אור הישר (זבחים) קפה

הן תן הבשר והדם ע"ג המזבח ואם זבחי שלמים הם דם זבחיך ישפך על המזבח תחילה ואח"כ והבשר תאכל ע"ש, אלמא דהאי קרא בשלמים כתיב וכתיב והבשר תאכל וע' נזיר כ"ה ע"א תוד"ה ת"ל, ומזה משמע דרש"י חשיב לקרא דוהבשר תאכל למ"ע ולהכי סמיך האי וציונו של הברכה למקרא זה

אמנם סוגיות הש"ס מורים כדעת הרמב"ם דקרא דואכלו אותם מדבר רק באכילת הכהנים, דביומא ר"פ בא לו אהא דלא היו ישנים בבגדי קדש פריך הש"ס שינה הוא דלא הא מיכל אכלי ומשני דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא כדתניא ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרין, וכן ביבמות ד"מ ע"א גבי שירי מנחה דכתיב מצות תאכל במקום קדוש, דפריך שם אהא דרצה אוכלה רצה אינה אוכלה והכתיב ואכלו אותם כו' אלא רצה הוא אוכלה רצה כהן אחר אוכלה ע"ש, הרי בהדיא דסוגיות אלו מורים אקרא דואכלו אותם דקאי על אכילת הכהנים, ובכלל מה דחקו לרש"י בפסחים נ"ט ובסוגיין לאמר דגם אכילת שלמים לישראל הוא מקרא דואכלו אותם, אחרי שיש מקרא דוהבשר תאכל כדפירש"י גופיה בפ' ראה ובברכות מ"ח הנ"ל, וצ"ע כעת

תוד"ה ניתי עשה, לאו אתאכל כחומר שבה פריך כו', הנה בקרבן אהרן פ' צו סוף פרשה ג' האריך מאד בכל דברי התוס' המוקשים, וע' מה שעמלו בוניו בו בברה"ז ובצ"ק ובפמ"א ובחק נתן, ועמש"כ בזה במעין החכמה דפוס רעדלהיים דף ל"ד ובת' באר יצחק חא"ח סי' ח' ענף א' וענף ז' ושם סי' ט'

בא"ד אשאר פסולין דליכא כרת כגון דנשחטה בלילה ולן דמה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' ט' ובחי"ד סי' י"ג ובשושנת העמקים להפמ"ג כלל ט' וכלל כ'

תוד"ה ואחד. מדכתיב ועצם לא תשברו בו בפסח שני כו', עמש"כ בחידושי לחולין דף י"א ע"א

בא"ד דלא אפשר בגומרתא משום פסידא דקדשים כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ח

בסה"ד הא בעידנא דמתעקיר לאו דשבירת עצם לא מיקיים עשה דאכילה, ובפסקי תוס' כ' וז"ל אם אי אפשר לקיים עשה בענין אחר לא בעינן בעידנא דמיעקר לאו לקיים עשה, והמל"מ רפ"י מה' ק"פ כ' דהוא חידוש גדול בעיניו, ולהיפוך הטו"א לחגיגה ד"ב החליט דמתירוץ התוס' הוא והסופרים השמיטו התירוץ מן הספרים וע"ש מה שהסביר לדברי הפסקי תוס', ולענין אי האי כללא הוא אליבא דכו"ע ע"ל ל"ג ע"ב תוד"ה לענין ובמש"כ בחידושי שם, אכן בנוב"י מ"ת חאה"ע סי' קמ"א הורה דמחלקותם בסברא זו אי התחלת המצוה נחשבת כהכשר אל הגמר ודוחה ל"ת עד דהוה בעידנא, תלוי בתירוצא דרבא ורב אשי בסוגיין, וע' ביד המלך ה' גזלה פי"א הי"ח ובת' הגרע"א סי' רכ"א

ולע"ד היה נראה להורות מקור לסברא זו בסוגיא דב"ק קי"ז ע"א, אהא דתני אבוה דר' אבין בראשונה היו אומרים המטמא והמדמע חזרו לאמר אף המנסך, ומסקינן אהא דחזרו דמעיקרא סברי כר' אבין דאמר זרק חץ מתחילת ארבע ולבסוף ארבע וקרע שיראין בהליכתו פטור שהרי עקירה צורך הנחה היא, נמצא דנחשבת חדא פעולה, וכמו דלענין שבת מתחייב בנפשו פטור מתשלומין, כמ"כ לענין יין נסך אמרינן דהגבהת היין צורך ניסוך הוא, ותשלומין וחיוב מיתה באין כאחד ולהכי ל"ד מנסך למטמא ומדמע, דהכא קלבד"מ ולבסוף סברי כר' ירמיה דאמר משעת הגבהה קנייה איחייב ליה ממון מתחייב בנפשו לא הוי עד שעת ניסוך ע"ש, ולפ"ז לא מיבעיא לר' אבין דודאי חשיב לדידיה התחלת הפעולה בעידנא של הגמר, דהרי פוטר אותו מחיוב קריעת השיראין דבאמצע ההליכה מפני הקלבד"מ של ההנחה דלבסוף, ובכתובות דל"א גבי הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי איסור שבת, פריך הש"ס דנימא הגבהה צורך הוצאה היא, כמו דאמרינן בקריעת שיראין דעקירה צורך הנחה וע"ש בתוס', הרי קמן דלמ"ד עקירה צורך הנחה, כמ"כ הגבהה צורך ניסוך, והגבהה צורך הוצאה, ובודאי דס"ל דכל כללית הפעולה הנעשית לצורך מטרה אחת, קשורה ראשיתה באחריתה, עד דבשביל זה ג"כ קלבד"מ, ומכש"כ בעוסק במצוה דודאי נופל לאמר בכה"ג בעידנא, כיון דסוף סוף נדחה הלאו מפני העשה, ואפילו לר' ירמיה אפ"ל דע"כ פליג התם משום דנוגע לחיוב מיתה, וחיוב זה לא בא עד שעת ניסוך, משא"כ בפעולה אחרת ולמטדת קיום המצוה, ודאי דנחשבת גם לדידיה בעידנא, ועכ"פ היכא דהגמר אי אפשר זולת ההתחלה ודאי נקרא בעידנא, כדאמרינן בכתובות ל"א ע"א הכי השתא התם א"א להנחה בלא עקירה הכא אפשר לאכילה בלא הגבהה, וע' ב"ק ד"ע ע"ב תוד"ה לענין ובגיטין נ"ב ע"ב תוד"ה מנסך ובהתוה"מ פ' אחרי סי' ס"ח ובת' באר יצחק חי"ד ס"ס כ' ובעין יצחק חא"ח סי' ט"ו ובת' הגאון מהרי"ל דיסקין זצ"ל בחלק הכתבים סי' נ"ד ובת' מפרשי הים להגאון ר' מרדכי בנעט ז"ל

תוד"ה והתם. אבל לענין מאכלת שהזכיר ל"ל למכתב אי לאו לאשמעינן דעולה טעונה כלי, ע' פסחים ס"ו ע"א תוד"ה תוחב ובמהרש"א שם ובחולין ד"ג ע"א תוד"ה כגון ובחידושי הרשב"א שם ובמש"כ בחידושי שם ולעיל ע"ד התוס' ר"פ איזהו מקומן

דף צ"ח ע"א איכא דנפקא ליה מהכא ואיכא דנפקא ליה מהכא, במנחות פ"ג ע"א הגרסא איכא דמייתי לה מהכא ואיכא דמייתי לה מהכא וכ"ה בילקוט צו רמז תק"ט

שם מה חטאת מתקדשת בבלוע כו', בשטמ"ק ובב"ח הגרסא מקדשת, ובילקוט שם גריס מקדש, ובדק"ס גריס מה חטאת מקדש בבולע אף כל מתקדש בבולע, ולעיל בדיש פרקן בתוד"ה יכול גריס מה חטאת מתקדשת בבלוע אף כל מתקדש בבלוע.