אור הישר (זבחים) רד

בא"ד דלא אשכחן בבהמות בעלי חיים מטמאין, ע"ל ט"ז ע"א וברש"י ד"ה טמא

תוד"ה או דילמא כיון דהדור הדור, וקשה אטו מחיצות עזרה מקום טהרה כו', ע' בס' לבוש מרדכי לסוגיות דזבחים סי' ט"ז

תוד"ה פרים. אלא אם אנשים אחרים נכנסו בעזרה ויתעסקו בהוצאתן כו', ע' ברמב"ם וראב"ד וכ"מ פ"ה ה"ה מה' פרה

תוד"ה מחוסר. מהו שיטמאו בגדים בלא הכשר כו' ע"כ. שיבוש הוא וצ"ל מהו שיטמאו אוכלין בלא הכשר, כמש"כ בק"ע ופ"מ וש"ק לירושלמי יומא פ"ו ה"ו

ע"ב מחוסר קריבה לאו כמחוסר מעשה דמי, הרמב"ם הביא זאת בהקדמתו לסדר טהרות, וכה"ג אמדינן ס"פ גיד הנשה, וע' שבת ק"ד ע"ב תוד"ה התם ובת' חו"י ס"ס פ"א ובת' עין יצחק אה"ע ח"א סי' פ' ובעונג יו"ט חא"ח סי' י"ח

שם ומטמא טומאת אוכלין בכביצה. ע' נדה נ"א ע"א תוד"ה שום ובר"ש רפ"ק דטהרות

שם כל היכא דמטמא אדם מונין בו ראשון ושני אין מטמא אדם אין מונין בו ראשון ושני, ע' רמב"ם וראב"ד פי"א ה"ו מאה"ט ובס' לבוש מרדכי לסוגיות דזבחים סי' י"ז

שם והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות כו', ע' תו"כ חובה פרק ה' ובקרבן אהרן שם

רש"י ד"ה ה"ג להלן אתה נותן להם שלש מחנות כו', הנה גרסא זו משובשת היא כדפירש"י ביומא ס"ח ע"א, ומשו"ה כתב רש"י ה"ג כו'. והוא ע"פ גרסת התו"כ בפ' אחרי פרשה ה', וע"ש בפי' הראב"ד ובק"א ובהתוה"מ שם סי' ס"ה וסי' ע'

תוד"ה ומדסיפא. הא קתני מציעתא האוכל אבמה"ח ממנה סופג את הארבעים והיינו דלא כר"מ כו', ע' תוס' ב"ק ע"ז ע"א ובחולין ק"ב ע"א תוד"ה ור"מ ובר"ש ורא"ש רפ"ק דטהרות

תוד"ה חיבור. ובתוספתא דעוקצין פ"א תניא אתרוג שנפרץ ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור שאין חבורי אדם חבור כו', וכן הביאו התוס' במנחות כ"ד ע"א ע"ש, וברייתא זו הובאה נמי בתוספתא אהלות פ"ד, ולא ידענא אמאי צריכים להביא מתוספתא הלא משנה ערוכה היא באהלות פ"ג מ"ד שאין חבורי אדם חבור וע"ש בר"ש ובנזיר ד"נ ע"ב ובתוס' שם

דוגמא לזה אשכחן נמי בירושלמי פ"ב דחלה דאע"ג דלכתחילה גם מורסנן מצטרף לשיעור חלה מ"מ אם נוטל מורסנן וחזר לתוכן אין זה דרך עיסה ע"ש, ובע"כ משום דאין חבורי אדם חבור, וכ"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ה מטומאת מת שאין חבורי אדם חבור, ובפ"ו הי"ב מטומאת אוכלין דייק בלשונו שאין חבורי אדם חבור לכל דבר ע"ש, ואפשר דביתור לשונו זה בא להורות דלא נימא דחבורי אדם אינו מועיל להרבות טומאה ע"י חבור זה, אלא אפילו להקל, ומשו"ה מסיק וכן אתרוג שנפרש ותחבו בכוש או בקיסם אינו חבור, ויהיה בזה כוונתו כדמפרש במנחת בכורים בתוספתא דאהלות פ"ד שם אהא דאתרוג שאינו יוצא בו ידי חובתו ע"ש, וה"נ תנן בריה כ"ז ע"א דיבק שברי שופרות פסול וע"ש תוד"ה שופר ובתוס' סוטה י"ח ריש ע"א

והנה בת' בית יעקב סי' קמ"ב התיר אתרוג שנפרץ עוקצו אם חברו במחט, וראייתו מעירובין פ"א ע"א דא"ר חסדא תפרה בקיסם מערבין לו בה אי לא ידיע תיפרה, ומסוכה ל"ז ע"א דאמרינן כיון דחבריה כגופיה דמיא, ובשבות יעקב חא"ח סי' ל"ה דחה לדבריו ומובאים במפרשי הש"ע סי' תרמ"ח, וע' בפמ"א בסוגיין שדחה עפ"ד התוס' שלפנינו רק לענין לחם משנה דפסקינן דע"י חבור הפרוסות שפיר דמי כמבואר באו"ח סי' קס"ח ע"ש, וכולם לא זכרו מכל הנ"ל ואכמ"ל, וע' ביד המלך סוף ה' לולב ובת' מהרש"ם ח"ב סי' ע"ר

תוד"ה מה. ומספקינן אי דבר הלמד בהיקש חוזר ומלמד בגז"ש כו', וכן הקשו התוס' בסנהדרין ר"פ נגמר הדין וביומא ס"פ שני שעירי, וע' מה שתירץ בזה בהתוה"מ ויקרא סי' רל"ד

דף ק"ו ע"א אף כאן למזרחה של ירושלים, ע"ל קי"ג ע"א תוד"ה חוץ

שם ר' יוסי הגלילי אומר אבית הדשן נשרפין, ביומא ס"פ שני שעירי הגרסא ר' יוסי, אבל בתוספתא ספי"א משמע דגרסא דהכא עיקרית, וע' כפתור ופרח פ"ו

שם א"ל אביי דילמא במקומו משופך פליגי, ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רל"ו

שם השורף מטמא בגדים ולא המצית את האור כו', ביאור הברייתא ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ע' ובפ' אמור סי קנ"ג

שם ואיזהו השורף המסייע בשעת שריפה ע"כ, ומאימתי נקראת התחלת שעת השריפה ע' בהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"ח ובמש"כ בחידושי לעיל צ"ז ע"ב

שם ומשנעשין אפר אין מטמאין בגדים רש"א כו', בברה"ז גריס ראב"ש, בודאי נמשך אחרי גרסת רש"י בד"ה דשויא, וגרסא זו נמשכת מגרסת הש"ס ביומא ס"פ שני שעירי, ובשטמ"ק ובב"ח דמשבשו גם לשון רש"י וגרסי ר"ש, בודאי דנמשכו אחרי גרסת התו"כ בפ' אחרי סוף פרשה ה' דהתם הגרסא ר"ש. ובדת"ק גרסי שם ר' יהודא

שם מאי בינייהו אמר רבא כו', בילקוט אחרי רמז תקע"ז הגרסא רבה

רש"י ד"ה אבית הדשן צריך שיקדים לשם דשן מזבח כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ ויקרא חובה פרק ה' ובק"א שם.