אור הישר (זבחים) קצו

להכחיש מה שבעיניו ראה, ולהכי אפשר דאצלו נחשבת בכל דיני טומאת מצורע, וע' קצוה"ח סי' ל"ד סק"ד, ועפ"ז מאי האי דמקשו התוס' הכא במה היה מפסידה כש"כ שהיתה טהורה כו', הלא טהרתה היתה רק לגבי אחריני שלא יוכל להסגירה ולטהרה להיותו אחיה, אבל לגבי עצמו ולגבי משה וכן לכל מי שבקי במראות נגעים, מהם היא נבדלת לעולם, שביתה נחשבת כבית המנוגע, והיא לא תוכל ג"כ לבא לביתם כדתנן בנגעים פי"ג, ומדהקשו התוס' הכא במה היה מפסידה כו', מזה מוכח דאפילו לאהרן גופיה היתה טהורה כמו לאחרים

ע"ב כמה דלא טהר לא אכיל אף האי נמי כמה דלא מיתקן כו', כ"ה הגרסא בדק"ס

שם אפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק הא טהור בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים חולק מתניתין דלא כאבא שאול כו', וקשה מנ"ל לדייק הכי ממשנתנו, הלא במשנה גופה הביא קרא כדכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן לו תהיה שוק הימין למנה, הרי בהדיא דצריך שיהא ראוי לעבודה בין להקרבת הדם ובין להקטרת החלב, ומזה ראיה כמש"כ בדק"ס דבמשנה לא הובא כלל הפסוק, ועמש"כ בחידושי שם ובדף צ"ט ע"א בתוד"ה אינו

שם אבא שאול אומר לעולם אינו אוכל עד שיהא טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים, הנה לשון זה כתב הרמב"ם בפיה"מ, ועפ"ז נתעורר בגליון הרמב"ם ספ"י ממעה"ק, דלפמש"כ בפיה"מ עד שעת הקטר חלבים והיינו כאבא שאול, וברמב"ם שם כתב אחר הקטר חלבים, ומסיק דנראה דחזר בו ע"ש, וקשה כמאן פסק אחרי שחזר בו, הלא הרמב"ם הביא שם קרא דהמקריב את דם השלמים ואת החלב וגו' כדהביא אבא שאול (ובתוספתא מנחות פי"ג הוא בשם ר' נהוראי) ולפ"ד הגליון הוו שלש דעות לאחר חזרה, דלתנא דמתניתין אם הוא טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטר חלבים חולק, ולאבא שאול צריך להיות טהור בשעת זריקה ובשעת הקטרה, והרמב"ם הוא דלא כחד אלא כדעה שלישית, לכן נלע"ד דדעת הרמב"ם הוא כאבא שאול ולהכי העתיק לשונו בפיה"מ כנ"ל, אמנם הוא הבין בדעת א"ש דהא דאמר עד שעת הקטר חלבים, כוונתו עד אחר ההקטרה של החלבים, ולכן כשהגיע לפסוק למעשה, פירש דבריו והורה גם לדינא, דהאי עד שעת הוא עד אחר הקטר חלבים, אבל אין בזה חזרה כנלע"ד, שוב מצאתי כמו שפירשתי בפי' הראב"ד לתו"כ פ' צו פרק ט"ז שכ' וז"ל ואבא שאול אומר כי אפילו טהור בשעת זריקה וטמא בשעת הקטרה אינו חולק דבעינן מקריב את הדם ומקטיר את החלב והכי מפרש לפלוגתייהו בזבחים פ' טבול יום עכ"ל, הרי בהדיא דמפרש בשעת הקטרה אחר הקטרת החלב

שם בעי רב אשי נטמא בינתים מהו כו' תיקו, ונ"מ דאי תפס לא מפקינן מיניה כדכתב הרמב"ם פ"י הכ"ב ממעה"ק ע"ש, דכל ספק ממונא לקולא לנתבע כמש"כ התוס' בב"מ צ"ה ע"א ד"ה איתמר

שם בשעת זריקה ובשעת הקטרה בעינן והאיכא א"ד עד שיהא טהור משעת זריקה ועד שעת הקטר חלבים. והנה באור שמח פ"א ה"ד מה' גירושין כתב דכמו דמספקא להש"ס הכא כמ"כ איכא לספוקי גבי גט, אם כתיבתו חתימתו ונתינתו הוה בתלוש רק בינתים היה במחובר ע"ש, ולע"ד ל"ד כלל דהכא דכתיב המקריב את דם השלמים ואת החלב, והבין אבא שאול בהאי קרא דצריך שיהיה טהור משעת זריקה עד שעת הקטר חלבים, בזה שפיר נופל הספק בדעת אבא שאול, נטמא בינתים מהו, משא"כ גבי גט דכתיב וכתב ונתן שאינו מחוסר קציצה כדפירש"י במשנה גיטין כ"א ע"ב, ועלה סובב הולך כל דברי הגאון ז"ל הנ"ל, והכא הרי היתה כתיבתו וחתימתו ונתינתו בתלוש, א"כ מאי איכפת לן מה דבאמצע היה מחובר, והא דלהירושלמי מספקא בבעיא זו, הוא משום דאינהו ילפי מדכתיב ספר לאפוקי תלוש, אבל הגאון הנ"ל איירי לפ"ד הבבלי דמבע"ל ספר לספירת דברים, ואיסורא דמחובר הוא משום דמחוסר קציצה, לדידהו אין מקום כלל לחלות הספק, ואם הגאון הנ"ל ז"ל אשכח בסוגיין מציאות כזאת הפסק טומאה כדהתם בירושלמי הפסק מחובר, הרי איכא טובא כאלו בש"ס כמו בשבת ט"ז ע"ב ושם צ"א ע"א הוציא כגרוגרות לאכילה וצמקה וחזר ותפחה, וכן במנחות נ"ד ריש ע"ב, ובב"מ כ"ז ע"א גבי מציאה בפרוטה שהוקרה והוזלה וחזרה והוקרה, וכדומה, אבל כל אלו אין להם שום שייכות להא דגט עפמש"כ כנ"ל

שם אמר רבא כו', בילקוט צו רמז תפ"ט גריס הכי בסוגיין אמר רבא האי דינא מר' אליעזר ב"ר שמעון גמירנא ליה דאמר בבית הכסא דנתהיבא וכתוב שם על הגליון פי' שם מקום ע"ש, ויש לעורר כי בשתי שורות אלו נמצא שם שלשה שיבושים, ראשונה דלא רבא גרסינן אלא רב כמבואר בשטמ"ק וברה"ז, וכן מוכרח דרבא לא היה בדורו ובמקומו של ראב"ש, דרבא הוה במחוזא כדפירש"י בב"מ ע"ז ע"א, או בפומבדיתא כדאמר בשבת קכ"ט ע"א ובכ"מ, ושניהם הם בבבל, וע' גיטין ד"ו ע"א תוד"ה והא, משא"כ רב הוא למד תורה בא"י מרבי כמבואר בחולין קל"ז ע"ב, וראב"ש היה בן גילו דרבי ובמקומו כדאמרינן בפ' הפועלים פ"ד ע"ב, ולזאת יתכן דמקמיה דאתא רב לבבל למד תורה בא"י גם מראב"ש, כן גרסת הילקוט ר' אליעזר בר"ש הוא נמי טעות, דשמו של בן ר"ש היה ר' אלעזר, כמבואר בב"מ שם ובכ"מ, והטעות היותר גדול במש"כ שם דנתהיבא, ומפרש שם עה"ג שם מקום ע"ש, אלא הן שתי תיבות, דנת בא כמו שהוא בסוגיין, ופירש"י דנת יכול אתה לדון. בא טבול יום כו'

שם האי דינא מראב"ש גמירנא דאמר בבית הכסא כו', לכאורה הוא זרות לספר דחידוש זה נתחדש לראב"ש בביה"כ, אמנם לפ"מ שהראיתי בחידושי לקמן