אור הישר (זבחים) רג

אמנם כל הנ"ל אין להקשות רק לשיטת התוס' בסוכה ל"ה ע"א והרמב"ן והר"ן שם דדין כתותי הוא גם בערלה ותרו"ט, משא"כ לשיטת הגר"א ז"ל באה"ע ריש סי' קכ"ד שכ' וז"ל לא מצינו בש"ס שאמרו כתותי אלא באותן שצריכין לבער כגון ע"ז כו' ע"ש

ואילה"ק על דבריו מיבמות ק"ג ע"ב דאמרינן כתותי גם בנגעי בתים ובגדים, די"ל דבנגעי בתים כתיב ונתץ את הבית ובע"ז כתיב ונתצתם וגמרינן בירושלמי ערלה פ"ג ה"ג נתיצה נתיצה. לאמר דאע"ג דכל הנשרפין אפרן מותר הכא אפרן אסור, וכמו בנגעי בתים כן בנגעי בגדים בשניהם כתיב צרעת ממארת, ודרשינן בירושלמי שם ובתו"כ תן לה מארה שלא יהנה ממנה. הרי דדין אחד לתרווייהו, וע' ערכין ד"כ ע"ב תוד"ה אע"פ ובמש"כ בחידושי שם

ולע"ד יש להביא ראיה לדעת הגר"א נגד דעת התוס' הרמב"ן והר"ן, מהא דפריך הש"ס במנחות ק"ב ע"ב מדאמר ר"ש כל העומד ליזרק כזורק דמי כה"ע לשרוף נמי כשרוף דמי נותר ופרה אמאי מטמאין טו"א עפרא בעלמא נינהו, פי' ועפר לא מטמא, ולפ"ד הראשונים דבכ"ד העומד לשריפה אמרינן כתותי, אמאי פריך אלא מר"ש, ובאופן דאיכא לתרוצי חיבת הקדש מכשרתן, עדיפא הו"ל להקשות מערלה וכה"כ דלית בהו חבה"ק, ואליבא דכו"ע מטעם כתותי, דלא צריכינן נמי לסברת כה"ע, ובע"כ דלא אמרינן כתותי רק בדברים שצריכין ביעור כגון ע"ז, וע' בחולין ס"פ כיסוי הדם ובמש"כ בחידושי שם

שם שעיר המשתלח אינו מטמא שהוא חי והחי אינו מטמא אוכלין ומשקין, ע' תוספתא יומא פ"ג ובחסדי דוד שם

שם כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממקום אחר, הנה הרמב"ם בפ"ג מאה"ט מחלק דבנבלת עוף טהור אם חישב עליה לאכילה ה"ז מטמאה טו"א אע"פ שלא נגע בה טומאה אחרת אבל פרה אדומה ושעירים הנשרפין אינו כן אע"פ שהן מטמאין המתעסק בהן אם חישב עליהן לאכילה צריכין שתגע בהן טומאה ואח"כ יטמאו טומאת אוכלין, ובראב"ד א"א בחיי ראשי כאשר עיינתי את הדברים במקומן בזבחים פרק טבול יום לא מצאתי אותם כדבריו כו' ומסיק וז"ל מיהו בהאי סוגיא והאי פירושא ליכא פלוגתא בין פרה ופרים לנבלת עוף טהור וע"ש בכ"מ

ונראה דגם רש"י בסוגיין ס"ל כהראב"ד דפירש אהא דאמרי במערבא צריכין הכשר טומאה ממק"א דקאי על כל שאין סופו לטמא טומאה חמורה אז צריך שיגע בשרץ או בנבלה ולא שיטמאו מאליו אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה א"צ ליגע בטומאה ומטמא טו"א מאליו כגון פרה ופרים כו' ע"ש, הרי דס"ל דפרה ופרים דסופו לטמא טו"ח דינן כנבלת עוף טהור דמטמא טו"א מאיליו אע"ג שלא נגע, ובתוס' ב"ק ע"ז ובחידושי הרמב"ן לשבועות י"א ע"ב משמע נמי דקרובים יותר לפירוש הראב"ד בסוגיין ע"ש

ולע"ד לולא יראתי מפירושי הראשונים ז"ל הייתי סולל לעצמי מסילה חדשה בדעת הרמב"ם ז"ל עפ"ד הירושלמי ביומא פ"ז ה"ו, דתמן אמרין ר' לעזר שאל פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין מהו שיטמאו בגדים בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופן לטמא טומאה חמורה כו' התיב ר' ירמיה הרי נבלת עוף הטהור הרי הוא מטמא טו"א בלא הכשר בלא טומאה מפני שסופו לטמא טומאה חמורה א"ר יוסה נבלת עוף הטהור אין לה מחיצה אלו יש להן מחיצה כו' א"ר אלעזר דרומיא נבלת עוף הטהור מחיצתה בכל מקום אלו מחיצתן חוץ לירושלים וע"ש במפרשים

ולפ"ז מה נמלצו דברי הש"ס בסוגיין שאמרו כי אתא רב דימי אמר אמרי במערבא, שהיא הוראה להא דמחלק בירושלמי שם דפרה ופרים הנשרפין לא דמו לנבלת עוף טהור דמחיצתה בכל מקום שאוכלה מטמאה טומאה חמורה לטמא בגדים בבית הבליעה אבל אלו הנשרפין מקומן גורם הטומאה חוץ לירושלים לר"ש וחוץ לעזרה לרבנן הלכיך אין מטמאין נמי בלא הכשר ובלא נגיעה בטומאה אחרת כדפירשו שם בק"ע ופ"מ ע"ש, ולפ"ז הא דהביא רב דימי משמיה דמערבא דאמרי צריכין הכשר טומאה ממקום אחר, הכוונה ג"כ לחלק מנבלת עוף טהור, דאע"ג דגם פרה ופרים סופן לטמא טו"ח, אבל הכשר טומאתן צריך לבא ממקום אחר, היינו חוץ לעזרה לרבנן וחוץ לירושלים לר"ש, ומשו"ה לא חמירי כנבלת עוף טהור, וע"פ פירוש זה המתאים בבבלי וירושלמי כנ"ל, שפיר מחלק הרמב"ם לדינא, דנבלת עוף טהור מטמאה טו"א אע"פ שלא נגע בה טומאה אחרת, אבל פרה אדומה ושעירים הנשרפין צריכין שתגע בהן טומאה ואח"כ יטמאו טומאת אוכלין, וע' בת' ח"צ סי' ק"ז ובמש"כ בחידושי לחולין ל"ד ע"א

רש"י ד"ה או דילמא. וליכא למימר כדאמרן לעיל שבקינן רובא דבהמה אפ"ה כיון דאין האבר נתוק כו', ע' בחילופי הגרסאות בדבור זה בצ"ק ובבה"ז, וע' במראה הפנים לירושלמי יומא פ"ו ה"ו ד"ה ר' אלעזר

רש"י ד"ה אמרי במערבא. אבל מי שסופו לטמא טומאה חמורה אין צריך ליגע בטומאה ומטמא טומאת אוכלין מאליו כגון פרה ופרים כו' ע"כ, וקשה דדברי דש"י סותרין אהדדי, דבשבועות י"א ע"ב פירש"י פרה מטמאה טומאת אוכלין וז"ל אם נגע שרץ בבשרה וחזר ונגע בשרה באוכלין טימאתן, ולפירוש זה הסכים בתשובות הרשב"א סי' ל"ב ע"ש, ולפירש"י שלפנינו הרי פרה היא סופה לטמא טו"ח ומטמא טו"א מאליו, וא"ל דהכא איירי אחרי שהפרה יצאה חוץ לעזרה לרבנן וחוץ לירושלים לר"ש, והתם איירי כשעודה בעזרה, דז"א דהא התם קאי ע"ד ר' שמעון, ובתוספתא דפרה בתר מילתייהו דר"מ ורבנן קתני רש"א פרה מטמא טו"א כו' כדהביאו התוס' בב"ק ע"ז ע"א, משמע דבחד גוונא איירי, וצ"ע כעת.