אור הישר (זבחים) קצג

שם אמר לו משה וכי הם הקריבו אני הקרבתי, ע' בפי' הראב"ד על הספרא שמיני פרק ב' ובהתוה"מ שם סי' ל"ג

שם דאי בקדשי דורות ק"ו ממעשר הקל כו', במד"ר שמיני פי"ג משמע דק"ו זה השיב אהרן למשה קשה, ודרשו מדכתיב וידבר אהרן אל משה בדבור ענה כנגדו, וכ"ה בתו"כ שם אין דבור אלא לשון עז, אולם באדר"נ פל"ז הביא בשם י"א שמשכו אהרן מתוך הצבור לחוץ ואמר לו משה אחי ומה מעשר הקל כו', ואפשר דשניהם אמת

שם ק"ו ממעשר הקל ומה מעשר הקל אמרה תורה לא אכלתי באוני ממנו בקדשי דורות לא כש"כ כו', וכן ביבמות ע"ג ע"א דאמרינן דפסח ילפינן ממעשר פירש"י שם ד"ע ע"ב דילפינן לכולהו קדשים ק"ו ממעשר, אולם בירושלמי שם פ"ח ה"א קאמר דהאי ילפותא ממעשר היא בגז"ש. דבמעשר כתיב לא אכלתי באוני ממנו ובפסח כתיב לא תותירו ממנו וע"ש במה"פ

שם הודה ולא בוש משה לאמר לא שמעתי אלא אמר שמעתי ושכחתי, והנה בירושלמי חגיגה פ"א ה"ח בהאי עובדא דר' יודן נשיאה כתב על ר' חייא בר בא באתרא דלא ידעי ליה שיכבדוהו, הרי שלחנו לכם אדם גדול ומה הוא גדולתו שאינו בוש לאמר לא שמעתי, והק' שם בש"ק דהתם משמע דלא שמעתי הוא הבושה הגדול שבכולן ובתו"כ ובסוגיין גבי משה קאמר דהודה ולא בוש לאמר לא שמעתי אלא שמעתי ושכחתי משמע שזה גדול שבכולן, וע' מה שתירצו הוא ובציון ירושלים

ולע"ד קשה טפי אחרי שבאו להרכיב שני הענינים מדוע לא דקדקו הכא גופא דמחוסר ביאור דבשלמא בירושלמי שם יש מקום לאמר לא שמעתי, כיון דבאמת לא שמע, משא"כ גבי משה איך היה יכול כלל לאמר כן, הלא בזה יכחיש דבריו הקודמים מה שאמר בפירוש באותו מעמד בשעת כעסו כי כן צויתי, כאשר צוה ה', ואיך נופל לאמר שבח על אדון הנביאים שלא אמר כנגד האמת, הלא שמע ואיך יאמר לא שמעתי, ולפ"ז מה שאמר שמעתי ושכחתי היתה ממש ההתנצלות היותר גדולה ונכונה לשעתה, לפי חומר הענין והכעס על לא דבר, ולא שבח הוא לגבי משה רק התנצלות ומודה על האמת כיאות לכל איש ישר וחכם

לכן נלע"ד דהמובן בסוגיין לא שמעתי פירושו הבנה, כמו והם לא ידעו כי שומע יוסף, ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, ובלשון הש"ס נמי הכי הוא פירושו של תא שמע, או שמע מינה מהא מתניתא תלת, וכהנה, ולפ"מ דהכא באמת שמע משה מפי הגבורה כמו שהעיד על עצמו כי כן צויתי, כאשר צוה ה', רק טעה בזה שהוא שמע על קדשי שעה ומעשה דהוה בקדשי דורות, והנה כל טעות בעולם נובע מהעדר הבנה, וזהו משאחז"ל, הלא אחרי שנתודע למשה טעותו ע"י אהרן שהזכירו, הודה ולא בוש משה לאמר לא שמעתי, היינו לא הבנתי לדרוש את הק"ו ממעשר, וק"ו הרי ניתן לדרוש לכן הצדק אתך, ואם היה אומר כן אז היתה התנצלות נכונה, על הכעס ביחד עם ההודאה על האמת, בנוגע להלכה ולמעשה, אבל הוא לא עשה ככה אלא אמר שמעתי, הבנתי מפי הקב"ה שכוונתו היתה על קדשי שעה, ושכחתי שזהו קדשי דורות, וזו היא הרבותא למשה, דבשעה שהיה לו מקום לצאת מן מבוכת הכעס וההודאה לדברי אהרן באופן שיהיו משפטי ה' אמת צדקו יחדיו, הודה הוא על שמיעתו והבנתו מפי הקב"ה כמו שאמר אהרן מצד הסברא, והודה ג"כ על שכחתו, ומכש"כ אם נצרף לזה שתי האגדות כאחת, דבאדר"נ פל"ז מבואר דאהרן משך את משה מתוך הצבור כשאמר לו הק"ו ממעשר, ובמד"ר שמיני פי"ג קאמר אקרא דוישמע משה וייטב בעיניו, שהוציא כרוז לכל המחנה ואמר אני טעיתי את ההלכה ואהרן אחי בא ולמד לי כו' ע"ש, בודאי שהוא שבח גדול למשה, עכ"פ לפ"ז לא פגע ולא נגע ג"כ לא שמעתי דבסוגיין ללא שמעתי דירושלמי הנ"ל, דהתם קאי על שמיעת האזן הפשוטה, והכא הוא על השמיעה המורכבת עם עומק ההבנה כנלע"ד

וכשנדייק בכתובים נראה דהרבה לשון שמיעה בתנ"ך מוסבות על ההבנה, וגם הפסוק שמע ישראל מוסב על ההבנה, דמלבד שהשכל מחייב שכוונת הכתוב בענין נורא ונשגב של קבלת מלכות שמים, צריכה ההבנה להיות קשורה אל השמיעה, ואף גם זאת בין אם נדרוש שמע השמע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך או שמע בכל לשון שאתה שומע כדאמרינן בברכות ט"ו ע"א, בע"כ שהיא הבנת הדברים, ובזה ניחא נמי מה שיל"ד לכאורה בדחז"ל שהבינו דהא דכתיב וישמע משה וייטב בעיניו קאי על הק"ו שאהרן דן ממעשר, וע"ז אמרו דמשה הודה ולא בוש לאמר לא שמעתי, וקשה מאי נ"מ אם שמע או לא שמע, הרי ק"ו ניתן לדרוש כמו לפירש"י בסוכה ל"א ע"א כן לדברי התוס' שם, וק"ו אדם דן מעצמו כדאמרינן בפסחים ס"ו ע"א, א"כ מה ענין זה לשמיעה, אמנם לפמש"כ דלא שמעתי דהכא פירושו הבנה, ניחא דקאי על העדר ההבנה לדרוש הק"ו כדדרש אהרן

שם מדוע לא אכלתם את החטאת כו', ע' ספרא שמיני סוף פרק ב' ובספרי מטות בפסוק ויאמר אלעזר הכהן ל"א כ"א, דבשניהם דרשו דקצפון משה גרם לו אל הטעות, ולפ"ז יל"ד קצת בפסחים ס"ו ע"ב שאחזו בדרשת הספרי שם, ודלגו על דרשת הספרא הנ"ל, וע' בהתוה"מ שמיני סי' ס'

רש"י ד"ה וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר ממה שעשתה תורה לדבריה עכ"ל. מדברי התוס' ד"ה וחכמים משמע דדברי רש"י אלו היו חסרים להם

רש"י ד"ה א"ל אהרן. וכי בני שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי הטלת כל העבודה כו', ע' גבורות ארי ליומא ד"ב ע"ב

תוד"ה ורמינהו. ולא מסתבר ליה לשמואל לשנויי כדרבא כו', ששמע משה היתר אנינות