממילא מובן דברייתא דלקמן ק"ט היא ג"כ אליבא דר"ע, ואע"ג דהתם נפק"ל מקרא דלא יביאנו העלאת קומץ לבונה וקטרת כו', ובסוגיין מבע"ל לר"ע האי קרא לחלק, אפשר דתרווייהו ש"מ מהאי קרא, וע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ק"ב וסי' קי"ד

שם ור' ישמעאל האי או זבח מאי עביד ליה לחלק כו', מכאן תשובה למש"כ האחרונים להכריח מסוגיא דשבועות כ"ז ע"ב דמאן דדריש כללי ופרטי בע"כ ס"ל דלא צריך קרא לחלק ואכמ"ל בזה, ולפי המבואר מסוגיא דהכא הרי לא ניתן להאמר כלל הכי, דבשבועות כ"ו ע"א אמרינן דר' ישמעאל ששימש את ר' נחוניא בן הקנה שהיה דורש את כל התורה בכלל ופרט איהו נמי דורש בכלל ופרט ע"ש, ואפ"ה אמרינן בסוגיין דר' ישמעאל מבע"ל האי או לחלק

שם ור"ע לחלק מנ"ל נפק"ל מלא יביאנו ור' ישמעאל ההוא מבע"ל על השלם הוא חייב כו', ע' מל"מ פי"ט הי"א ממעה"ק ובהתוה"מ פ' אחרי סי' קי"ד

שם ור"ע האי דם יחשב מאי עביד ליה לרבות שחיטת העוף ור' ישמעאל נפק"ל מאו אשר ישחט ור"ע אמר לך ההוא מבע"ל על השוחט הוא חייב ואינו חייב על המולק ור"י נפק"ל מזה הדבר כו', הנה מסוגיין משמע דבין לר"י בין לר"ע איצטריך תרי קראי לחיוב שחיטה ופטור מליקה, אולם בתו"כ אחרי פרשה ו' יליף תרווייהו מקרא דאו אשר ישחט, וכ"מ ברש"י לקמן קי"א סוף ע"א וריש ע"ב, וע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' צ'

רש"י ד"ה ה"ג דא"ר יונה א"ק שם תעלה עולותיך ושם תעשה איתקוש שאר עשיות להעלאה כו', הנה רש"י נשמר בדבריו דלא נימא דהאי שם תעלה ושם תעשה הוא גז"ש כדמשמע הכא מפשטות לשון התוס' בד"ה ה"ג ועמש"כ בחידושי שם, ולהכי פירש"י איתקוש שאר עשיות, להורות דהוא היקש וכלשון הש"ס בכריתות ד"ג ע"ב, והיקש זה נקט הרמב"ם להחלטה מכלל הסוגיא, כמו בסה"מ ל"ת צ' כן בס' היד פי"ח ה"ד ממעה"ק וע"ש במל"מ, אבל רש"י ר"פ הלוקין השמיט היקש זה, ונקט ילפותא דלא יזבחו עוד או גז"ש דהבאה הבאה, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה דם יחשב דם שפך לרבות את הזורק ע"כ, מזה משמע דלרש"י היתה גרסת הדק"ס בגמ' דם יחשב לאיש ההוא דם שפך לרבות הזורק, ומשו"ה