אור הישר (זבחים) קצז

בסמוך דרב לגרמיה ס"ל דאסור להרהר ד"ת בביה"כ, לזאת זהו גופא חדית לן רב דע"כ הא דראב"ש סיפר לו מקום כזה שנולד לו החידוש, אין זה אלא להורות לן אגב אורחא דדעתו הוא דמותר להרהר בד"ת במקום כזה כדהארכתי בחידושי לקמן בסמוך

שם והיכי עביד הכי והארבב"ח אר"י בכ"מ מותר להרהר חוץ ממרחץ ובית הכסא לאונסו שאני, וכ' בברה"ז דמשמע דראב"ש לא גמיר השמעתא עם רב בביה"כ דהא מנ"ל דשרי אפילו לאונסו אלא ה"פ האי דינא גמירנא מראב"ש בבית מדרשו וראב"ש אמר בינו לבין עצמו בהרהור וחידשו בבית הכסא עכ"ד, והנה מילתא דפשיטא ליה להגאון ברה"ז להאי גיסא, קשה לע"ד להיפוך לאידך גיסא, ראשונה איך היה עולה על דעתנו לאמר דרב למד מראב"ש בביה"כ, הרי באופן זה לא היה מתאים עם לשון הש"ס והיכי עביד הכי, כן תירוצא דלאונסו, אי הוה בלימודם המשותפת, ועוד דאז לא היתה הקושיא רק על ראב"ש כדפירש"י, אלא גם לרב, ולא מרבב"ח א"ר יוחנן כי אם מרב גופיה נמי, דס"ל בירושלמי שבת פ"ג ה"ג ובע"ז פ"ג ה"ד דאפילו הלכות בית הכסא בבית הכסא אסור לדבר, כן כל קושית הש"ס היא מהרהור, ואם היה למד עמו הרי כבר יצא מרשות ההרהור לרשות הדבור, ולא שייך לקושיא ופירוקא דהש"ס, ובע"כ דכל הקושיא היכי עביד הכי הוא רק על ראב"ש, וא"כ קשה דעליו אין מקום לחלות הקושיא ולתירוצא דאונסו, דהכי אמרינן בירושלמי ברכות פ"ג ה"ד מהו להרהר בבית הכסא חזקיה אמר מותר ר' יסא אמר אסור א"ר זעירא כל סביר קשי דהוה לי תמן סבירתיה א"ר אלעזר ב"ר שמעון כל ההוא סברא קשיא דטבול יום תמן סבירתיה ע"ש, הרי דמשטחיות לשון הירוש' משמע דדבריהם אמורים בהיתר דלכתחילה, ואהאי עניינא דטבול יום דסוגיין נסיב ראב"ש דבריו כדפי' שם במה"פ ועפ"ז מה מקום כלל להקשות והיכי עביד הכי ולתרץ דהוה לאונסו, ובבבלי ברכות כ"ד ע"ב נמי משמע דאיסורא דהרהור בד"ת במקום הטינופות לאו אליבא דכו"ע היא, ובמגילה כ"ח ע"א א"ר זירא לתלמידיו דלכן האריך ימים משום שלא הרהר במבואות המטונפות, משמע דהוא רק מצד מדת חסידות, ולפ"ז אפילו לא הוה ידעינן כלל דעת ראב"ש, נמי לא הי"ל להקשות עליו בפשיטות היכי עביד הכי ולהכריח מזה דהוה לאונס, מכש"כ כשהוא בעצמו העיד במקום המתירין דלכתחילה, שאמר להאי דינא דטבול יום, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה הא לא קתני. לא תידוק מיניה הכי דהיא גופא איצטריך לאשמעינן כו', ע' טו"א לר"ה ספ"ק

רש"י ד"ה דאפילו, ות"ק סבר לו תהיה שוק הימין למנה אהמקריב דם השלמים קאי כו' והכא דכתיב את החלב לא לראוי אתא אלא למודה בעבודות כו' ע"כ, לכאורה קשה דנראה כסכינא חריפא מפסקא לקרא, דהא כתיב ואת החלב משמע דמוסב על ענין ראשון, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה ומה. דכהן המחוייב חטאת מביאו ומקריב אפילו במשמר שאינו שלו ועבודתה ועורה שלו ע"כ, לאו דוקא חטאת דה"ה בכל קדשיו כדתניא בתוספתא מנחות פי"ג, ונקיט חטאת משום דהכא איירי בחטאת

בא"ד כדאיתא בב"ק ק"ט ע"ב מנין לכהן שבא ומקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ת"ל ובא בכל אות נפשו ושרת עכ"ל, ע' מנחות ע"ד ע"א ובספרי פ' שפטים פיסקא קס"ח ובירושלמי יבמות פי"א ה"ו וברש"י שילהי ערכין ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד ומנין שעבודתה ועורה שלו ת"ל ואיש את קדשיו לו יהיו, ע' ספרי פ' נשא פיסקא ו' ובס' זרע אברהם והתוה"מ על הספרי שם

רש"י ד"ה לאונסו, ודוגמתו שמעתי בקידושין ע"כ, לכאורה נראה כוונתו דמכל המקומות בש"ס שהוזכר הא דרבב"ח אר"י לא מצאנו חילוקא דלאונסו רק בקידושין ל"ג ע"א, אולם לפ"ז בלתי מדוייק בדבריו לשון שמעתי

תוד"ה בע"מ עובר מנין ת"ל כל זכר כו', ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ל"ז ובפ' אמור סי' נ"ז

תוד"ה מה. תימה אמאי לא קאמר כדאמר לעיל ומה אם דחיתני מחטאת כו', ע' מה דתירץ בזה הראב"ד בפירושו לתו"כ פ' צו פרק י"ז

תוד"ה פריך רב אחאי. ומתוך כך היה אומר רב שמואל דהוא רב אחאי שעשה השאילתות כו', עמש"כ בחידושי לבכורות ד"ו ע"א, אולם בדק"ס גריס בסוגיין פריך רב אחי

דף ק"ג ע"א במשנה. כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו כהנים בעורה כו', לכאורה יל"ד קצת על סדור המשנה, דהי"ל להקדים הא דקתני בסיפא עורות קדשים קלים לבעלים עורות קדק"ד לכהנים, דאלו הם הדינים התדירים ושכיחים יותר במעשה הקרבנות, ובתר הכי הי"ל למיתני דינים היוצאים מגדר הרגיל, היינו דתני ברישא אם אירע בהן פסול קודם זריקה דלא זכה המזבח בבשרה ודיני שלא לשמה וקרבן נשים מה דיני קרבנות אלו בנוגע לעורותיהן, וי"ל דרישא דמתניתין בע"כ איירי בעולה דביה שייך זכה המזבח בבשרה עם הראיה מקרא דעולת איש, והנה מעצם דין עולה דזכה המזבח בבשרה היינו שהוא כליל לא צריך למיתני במשנה, דמקרא מלא הוא עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה, וע' בתוספתא פי"א וברמב"ם פ"ה הי"ט ממעה"ק, ולכן פתח חידושו בכל שלא זכה המזבח בבשרה, היינו שאירע בו פסול קודם זריקה, ומשו"ה סמיך ליה דין עולה שנשחטה שלא לשמה דבזה עורה לכהנים אע"פ שלא עלתה לבעלים, ומכיון שהביא קרא דעולת איש, הביא נמי דלאו דוקא עולת איש אלא דה"ה עולת אשה, ומעתה יכול לדון על עורות דשאר קדשי קדשים