אור הישר (זבחים) קצח

לכהנים ק"ו מעולה שהקדים ברישא, אולם כשבא לדון קדשי קדשים בע"כ הקדים קדק"ל דשכיחים ביותר, ולפ"ז כל דברי משנתינו עולים בסדר נכון כנלע"ד

שם עולה שנשחטה שלא לשמה אע"פ שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים ע"כ, היינו דוקא בנשחטה שלא לשמה דאע"ג שלא עלתה משום חובה אבל עלתה לגבי מזבח כדביאר הרמב"ם בפיה"מ, משא"כ בשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה, דהיינו רישא דמתניתין, דלא זכה המזבח בבשרה לא יזכו הכהנים בעורה, כמבואר בתוספתא פי"א

שם עורות קדשים קלים לבעלים, וכ' בה"ג סי' ע"ג וז"ל ומאי נינהו קדשים קלים כגון תודה ושלמים ומעשר ופסח, ונראה דאתא לאפוקי בכור אע"פ שהוא קדשים קלים כדלעיל נ"ו ע"ב, משום דעורותיהם הם או לכהנים, או בדיני שריפה וקבורה, ועכ"פ אינם לבעלים

שם עורות קדשי קדשים לכהנים, ע' פדר"א ס"פ ל"א ובביאור הרד"ל שם אות ע"ד

שם ר' יוסי ב"ד יהודא אומר, בילקוט צו רמז תצ"ב הגרסא ר' יוסי

שם א"ר חייא בר יוסף, בילקוט שם הגרסא בר יוסי

שם ת"ר עולת איש פרט לעולת הקדש דברי ר' יהודא ר' יוסי ב"ר יהודא אומר פרט לעולת גרים כו', והנה הכא משמע דריב"י פליג אדר' יהודא, אבל בברייתא דתו"כ צו רפ"ט הלשון ר' יוסי בר"י אומר אף עולת הגר, הרי דמודה לר' יהודא במיעוטא דעולת הקדש וע"ש בקרבן אהרן, ולפ"ז יש מקום עיון לכאורה, לפ"מ דאמרינן בסוגיין דר' יהודא הדר ביה משום דרשתו דיהוידע הכהן, אם גם ר' יוסי בר"י הדר ביה נמי מהאי טעמא גופיה, או דלכתחילה מפרש ריב"י דעתו דפרט עולת הקדש בתו"כ, דהוא פרט למתפיס עולתו לבדק הבית. או במקדיש נכסיו וכדר' יהושע

אמנם נלע"ד דר' חייא בר יוסף דאוקים הא דא"ר יהודא פרט לעולת הקדש דכוונתו למעט עולה הבאה מן המותרות, הוא רק לפ"מ דשמע לר' יהודא בברייתא דששה לנדבה, דאין כהנים זכאין בעור העולה הבאה מן המותרות כדא"ל רב המנונא לר"נ, משא"כ לריב"י דלא מצינו לו סמך ממקום אחר לאוקימתא כזו, ואדרבה דרשתו של יהוידע הכהן מקרא הוא כנגדה, בודאי דאליבא דידיה מיתוקים באוקימתות האחרות כנ"ל

שם א"כ ביטלת מדרשו של יהוידע הכהן כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ה' ובהתוה"מ שם סי' ס"ג ובמש"כ בחידושי לתמורה ד"כ ע"ב

שם זה מדרש דרש יהוידע הכהן, וכ"ה נמי בתמורה כ"ג ע"ב, אבל במשנה שקלים ספ"ו ובספרא ויקרא חובה פרק כ"א הגרסה יהוידע כהן גדול

שם אשם הוא אשם אשם לה', ע' מה שהאריך בדרשה זו בהתוה"מ ויקרא סי' שס"ט

שם מוקמינא ליה במקדיש נכסיו וכר' יהושע כו', ע' לח"מ ספ"ה ממעה"ק

שם ואפילו לר' יהושע דאמר אדם חולק הקדישו ה"מ בשר אבל עור תפיס, ע' בפי' הראב"ד לתו"כ חובה פרק כ"א ובנחל יצחק סי' כ"ה קונטרס תפיסה בדררא דממונא סי' א' ובת' דבר אברהם קונטרס מסגרת זהב

שם א"ל רב סימאי בר חילקאי, בילקוט צו רמז תצ"ב הגרסא רב חמא בר חלקיה, ובדק"ס ישנן גרסאות אחרות

שם עולת גרים נשים ועבדים מנין. ברש"י ושטמ"ק מחקו תיבת גרים. ובתוס' גריס לה, וע' מה שהאריכו בזה בברה"ז וצ"ק ופמ"א וח"נ, אולם בתו"כ צו פרק ט' גריס תיבת גרים, וע"ש בפי' הראב"ד ובק"א ובהתוה"מ סי' פ"ז ובברכי יוסף חי"ד סי' א' סק"ג, אכן הר"ש משאנ"ץ בתו"כ שם כתב וז"ל ובספר ישן קדשים שנעתק מספר של רבינו שלמה כתוב בו עולת גרים אלא שנמחק בשני נקודים מיהו אין צריך למחוק עכ"ל

שם ת"ל עור העולה ריבה כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרק ה' ובמפרשים שם ובתו"כ פ' צו פרק ט' ובהתוה"מ שם סי' פ"ז פ"ח

רש"י ד"ה הניחא פלוגתא דר' אליעזר ורבנן היא בתמורה דף כ' ע"ב, ונרשם עה"ג דבמקום ר' אליעזר צ"ל ר' אלעזר, ע' תמורה י"ג ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה פרט למתפיס עולתו לבדק הבית שאין עורה לכהנים ע"כ, טעם הדבר נראה משום דבקרא כתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה, הרי דחלות זכותו בעור העולה מתחלת אחרי ההקרבה, וכיון דקדושת בדק הבית עליה מחיים. לכן לא הניחה שום מקום לחלות זכות הכהן בעורה אחר שחיטה

רש"י ד"ה אשם לה' א"א אשם לה' שכבר נאמר אשם לכהן כו', צ"ל לאשם אל הכהן, וע' בהתוה"מ ויקרא סי' שס"ט וברע"ב וק"ע לשקלים פ"ו ה"ד

בא"ד כגון מפריש מעות לחטאתו וניתותר מהן כו', ע' שבועות י"ב ע"ב תוד"ה הא

רש"י ד"ה המקדיש נכסיו לבדק הבית ע"כ, מלשון זה משמע שאמר בפירוש לבדה"ב, אבל הרמב"ם פ"ה ה"ז מה' ערכין כ' אהאי דינא וז"ל המקדיש את בהמתו סתם או שהקדיש את נכסיו סתם כו', כן כל מפרשי המשנה בשקלים כתבו דהיתה סתם הקדש, ואהא דתנן בתמורה ל"א ע"ב שסתם הקדשות לבדק הבית, הביא בגמרא שם ובירושלמי שקלים פ"ד ה"ד ברייתא שלפנינו דהמקדיש נכסיו כו', ורש"י גופיה בסוגיין כ' בתר הכי ואע"ג דמקדיש סתמא כו' וצע"ק

תוד"ה לא. תימא לדידיה אמאי איצטריך קרא הכא כו', ע' בת' דבר אברהם סי' י"ב.