אור הישר (זבחים) רה

השוחט והמעלה פרק שלשה עשר

במשנה השוחט והמעלה בחוץ חייב על השחיטה וחייב על העלייה, הנה משנתנו מיתוקמא בין שעבר במזיד ובין בשוגג. ואם במזיד חייב שתי מלקיות כדתנן ר"פ הלוקין, ובשוגג חייב שתי חטאות כדתנן ריש כריתות

שם ריה"ג אומר שחט בפנים והעלה בחוץ כו' פטור שלא העלה אלא דבר פסול אמרו לו אף השוחט בפנים והעלה בחוץ כיון שהוציאו פסלו, ע' בת' בית אפרים חי"ד סי' נ"ד

שם ריה"ג. אומר טמא שאכל טהור חייב כו', ע' בת' שאגת אריה סי' ע"ב

שם מנין לזובח בהמה למרקוליס שהוא חייב דכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם כו', ע' בסה"מ ל"ת ה' ול"ת ו'

שם אמר רבה קרי ביה ולא יזבחו כו', בילקוט אחרי רמז תקפ"א הגרסא רבא, וע' בדק"ס

שם קרי ביה ולא יזבחו וקרי ביה ולא עוד, ע' ירושלמי סנהדרין פ"ז ה"ט ובמה"פ וש"ק שם ובספרי פ' אחרי בפסוק ולא יזבחו עוד ובפ' האזינו בפסוק יזבחו לשדים ובמפרשים שם ובזוה"ק אחרי דף ס"ג ע"א ובפ' פנחס דף רמ"ח ע"א

רש"י ד"ה אלא אזהרה מנין, שאין חטאת בא אלא על לאו וכרת כו', וכ"ה דעת רש"י ריש כריתות בד"ה ופסח ומילה, וכמו הכא הקשו התוס' עליו מהא דמשמע במכות דקרבן לא בעי אזהרה, כמ"כ הק' בשטמ"ק בכריתות שם, ובבאר שבע שם כ' בזה"ל ע"ד רש"י ז"ל פה קדוש יאמר דבר זה כו' והאריך בזה טובא ע"ש

ולע"ד אתפלא להיפוך הפלא ופלא, מה מקום להקשות ע"ד רש"י, אדרבה אם יש מקום בש"ס היפוך מדבריו היה יותר נכון להקשות על סוגיא זו ממקרא מלא בתורה, דחטאת אין מביאין אלא על שגגת לא תעשה שנאמר אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה, וכן פירש"י בהדיא בשבת ס"ט ע"א לא תעשינה היינו לאו, והרמב"ם ר"ה שגגות דס"ל כרש"י, תמך יסודתו אהאי קרא, ואף שהמפרשים לא הראו מקור לדבריו, אולם הוא מדברי התו"כ ויקרא חובה פרשה א', דהכי תניא התם מצות ה' שומע אני עשה ול"ת ת"ל אשר לא תעשינה אוציא מ"ע הקלה ולא אוציא מ"ע החמורה ת"ל אשר לא תעשינה כו' וע"ש בהתוה"מ סי' קצ"ה, ורש"י גופיה ביאר דבריו להדיא בסוגיין לקמן ע"ב וז"ל דחטאת אינה באה אלא על לאו וכרת דכתיב אשר לא תעשינה, וע' בת' הגרע"א סי' קס"ט ובבאר יצחק חא"ח סי' ח' ענף ה' ושם חאה"ע סי' ב' ובדורש לציון דרוש ז'

תוד"ה כיון, סתמא דמילתא איירי קרא אפילו בנותן לתוך פיו, ע' כריתות י"ב ע"ב תוד"ה אוכלין ובמש"כ בחידושי שם, ובשעה"מ פ"ו מה' ברכות

תוד"ה אזהרה, וקשה לפירושו דבריש אלו הן הלוקין משמע דקרבן לא בעי אזהרה כו', עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

ע"ב מכאן ואילך הוא מדבר בזבחים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות כו', זהו מן הארבע כללות שהורה ר"ש בקדשים כדתניא בתוספתא פי"ג, והא דקתני הכא בלשון והקריבן בשעת איסור, קאי על השחיטה ועל העלאה ביחד, וכדפריש רבה לקמן קי"ט ע"ב, וע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' אחרי פרק ט' משנה ד'

שם על פני השדה לאמר לך הזובח בשעת איסור הבמות מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב ע"פ השדה, ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' צ"ו וסי' ק'

שם חקת עולם תהיה זאת להם לדורותם זאת להם ולא אחרת להם, ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' פ"ז

שם ק"ו ומה במקום שלא ענש הזהיר מקום שענש א"ד שהזהיר כו', ע' בילקוט אחרי רמז תקפ"א

שם א"ל רבינא לרב אשי א"כ כו' אתא לקמיה דרבא כו', וראיתי בש"ס ווילנא בהגהות הגאון מהרי"א חבר זצ"ל שהק' הרי ביום שמת רבא נולד רב אשי ואיך יתכן שאחר שהקשה לרב אשי אתא לקמיה דרבא ונשאר בצ"ע, ולע"ד אפשר דמשו"ה משבש בשטמ"ק וגריס א"ל רבינא לאביי ע"ש, וכוונתו בזה דהוא רבינא הקדמון, וע' בתוס' חולין מ"ח ע"א ד"ה אמר רבינא וברא"ש שם סי' כ"ג וסי' כ"ח ובפ' הנשרפין סי' ב'. ואשכחן נמי דהאי רבינא היה בדורו דרבא כדאמרינן בר"פ כיצד הרגל ולעיל בריש מכילתין, וע"ל ד"ק ע"ב ובשבועות י"ח ע"א ובת' מהרי"ק סי' קס"ט

עוי"ל עפ"מ דבה"ג ה' לולב גריס בקדושין ע"ב ע"ב עד שלא מת רבא נולד רב אשי ושלא כגרסת התוס' בשבת קנ"ד ע"א, וע' בת' באר שבע סי' י"א ובמש"כ בחידושי לחולין ד"ב ודי"ז ודמ"ח ולמעילה ד"ג

שם מה למותיר שכן אין לו תקנה תאמר פסח שיש לו תקנה, ע' בת' עין יצחק חי"ד סי' כ"ח

שם אפילו למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מה"ד, ע' מכות י"ז ע"ב ובלח"מ ספ"כ מה' שבת ובפ"ה ה"ו מאיסורי מזבח ובהרב המגיד ומל"מ רפ"ב ממ"א ובטו"א לחגיגה י"ח ע"א ובש"א סי' פ' ובמנ"ח מצוה קפ"ו

רש"י ד"ה מכאן. דמדכתיב אשר הם זובחים משמע שהיו עומדים לישחט בבמה כו' ע"כ, וזהו ממש מאי דפירש"י בפ' אחרי י"ז ה' וז"ל אשר הם זובחים