אור הישר (זבחים) רב

אף שריפתן אם נפסלו חוץ לעזרה הן, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

רש"י ד"ה בבשר. דלא אשכחן לה אלא או באכילת מזבח כו' או באכילת אדם, ע' מנ"ח מצוה קמ"ב קמ"ג

רש"י ד"ה ושוין. וגבי שריפה נמי אע"ג דכי אורחיה חשיב אכילת מזבח או אכילת אדם בעינן לפגל, ע"ל ל"ה ע"א רש"י ד"ה ושוין ובתוד"ה באכילה ובירושלמי יומא פ"ו ה"ו ובש"ק שם

תוד"ה לא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה ע"כ, ומשמע דכ"ה נמי גרסת השטמ"ק בגמרא, אולם לפנינו בש"ס הגרסא ודילמא מחשבה הוא דלא פסלה אבל לינה פסלה, ולפ"ד התוס' לעיל ל"ה ע"ב בד"ה וש"מ משמע דגירסת ודילמא מוכרחת היא, וכן בדק"ס מקיים גרסת דילמא, ועמש"כ בחידושי לעיל שם

תוד"ה שיצא. ונראה לפרש דמבע"ל לענין לשורפו בפנים, הרמב"ם פי"ט ה"ג מפסוה"מ פי' כהתוס' והראב"ד כרש"י, וע"ש בכ"מ ובש"ק לירושלמי יומא פ"ו ה"ו

דף ק"ה ע"א בתר רוב אבר שדינן ליה והא נפיק ליה א"ד בתר בהמה שדינן ליה תיקו, וכ' בפמ"א כעין בעיא זו מיבעיא לן בחולין ד"ע אם יצא העובר חציו ברוב אבר ולא איפשטא כמו הכא עכ"ד. אין כוונתו דאי הוה מיפשטא חד מינייהו אז היה מקום לאמר יגיד עליו רעו, דהא בע"כ כל חד וחד הוא ענין מיוחד בחילוקי הדינים לפי מקורו מן הכתובים, אלא כוונתו דבהכרח הבעיא דבשניהם על ציר אחד יסתובב, אהא דבכל התורה כולה קיי"ל רובו ככולו כדאמרינן בהוריות ד"ג ע"ב, והוא דאורייתא כמבואר בנזיר מ"ב ע"א

שם ת"ר פרים ופרה ושעיר המשתלח השורפן והמוציאן מטמא בגדים כו', בדק"ס הגרסא השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמאין בגדים, וכ"ה הלשון במשנה פרה פ"ח ובתוספתא שם פ"ו וכן העתיקו בתוס' ב"ק ע"ז ע"א, ולא ידענא אמאי לא תנא נמי שעירים הנשרפין, לפ"מ דלעיל ל"ט ע"ב דרשינן החטאת אלו שעירי עכו"ם להקישן לפר העלם, וע"ל ר"פ איזהו מקומן רש"י ד"ה ושעירים, עד שמצאתי באור הגנוז לתוספתא יומא פ"ג דגריס נמי שעירים הנשרפין, וכ"מ נמי ברמב"ם פ"ה ס"ה פרה

שם והן עצמן אין מטמאין בגדים אבל מטמאין אוכלין ומשקין דר"מ וחכ"א פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין שעיר המשתלח אינו מטמא שהוא חי והחי אינו מטמא אוכלין ומשקין, והרמב"ם ספ"ה מה' פרה פסק דלא כתרווייהו, וכ' הכ"מ דאיהו פסק כר"ש בתוספתא דפרה דס"ל פרה מטמא טו"א שהי"ל שעת הכושר פרים הנשרפין ושעירים הנשרפין אינם מטמאין טו"א שלא הי"ל שעת הכושר, ומסיק הכ"מ וז"ל ולפ"ז לדעת הרמב"ם פרה מטמאה טומאת אוכלים וכמו שנראה ממ"ש לעיל (שם הלכה ב') ופרה עצמה אינה מטמאה לא אדם ולא כלים משמע הא אוכלים ומשקים מטמא, וע' בכ"מ פ"ו הט"ו מאבות הטומאות ובברה"ז ופמ"א וחק נתן בסוגיין ובפר"ח לאה"ע סי' קכ"ד

והנה לפ"ד הכ"מ תליא באשלי רברבי דבחלקת מחוקק ריס קכ"ד כ' דהרמב"ם ל"ל דר"ש בכל העומד לזרוק כז"ד, ובב"ש שם פליג עליו וכ' דהרמב"ם ס"ל בזה כר"ש וע"ש בביאור הגר"א ז"ל, דהא אפילו לפמש"כ הרמב"ם בפ"א ה"י מה' פרה לקחו פרה ומצאו אחרת נאה הימנה ה"ז תפדה שלא במום, ולפ"ד הכ"מ בדעת הרמב"ם אפ"ל דזהו שעת הכושר שלה משום מציאות הפדיון, מ"מ בע"כ צריכין אנו לאמר ג"כ דס"ל להרמב"ם כל העומד לפדות כפדוי דמי, דבב"ק דע"ז תלי זה בזה, ולפי הנחה זו מובן נמי מה דהרמב"ם פסק בספ"א מה' טומאת אוכלין דבשר פרה אדומה מתטמא טו"א, ועמש"כ בחידושי לבכורות ד"ט ולמנחות ק"ב

אחז"ר בא לידי ת' מקום שמואל ומצאתי שם בסי' ג' שהאריך מאד בזה וכוונתי הרבה לדעתו הגדולה ת"ל, אך לע"ד יש לדון בהא דחזינן בדבריו עירוב פרשיות, דבחדא מחתא מחתינהו לכל הדברים שאמרו בש"ס בלשון כל העומד, לאמר בכולן דכעשויין דמו, אע"ג דתנאי ואמוראי שונים פליגי בהו, ומערב כל העומד תחת יד הטבע עם כל העומד בפעולות האדם, שמהן רשות ומהן מצוה, כדמחלק הש"ס במנחות ק"א ע"ב אליבא דר"ש גופיה וקאמר הכי השתא בשלמא פרה עומדת לפדות הוא שאם מצא אחרת נאה הימנה מצוה לפדותה אלא הני מנחות מצוה לפדותן, וכבר האריכו התוס' בזה בסוטה כ"ה ע"ב, ואיהו דחה לדבריהם, ומעמיד נמי לחשבונו כל העומד לגבות כגבוי דמי דפלוגתא דתנאי היא, ואע"ג דכל העומד זה תלוי בדעת אחרת ובמיקם בדינא ודייני ולציית דינא ע"ש, וע"ע בת' הנ"ל סי' מ"ח

כן במש"כ שם להוכיח מהש"ס דב"ק ע"ו ע"ב דקאמר אישתמיטתיה הא דר"ש כל העומד לזרוק כז"ד, משמע דהש"ס נקיט הא דר"ש להלכתא פסיקתא ע"ש, גם בזה י"ל משום דבב"ק שם קאי הסוגיא אליבא דר"ש, משו"ה קאמר אישתמיטתיה להא דר"ש כו', פי' דעכ"פ אליבא דר"ש אין מקום לזה, אבל בנוגע לדינא אפ"ל דסוגיא דעלמא ס"ל כרבנן וכדעת הגר"א ז"ל באה"ע ר"ס קכ"ד, ועמש"כ בחידושי למעילה ד"ד ע"ב

שם וחכ"א פרה ופרים מטמאין אוכלין ומשקין, ולכאורה הרי עומדין לשריפה וכתותי מכתש שיעוריה וליכא שיעור ביצה לטמא טו"א, דוגמא שהקשו התוס' בסוטה כ"ה ע"ב על כלאי הכרם אמאי מטמאו טומאת אוכלין ולא אמרינן כתותי ע"ש, (ולא ידענא אמאי הקשו רק אכלאי הכרם ולא ג"כ אערלה, הלא שניהם כאחד נשנו במשנה דשילהי תמורה באלו הן הנשרפין ובברייתא דבכורות ד"ט ע"ב דמטמאו טו"א) וכה"ג הקשה בשעה"מ פ"ד מה' גירושין אהא דתנן בפסחים י"ד מדבריהם למדנו ששורפין תרומה טהורה עם הטמאה כו' הרי בלא"ה איך יטמא תרומה טמאה לטהורה הלא תרו"ט בשריפה וכתותי מ"ש ע"ש.