אור הישר (זבחים) קצה

נימא כמש"כ התוס' שם דטומאה דאורייתא שייך גם בצדיקים אחרי פטירתם, אכן כ"ז הוא בבו"ד משא"כ בהקב"ה שאינו גוף מה שייך אצלו כביכול דינים כאלו, והתוס' כתבו התם אלא כלפי הצדוקי בשכלו העקום ששאל שאלות כאלו ע"ש

שם חמש שמחות היתה אלישבע יתירה על בנות ישראל, וכ"ה בשה"ש רבה פ' ג' בפסוק מי זאת עולה ובמד"ר אחרי פ' כ' הגרסא ה' כתרים ביום אחד, אכן בסדר עולם סוף פרק ד' הגרסא ארבע שמחות ואבל אחד, וכ"ה בתנחומא ר"פ אחרי ובקהלת רבה פ' ב' בפסוק לשחוק אמרתי מהולל ובמדרש שוח"ט סי' ע"ה ובסוף מדרש משלי, וע' בתשובות הרא"ש סוף כלל י"ג ובמה שתמה על דבריו שם בגבורות ארי ליומא ל"ט ע"א

שם ר"ש בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם כו', ברש"י שמות ד' י"ד הגרסא ר' יוסי במקום רשב"י

שם אני אמרתי אתה כהן והוא לוי כו', ע' מד"ר שמות פ' ג' י"ז וע"ש פל"ז א'

שם וי"א לא פסקה כהונה אלא מזרעו של משה שנאמר ומשה איש האלקים בניו יקראו על שבט הלוי כו', בילקוט שמות רמז קע"ג ליתא להאי קרא דבתריה משה ואהרן בכהניו ע"ש, אבל ניכר שהיא השמטת הדפוס, ובילקוט תהלים רמז תתנ"ב הגרסא היא כמו בסוגיין

שם מלך הוא והסביר לו פנים, ע' מד"ר שמות פרשה ה' ט"ו ובפ' ז' ג' ושם פי"ח א', וע' תנחומא וישלח סי' ג' ובפ' בא סי' ז' ובמכילתא שם פי"ג

שם אמר עולא ביקש משה מלכות ולא נתנו לו דכתיב אל תקרב הלום ואין הלום אלא מלכות כו', ע' ב"ר פ' מ"ה יו"ד ובש"ר סוף פ' ב' וע' כפתור ופרח פרק מ"ז ד"ה ואני ובתדב"א ח"א פרק י"ח

שם אמר רבא לו ולזרעו קאמר, בשטמ"ק הגרסא רבה בר עולא, ובילקוט ס"פ שמות גריס רבה

שם כדר' אלעזר א"ר חנינא בשעה שפוסקים גדולה לאדם פוסקים לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות שנאמר לא יגרע מצדיק עיניו וגו', נראה דר' אלעזר לטעמיה בדרשתו מהאי קרא גופיה במגילה י"ג ריש ע"ב בנוגע מזכות הצדיקים אחרי הרבה דורות ע"ש, וע' בילקוט איוב רמז תתק"כ

שם כל זכר לרבות בעלי מומין כו', אין לי אלא תם ונעשה בע"מ בע"מ מעיקרא מנין ת"ל כל זכר, ע' ספרא צו ובהתוה"מ שם סי' פ"ד ובפ' אמור סי' מ"ב ובספרי ראה ובהתוה"מ שם סי' קס"ו

שם כלפי לייא א"ר ששת איפוך רב אשי אמר לעולם לא תיפוך כו', ע' בתו"כ פ' צו פרק ג' ובהתוה"מ שם סי' ל"ו

רש"י ד"ה וי"א. אבל הוא כל ימיו כהן כו' בהתוה"מ במדבר ג' א'

רש"י ד"ה לא תיפוך. דרחמנא חס עליה משום דלית ליה היתירא כו', ע' בס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ט

תוד"ה אהרן קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים פלוגתא היא במסכת נגעים כו' ותנא דברייתא דהכא כר"מ, וכ"כ הר"ש בנגעים ספ"ב, וקשה א"כ מה מקום להקשות מהך ברייתא כיון דבע"כ ברייתא זו לאו אליבא דכו"ע היא, ולפ"ז אפ"ל דברייתא זו אתיא כר"מ, ורב ס"ל כרבנן דפליגי עליה, ושפיר י"ל אליבייהו דמשה רבינו היה נמי כהן גדול כדס"ל לרב, וע' מד"ר תצא פרשה ו' ח' ובספרי בהעלותך פיסקא ק"ה ובזרע אברהם שם

בא"ד ורבנן לא מקשי דסברי דיני ממונות בלילה, ע' נדה ד"נ ע"א תוד"ה ור"מ ובסנהדרין ל"ד ע"ב תוד"ה סתמא ובמה"פ וש"ק לירושלמי נדרים פ"ט ה"א

תוד"ה אני. ותימה במה היה מפסידה הא דאין אדם רואה את הנגעים כש"כ שהיתה טהורה, ונשארו בתימה, ולכאורה הלא היתה חולנית וכדתנן בבכורות מ"ה ע"ב גבי מומי כהנים דבעלי נגעים טהורים פסולים לעבודה, והיינו דתניא בפדר"א פנ"ד אמר הקב"ה אם יהיה גם אהרן מצורע אין כהן גדול בעל מום יכול להקריב ע"ג המזבח וע"ש בביאור הרד"ל, הרי עכ"פ כמום נחשב הצרעת אפילו הוא טהור, וכן מורה פשטות הלשון בתפילתו של משה רבינו רפא נא לה, מ"מ נראה דעל עצם מחלתה לא היו דואגים כ"כ, וכל המדובר בין אהרן למשה היה רק בנוגע לדין הסגרה עם טומאתה וטהרתה כמבואר שם בספרי, וזהו מאי דתמהו בתוס' אם אהרן פסול לראות את נגעה מטעם קרוב כש"כ שהיא טהורה ומאי מפסידה, וע' מה שתירצו בזה בת' מקום שמואל קונטרס שער התירוצים לזבחים ובתבואות שור קונטרס בכור שור לזבחים

אולם עפ"ד התוס' נפשט לי בהא דפליגי ר"מ ור' יוסי במו"ק ד"ז ע"ב דר"מ סבר בנגע שהכהן ראהו וידע שהוא טמא רק לא אמר טמא לא הוי טמא, ור' יוסי סבר דאי כהן חזי ליה דטמא לא מצי למישתק אלא דאי לא בעי לא חזי ליה ע"ש, ובזה נסתפקתי אחר שראה הכהן וידע שטמא, אם חסרון אמירת הכהן טמא, הוא רק שלא להסגיר ושלא להחליט, אבל הכהן לעצמו, ואפשר אפילו סתם ת"ח הבקי במראות נגעים וראה בו הנגע וידע דהוא טמא, אפשר דלו בפרטיות נחשב כמצורע, דומיא דלגבי איסור דההוא סמיא בקידושין ס"ו ע"א דא"ל אי מיהמן לך כבי תרי זיל אפקה, וע' גיטין נ"ד ע"ב ובתוד"ה אמר, ונ"מ להא דבסוגיין דבספרי ס"פ בהעלותך תניא ויפן אהרן אל משה מגיד הכתוב שכל זמן שהיה רואה אותה היתה פורחת בה ע"ש, וא"כ הוא בע"כ ראה אותה שיש בה דין הסגר, ולפ"ז ניהי דאהרן מטעם קרוב לא יוכל להסגירה, אפשר דפסלתו התורה אלא על אחרים, אמנם על עצמו הרי יודע דנגע טמא הוא, ולא יוכל