אור הישר (זבחים) קפט

שם כהן גדול. מקריב אונן, ע' פרקי דר"א פל"א ובביאור הרד"ל שם אות מ"ד

שם הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה כו' ועוד אפילו תרומה נמי כו', ע' ירושלמי חגיגה פ"ג ה"ג

שם היסח הדעת שלישי ושביעי בעי כו', ע' בס' התרומה ר"ה ארץ ישראל

שם א"ר ירמיה באומר נשמרתי כו', וכ"ה גרסת רש"י בחגיגה, אבל בדק"ס בחגיגה הגרסא רב יהודא

שם ומי איכא נטירותא לפלגא אין והתניא עודהו הסל על ראשו כו', אין כאן הגרסא כמו בחגיגה ד"כ ע"א, ובתוספתא טהרות פ"ח ששם הוא מקורו משונה הגרסא משתיהן, עוד יל"ד מדוע דלג על רישא דתוספתא שם דקתני היה לבוש חלוק ועטוף בטלית ואמר בלבי על החלוק ולא בלבי על הטלית החלוק טהור והטלית טמאה ע"ש, הלא גם מרישא מוכח דאיכא נטירותא לפלגא, ואפשר משום דאגב אורחא בעי לפרושי בש"ס הכא ובחגיגה מה שיל"ד בתוספתא ותטמא מגריפה לסל כו'

רש"י ד"ה מקריב אונן, הא אחר הדיוט שלא יצא חילל ע"כ, ע"ל ט"ז ע"א ובתוד"ה קסבר

רש"י ד"ה מהו שיחלקו לו. ובקרבן צבור שהקריבוהו טהורים קמבע"ל כו', ע' ת' רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רל"ז

תוד"ה אינו חולק בבשר שנאמר המקריב את דם השלמים ואת החלב ר"ת לא גריס ליה משום דבגמ' לקמן ק"ב ע"ב בדינא דראב"ש דריש ליה מקרא אחרינא מדכתיב הזורק את דם השלמים כו' ע"כ, יל"ד אמאי נטר עד האי דינא דראב"ש, הלא התם מקודם נמי מוכח הכי, דהא האי קרא אבא שאול דריש הכי דא"ק המקריב את דם השלמים ואת החלב דאפילו הקטר חלבים נמי בעי, והתם אמרינן דמתניתין דלא כאבא שאול אלא אפילו היה טהור דק בשעת זריקת דמים וטמא בשעת הקטר חלבים נמי חולק, ואפשר דר"ת גריס במשנתינו הזורק את דם השלמים, כדהביא גרסא זו במתניתין בשטמ"ק, ומשו"ה עדיפא ליה טפי להביא מדינא דראב"ש, דשם מבואר האי קרא בהדיא, ועמש"כ בחידושי לעיל בסמוך ולקמן שם

תוד"ה מדבר. דכבר אינו פוסל כלי ואי משקין דמטמא כלי כו', ע' חגיגה ד"כ ע"א תוד"ה שמרתיה ובביאור הגר"א לתוספתא טהרות פ"ח

ע"ב ואמר לבי על הסל כו', גרסת הגר"א ז"ל בתוספתא דטהרות שם והיה בלבו על הסל ואין בלבו על המגריפה

שם אמר רבא באומר שמרתיה מדבר המטמאה כו', בחגיגה ד"כ הגרסא אמר רבינא וכ"ה בדק"ס

שם האוכל שלישי של תרומה אסור לאכול ומותר ליגע, עמש"כ בחידושי לחולין ל"ה ע"א

שם כאן שמת לו מת בי"ד וקברו בי"ד כו', בחילופי הגרסאות בזה עמש"כ עה"ג ובשטמ"ק ובדק"ס ובראב"ן סי' ק"ח

שם מאן תנא אנינות לילה דרבנן ר"ש היא דתניא כו' רש"א אונן אינו מד"ת אלא מד"ס תדע שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כו' וסבר ר"ש אנינות לילה מדרבנן והתניא רש"א כו', וקשה אמאי צ"ל מאן תנא אנינות לילה דרבנן ר"ש, עד דאיצטריך להאריך בשקלא וטריא ארוכה שיש להשיב על זה, ולא קאמר מאן תנא אנינות לילה דרבנן ר"ג דאיהו ס"ל הכי בברכות ט"ז ע"ב, או רבי דקאמר לקמן ד"ק ע"ב אנינות לילה אינה מד"ת אלא מד"ס, ומשום דס"ל הכי קבע בסתם משנה בפסחים צ"א ע"ב אונן טובל ואוכל את פסחו לערב כדאמרינן שם צ"ב ע"א, וגם דברי ר"ש ממש דמייתי הש"ס הכא, קאמר רבי ג"כ בירושלמי סנהדרין פ"ב ה"א ובהוריות פ"ג ה"ג, דהכי תניא התם רבי אומר תדע לך שאין אנינות לילה תורה שהרי אמרו אונן טובל ואוכל פסחו לערב, וע' ירושלמי פסחים פ"ח ה"ח, וצ"ע כעת

שם מרבה אני את התודה שכן נאכלת בשמחה כשלמים כו', ע' העמק שאלה לשאילתות ס"פ ברכה אות י"ד

שם והיין והעצים והלבונה ת"ל שלמים קרבנו כו', וכ"ה בתוספתא רפי"א ע"ש, ועפ"ז מובן ביותר בעירובין מ"א ע"ב הא דא"ר אלעזר בר"צ אני מבני סנאב בן בנימין פ"א חל ת"ב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת והתענינו בו ולא השלמנוהו מפני שיו"ט שלנו היה כו' ע"ש, הרי דאפילו יום הקרבן עצים קבעוהו ביו"ט, ומכש"כ עצם יום הקרבן דודאי הביאוהו בשמחה, והוא מדרשת הברייתא דהכא

רש"י ד"ה מגריפה, ומבדילין בו גרוגרות הנדבקות זו בזו ע"כ, וכן פירש"י בחגיגה ד"כ ע"א, וע' ר"ש טהרות פ"ז מ"ז מה שהביא בשם הערוך, וע' ערכין ד"י סוף ע"ב ברש"י ותוס' ד"ה מגריפה

רש"י ד"ה והעצים המתנדב עצים מביא קרבן עמהן ע"כ, וקשה דבמנחות ק"ו ע"ב תניא קרבן מלמד שמתנדבין עצים וכמה שני גזירין וכן הוא אומר והגורלות הפלנו על קרבן העצים, ופירש"י שם ובדף כ' ע"ב וכן הוא אומר דעצים איקרו קרבן ע"ש, והכי תניא נמי בירושלמי שקלים פ"ו ה"ד קרבן לרבות את העצים, וכ' בק"ע דהכי פירושו כתיב כי תקריב קרבן מנחה ומצינו לעצים שנקראו קרבן דכתיב והגורלות הפלנו על קרבן העצים ע"ש, ולפירש"י דהכא דמתנדב עצים מביא קרבן עמהן, בטלה ההוכחה דעצים נקראו קרבן, דאפ"ל דרק משו"ה כתיב על קרבן העצים, משום הקרבנות שבאו עם העצים, אבל עצים לעצמן לא נקראו קרבן, וצ"ע כעת

תוד"ה ה"ג ה"נ. והא דתנן אונן צריך טבילה אאכילה תנן אבל נוגע א"צ לטבול כו', ע' טו"א לחגיגה ד"כ ע"ב ובש"ק לירושלמי שם פ"ג ה"ג,