אור הישר (זבחים) קצב

מצוה, ודרשה זו הביא רש"י שם, והשתא לפ"מ דהכא ובספרי ילפינן מקראי דנזיר, דמת מצוה שאין לו קוברין דוחה כל המצות, לפ"ז אייתר לן קרא דבעמיו

עוד קשה לי במגילה ד"ג ע"ב דקאמר שם עבודה ומת מצוה מ"מ עדיף מולאחותו כו', ובתר הכי בעי רבא מקרא מגילה ומ"מ הי מינייהו עדיף מקרא מגילה עדיף משום פרסומי ניסא א"ד מ"מ עדיף משום כבוד הבריות בתר דבעי הדר פשטה מ"מ עדיף דאמר מר גדול כבוד הבריות שדוחה את ל"ת שבתורה, ופירש"י דכתיב לא תוכל להתעלם וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו וע' ברכות י"ט ע"ב, עכ"פ לפי הנ"ל קשה מה מקום לבעיא זו ול"ל להורות שדוחה את ל"ת שבתורה מקרא דאבידה, אחרי דילפינן מקרא דלאחותו התם גופה, שדוחה מת מצוה כל המצות ביחד כמו נזיר וכה"ג עשיית הפסח ומילת בנו שיש בהם הרבה מצות עשה ול"ת דאיכא בהו נמי חייבי כריתות, וצ"ע כעת

תוד"ה הרי. ויש פירושים שמוגה בהן משום הך קושיא דלא מיירי הכא בכהן ונזיר אלא בהולך לשחוט פסחו לחודיה כו', ע' שושנת העמקים להפמ"ג כלל ו'

תוד"ה הא. ואפילו מת לאחר חצות נמי קאמר ר"ע יטמא משום דקסבר לה יטמא מצוה כו', ע' בנחל אשכול לס' האשכול ה' מילה ס"ס מ"ם ובבאר אברהם בחידושיו לסוכה דכ"ה

תוד"ה נפש. אלו הקרובים מת אלו הרחוקים בנזיר פ' כה"ג דף מ"ח ע"ב גרס איפכא ועיקר כו' ע"כ, והתם ביארו בתוס' הטעם וז"ל דסברא הוא לאוקמיה קרא קמא ברחוקים ומת הכתוב אחרי כן מייתר לאוסרן אף בקרובים כו' ע"ש, אולם דעת רש"י בסוגיין מורה דגרסא דהכא עיקרית, דהא כתב הכא וז"ל דנפש קרובים משמע שהן כנפשו עכ"ל, וכוונתו הוא עפ"מ דתנן בעדיות ספ"ב האב זוכה לבן בנוי בכח ובחכמה כו', וע"ש בפיה"מ להרמב"ם ובנדה ל"א ע"א ובמש"כ שם עה"ג, וע"ע בס' זרע אברהם על הספרי נשא פיסקא כ"ו ובהתוה"מ שם סי' ק"ה ק"ו

ע"ב רבא אמר אידי ואידי אחר חצות ול"ק כאן קודם ששחטו וזרקו עליו כו', הרמב"ם בפ"ו ה"ט מק"פ פסק כשתי האוקימתות כאביי וכרבא, משום דס"ל דרבא נמי מודה לאוקימתא דאביי בנוגע לדינא, וע"ש בכ"מ ולח"מ ובס' האשכול ה' אבלות סי' ג' ובקרבן אהרן לתו"כ נדבה פרק ט"ז ובהתוה"מ שם ס"ס קנ"ו ובאור זרוע סי' תל"ב

שם יום שמועה כיום קבורה למצות שבעה ושלשים כו', וה"ה לקריעה כמבואר בירושלמי פסחים פ"ח ה"ח

שם אחד זה ואחד זה טובל ואוכל בקדשים לערב כו', ע' בירושלמי שם ובשמחות רפי"ב

שם הא קברו אישתרי ליה ומי איכא דלית ליה ואחריתה כיום מר, ע' ברש"י לעיל רפ"ב ובטו"א לחגיגה ד"כ ע"ב ובבאר יצחק חי"ד סי' ל"ב

שם למימרא דרבי לקולא והתניא עד מתי מתאונן עליו כל זמן שלא נקבר אפילו מכאן ועד עשרה ימים דברי רבי, בשמחות פ"ד הגרסא ר"מ, ומסוגיא דהכא מוכח דהגרסא העיקרית היא רבי, וכ"ה בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א ובהוריות פ"ח ה"ג ובפסחים פ"ח ה"ח

שם ואם נקבר תפוס לילו כו', ע' נמוק"י לב"ב ד"ק ע"ב

שם אנינות לילה אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים, בחידושי הרשב"א לברכות ט"ז ע"ב ובתשובותיו סי' תמ"ו הביא כעין סמך מדכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים דמשמע ימים ולא לילות ע"ש, ואף כי הוא גופיה דחה לדינא, אבל על עצם הראיה אני דן דא"כ אמאי ילפו מקור אבילות מקרא דוהפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה אף אבילות שבעה במו"ק ד"כ ע"א, ולא מדבר המפורש בתורה ויעש לאביו אבל שבעת ימים, ובע"כ כדהביאו שם התוס' בשם הירושלמי דאין למדין מקודם מתן תורה, וצ"ע כעת, וע' ברא"ש ורבינו יונה לברכות ט"ז ע"ב

דף ק"א ע"א וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, ע' ירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א ובמה"פ שם וברא"ש פ' ואלו מגלחין סי' ג' ובחידושי הגרע"א שם דף י"ד ע"ב

שם כי כן צויתי כאשר צויתי כאשר צוה ה' ע"כ, הסדר בתורה אינו כך אלא כאשר צויתי כאשר צוה ה' כאשר צויתי, אלא רצה לסמוך צויתי לצויתי כדפירש הראב"ד בתו"כ שמיני פרק א' משנה ח'

שם כאשר צוה ה' לא מאליי אני אומר, ובתו"כ שם הלשון ולא מעצמי אני אומר לכם ע"ש, ולכאורה קשה שמשה רבינו יצטרך להעיד על דבריו שאמר לדינא שלא אמרן מעצמו, ונראה שנשמר בזה שלא יחשבו שדרש הלכה זו מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן, כדאשכחן בדין זה גופיה בסמוך, דאהרן דרש ק"ו ממעשר, ולכן אמר משה כאשר צוה ה' ולא מעצמי אני אומר לכם, ובכ"ז הודה אח"כ משה לאהרן על שהעמידו על האמת, דמשה שמע בקדשי שעה וזה היה קדשי דורות כדמסקינן בסוגיין

שם מפני אנינות שרפוה לכך נאמר כאלה דברי ר' נחמיה ר' יהודא ור"ש אומרים מפני טומאה נשרפה כו', בירושלמי פסחים פ"ז ה"ט נשתנית הגרסא וע"ש במפרשים

שם מפני טומאה נשרפה, ע' תשובות הרא"ש כלל י"ג סי' כ"א

שם רבא אמר אידי ואידי כו', בילקוט שמיני רמז תקל"א הגרסא רבה

שם כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות כו', ע' מה שהאריך בזה במגלת אסתר לס' המצות סוף שרש שלישי.