אור הישר (זבחים) קפח

להרמב"ם להודיענו שהוא דבר ספק ולא פסקה לחומרא סתם כדרכו בשאר ספיקא דאורייתא כו' ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא שפיר דאינו דומה לכל ספיקא דאורייתא, שהוא ספיקא דדינא, ובזה שפיר פסק ספיקא דאורייתא לחומרא ודרבנן לקולא, משא"כ כאן דאין בזה שום ספק בדין, ואדרבא הדין ברור מאד, דאם הוא מקפיד ודאי דהוא חציצה, ואם אינו מקפיד ודאי דלא הוה חציצה, ולהכי כתב הרמב"ם הרי זה ספק, כוונתו ספק קבוע וקיים, שאין לקבוע בו יתד בדין, עד שספיקו יתברר על פי האדם גופיה הבא לפנינו, ונשאל אותו אם הוא מקפיד על כתמים כאלו או לא, ואף דבגמרא בסוגיין נמי מסקינן תיקו כמו על כל ספיקי דדינא, מ"מ בלשון הרמב"ם אפשר להעמיס כוונה זו כנלע"ד. עוי"ל עפ"מ שנחלקו רש"י ותוס' בעירובין שם בהא דר' יצחק דאמר דבר תורה רובו ומקפיד עליו חוצץ, דרש"י פי' רובו רוב שערו ומשמע דבשרו אפילו מיעוטו שאינו מקפיד חוצץ, והק' ר"ת שם ובסוכה ד"ו ע"ב דביבמות ע"ח משמע דבשר דינו כשער, ובסוגיין דזבחים מבואר בהדיא דאפילו בטבילת בגדים תלוי החציצה בקפידא כו' ע"ש, ולפ"ז נראה דהרמב"ם ס"ל כדעת התוס', ולהכי אהא דתנן במקוואות שם זה הכלל כל המקפיד עליו חוצץ, מצא הרמב"ם לנחוץ לציין שם דזה הכלל אמתי, ר"ל דאין לזוז מכלל זה כמו בבשר גופו, ובשערו, כן בבגדים כשבא לטבול, וע' בס' התרומה ס"ה איסור והיתר ובת' פנים מאירות ח"ב סי' קמ"ז. טבול יום פרק שנים עשר

במשנה טבול יום ומחוסר כפורים כו', ע' בפיה"מ להרמב"ם ובברה"ז ובצ"ק ובפנים מאירות

שם אונן אינו נוגע, וכ' בשטמ"ק דתיבת אינו נמחק וכ"ה בדק"ס, וזה מתאים יותר עם הסוגיא בגמ' דפריך אונן נוגע ורמינהו כו', וכ"ה בירושלמי חגיגה פ"ג ה"ג וכן גריס הרשב"א בחידושיו לברכות ט"ז ע"ב, והרמב"ם סתר א"ע דבפיה"מ הכא כתב דאונן אסור לו ליגע בקדש אלא לאחר טבילה כו', ובפ"ב ה"ח מביאת מקדש ובפי"ב מאה"ט כ' דאונן מותר ליגע בקדשים אע"פ שלא טבל, וע' בפיה"מ להרמב"ם חגיגה פ"ג ובתוי"ט בסוגיין ובפרק בתרא דנדה מ"ז ובברה"ז וצ"ק ופמ"א בסוגיין

שם וכל שאין לו בבשר אין לו בעורות, ע' ב"ק ק"י ע"א תוד"ה לבעלי מומין ובתורת חיים ופנים מאירות בחידושיהם שם

שם ואפילו טמא בשעת זריקת דמים וטהור בשעת הקטר חלבים אינו חולק בבשר כו', ומשמע דמינה דייק ת"ק דר' נהוראי בתוספתא שילהי מנחות דטהור בשעת שחיטה וזריקת דמים ובשעת הקטר חלבים נטמא ה"ז חולק בבשר, וכדדייקינן הכי בגמרא לקמן ק"ב ע"ב, ושם גריס אבא שאול במקום ר' נהוראי, ועמש"כ בחידושי שם

שם שנאמר המקריב את דם השלמים וגו', ע"ל צ"ט ע"א תוד"ה אינו חולק וברש"י לקמן ק"ב ע"ב דיה דאפילו ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה טבול יום. משמע הכא דמחוסרי כפורים שהביאו כפרתן בעו עדיין טבילה והערב שמש כו', ע' פסחים נ"ט ע"א תוד"ה אתי ושם ד"צ ע"ב תוד"ה מחוסר ובחגיגה כ"א ע"א תוד"ה האונן ובר"ש טהרות פ"א מ"ג ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרשה ג' משנה ג'

בא"ד סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונה ומטביל פי' בנמצא חוץ לירושלים כו', הוא דעת הראב"ד שרצה לומר כך בפי"ג ה"ה מאבות הטומאות, אבל הרמב"ם שם מפרש שנמצאת בירושלים, והוא כתירוץ השני בתוס' חגיגה כ"א ע"א שכתבו א"נ בירושלים ובגזייתא כו' ע"ש, ומשמע שנעלם היה לשעה דברי התוס' דהכא ודחגיגה עם דברי הראב"ד מהתפארת ישראל בשקלים פ"ח מ"ג, וע' בשעה"מ פ"ח ה"ז מה' חמץ

בא"ד אע"ג דטומאת נכרי דרבנן בעיא הערב שמש כו' ע"כ, בחגיגה כ"א ע"א ביארו בתוס' הטעם כיון דחכמים שוינהו לנכרים כזבים לכל דבריהם החמירו בהן והצריכו הערב שמש

דף צ"ט ע"א מה"מ אמר ר"ל דא"ק הכהן המחטא אותה יאכלנה כהן המחטא אוכל שאינו מחטא אינו אוכל כו', ויל"ד אמאי תלי במימרא דר"ל הלא ברייתא מפורשת היא בתו"כ פ' צו פרשה ג' על פסוק זה גופה, הכהן המחטא אותה יאכלנה פרט לטבול יום ולמחוסר כפורים ולאונן, ואפשר דברייתא לא שמיע להו לחכמי הש"ס כשנשאלה שאלה זו מנא הני מילי בביהמ"ד, או לאו על כל ברייתא היו יכולים לסמוך כדאמרינן בחולין קמ"א וע"ש ברש"י ריש ע"ב, ולהכי הזכיר להם ר"ל ברייתא זו, ולהורות דעליה יכולים לסמוך, ומסדר הש"ס קבעה הכי בשמו כדאמר בי מדרשא

שם מכדי מאי יאכלנה יחלקנה לכתוב רחמנא יחלקנה כו', ע' ספרא פ' צו פרק ג' ובהתוה"מ שם סי' ל"ז וסי' נ"ח

שם בעי ר"ל בעל מום והוא טמא מהו שיחלקו לו כו', ע' בהשמטות לטו"א חגיגה ד"ט ע"א ובס' המאיר לעולם ח"א סי' י"ט.