אור הישר (זבחים) קצד

במנחה שהיא קדשי שעה והיה סבור כמ"כ בחטאת ר"ח שהיא קדשי דורות כו' ע"כ, אין זה ענין להא דשמואל גופיה סבר במנחות י"ט ע"ב דורות משעה לא ילפינן, דהכא לאו בתורת ילפותא דורות משעה אתינן, רק לאמר שהיה סבור דדין אחד לשניהם

בא"ד וקשה לשמואל מאי הוה משני ר' נחמיה אקושיא דר' יהודא כו', ע' ירושלמי פסחים פ"ז ה"ט ובש"ק שם

ע"ב איבעיא להו לשהוייה ולמיכלא באורתא טומאה באונס באתה, ע' מה"פ לירושלמי שבועות פ"א ה"ד

שם ואת שעיר החטאת דרש דרש משה שעיר זה שעיר נחשון חטאת זו חטאת שמיני דרש זו שעיר של ר"ח, ודרשה זו היא נמי בתו"כ, אולם רש"י בפ' שמיני נאיד מדרשת הש"ס והתו"כ ומפרש שעיר החטאת שעיר מוספי ר"ח וע"ש ברא"ם וש"ח

שם שעיר זו שעיר נחשון חטאת זו חטאת שמיני, בהתוה"מ שמיני סי' נ"ב הסביר שאם היה אומר שם שעיר לבד הייתי מפרש על שעיר נחשון שלא בא על חטא כמש"א בזבחים ד"ט ע"ב חטאת נחשון עולה היא כו' ע"ש, ולכאורה יל"ד לעיל גופה מהא דאמרינן בירושלמי שבועות פ"א ה"ד דשעיר נחשון על שבטו מכפר וע"ש בק"ע, די"ל דהירושלמי ס"ל כברייתא דספרי פ' נשא דהאי שעיר עזים לחטאת דנחשון היה לכפר על קבר התהום וע"ש בהתוה"מ, ודלא כמש"כ בש"ק לירושלמי שם דשעירים שהקריבו הנשיאים היו לכפרה על העגל ע"ש, ולפ"ז שניהם צדקו יחדיו דבא לכפרה כדברי הירושלמי, ולא על חטא כדלעיל ד"ט, וע' מש"כ בחידושי לעיל שם

שם מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות, בתו"כ שמיני ריש פרק ב' הגרסא מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אלו

שם שפיר קאמרי ליה ר' נחמיה לטעמיה דאמר קדשי שעה לא פסלה בהו אנינות, ונראה דתלמודא דידן לא בעי לשנויי כדמשני בירושלמי פסחים פ"ז ה"ט דסבר ר' נחמיה שלשתן נשרפו ע"ש, דבבבלי דייק מדכתיב והנה שורף דמשמע אחד נשרף ולא שלשתן נשרפו

שם סבר לה כר' אלעזר, בשטמ"ק גריס ר' אלעאי וכ"ה בילקוט שמיני רמז תקל"א ובפנחס רמז תשע"ב

שם א"ר חנינא לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי, ע' בהתוה"מ פ' תשא בפסוק ורחצו אהרן ובניו ובפ' ויקרא סי' נ"ב

שם אמר רב משה כהן גדול היה וחולק בקדשי שמים, ע' תמיד כ"ו ע"א ובמש"כ שם בפי' הראב"ד בשם הר"ר שמואל החסיד ובע"ז ל"ד ע"א תוד"ה במה

שם שנאמר מאיל המילואים למשה היה למנה, בספרא פ' צו במכילתא דמילואים תניא הכי בהדיא אהאי קרא גופה דמשה היה כהן גדול וחולק בקדשי שמים, ולפ"ז יל"ד אמאי תלי בסוגיין כל הדברים על דברי רב, וצ"ע כעת

שם אם נאמרו קדשי קדשים למה נאמרו קדק"ל כו' ע' רש"י אמור כ"א כ"ב ובהתוה"מ שם סי' נ"ו ובק"א שם פרק ג' מ"ה

רש"י ד"ה דשעיר נחשון. דתניא בסדר עולם בכ"ג באדר כו' ע"כ, וכ"ה נמי בספרא ס"פ צו ובספרי נשא בפסוק ויהי ביום כלות משה, וע' במד"ר שם פרשה י"ב ט"ו

רש"י ד"ה ברית כהונת עולם תחת אשר קנא אלמא מכאן ואילך הוא ע"כ, מלשון זה משמע דקנאת פנחס גרמה גדולת כהונתו לו ולדורותיו, אולם בזוה"ק פנחס דף רי"ד משמע דהאי יחוס כהונה תחת אשר קנא הוא שלא יפול מכהונתו, דמצד הדין כל כהן שהרג את הנפש פסול לכהונה לעולם ובגין דקנא ליה לקב"ה איצטריך ליחסא ליה כהונת עלמין כו' ע"ש, וע' ברכות ל"ב ע"ב ובתוס' סנהדרין ל"ה ע"ב ד"ה שנאמר

אכן לפ"ד הזוה"ק נדחין פי' רבינו אבי העזרי המובא באור זרוע ה' נשיאת כפים סי' תי"ב שכ' וז"ל הא דאמרינן כל כהן שהרג את הנפש לא ישא את כפיו היינו במפורסם ומועד לכך תדיר אבל אם שפך דמים או גלה עריות שכך בא במקרה לידו ואינו מפורסם ומועד לכך תדיר ההוא נושא כפיו, ומביא ראיה מן הירושלמי ע"ש, והשתא אין לך בא במקרה כמו במעשה דפנחס, ולהיפוך היתה לדבר מצוה והצלת כלל ישראל, וא"כ מה זה ענין לכהן שהרג את הנפש, וצ"ע כעת

תוד"ה בשלמא. וקשה דלעיל ברפ"ב משמע איפכא כו', ע' נוב"י סוף חלק ראשון

דף ק"ב ע"א ואין זר רואה את הנגעים וא"ת אהרן הסגירה אהרן קרוב הוא כו', הא דלא קאמר גם גבי משה קרוב הוא ואין קרוב רואה את הנגעים, ע' מש"כ בזה בארוכה בת' מקום שמואל שער התירוצים לזבחים, ולעד"נ בפשוטו דהאי תנא רצה להורות בדבריו דוקא דלא כרב דסבר דמשה היה כהן גדול, והשתא אי הוה אמר דפסול משה למרים לראות נגעה היה מטעם קרוב, הלא אז היתה הוראה גמורה שהיה כהן גדול כאהרן, ולמען שלא יטעו לאמר כן תלה בפירוש פסול דידיה באיסור זרות, ומהאי טעמא גופא הביא המקשן ברייתא זו להקשות על רב, וע' ברש"י בהעלותך י"ב י"ב

שם אלא כבוד גדול חלק לה הקב"ה למרים באותה שעה אמר אני כהן ואני מסגירה כו', אין לדקדק הלא ישראל נקראו בנים למקום ולא היה יכול להסגירה מטעם קרוב עפמש"כ התוס' בסנהדרין ספ"ד, די"ל דשם גופה גבי קבורת משה אין מקום לשם טומאה, דאפילו על רבינו הקדוש אמרו בכתובות ק"ג ע"ב דבטלה קדושת כהונה וע"ש בתוס', ואפילו אם