אור הישר (זבחים) קפג

הראב"ד בפירושו לספרא צו פרק ז' דהא דא"ר טרפון ברגל ה"ה אפילו כל ימות השנה נמי מצי למיעבד הכי כו' ע"ש, היינו משום דבמסקנא בסוגיין לא קיימינן כאוקימתא דר' יצחק משום קושיא דרב אחדבויי בר אמי, אלא משום טעמא דכל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, ובזה אין נ"מ מרגל לשאר ימות השנה, ונקט רגל דאז שלמים מרובין כדפירש"י באוקימתא דר"נ א"ר בר אבוה

ולפי מסקנא דהכא דלא ילפינן מהאי קרא להא דר"ט, ניחא נמי מאי דדרשו בספרי ובחגיגה י"ז ע"ב ובירושלמי בכורים פ"ב ה"ג מקרא דופנית בבקר וגו' דבמוצאי יו"ט טעון לינה בירושלים, ואחרי דידעינן מהאי קרא דין לינה, שפיר יליף ר' יהודא בפסחים צ"ה ע"ב דפסח שני אין טעון לינה, מדסמיך האי קרא דששת ימים תאכל מצות לקרא דופנית בבקר הנאכל לששה טעון לינה שאין נאכל לששה אין טעון לינה, ובמשנה תורה גם ר' יהודא דריש סמוכין כדאמרינן ביבמות ד"ד ע"א

אכן י"ל דאפילו לפ"מ דמבע"ל לר' יצחק להאי קרא למריקה ושטיפה, מ"מ ממילא מוכח נמי מהאי קרא גופה ללינה כל שבעה, כדכ' התוס' הכא בד"ה ופנית, ועמש"כ בחידושי שם

שם והתניא ר' נתן אומר לא אמר ר"ט אלא זו בלבד, ופירש"י אלא זו בלבד לענין מריקה ושטיפה לחודיה ולא לענין פיגול ונותר כו' ע"כ, לפנינו בתוספתא פ"י הלשון א"ר נתן לא היה ר"ט אומר אלא בקדשים קלים בלבד וצ"ע

שם כל יום ויום נעשה גיעול לחבירו, ע"ל צ"ו ע"א תוד"ה ואם ובחולין קי"ב ע"א תוד"ה הלכתא ובאור זרוע ה' בשר בחלב סי' תס"ז ובפלתי סי' צ"ג סק"א וסי' צ"ה סק"א ובסי' צ"ח סקי"ב ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ג סי' כ"ח ובס' התרומה ה' איסור והיתר סי' מ"ט ובפר"ח יו"ד סי' צ"ג סק"ד

שם מ"ט דרבנן מידי דהוה אגיעולי נכרים כו'. ע' באור זרוע ה' פסחים סי' רנ"ו ובת' עין יצחק חי"ד סי' י"ג

שם ורבי אי כתב ומורק מורק ה"א תרי זימני מורק או תרי זימני שוטף, בילקוט צו רמז ת"צ לא גריס לה, וע' בדק"ס

במשנה בישל בו קדשים וחולין או קדק"ד וקדק"ל אם יש בהן בנותן טעם כו', ע' חידושי הרשב"א לחולין צ"ח ע"ב דיה אמר רבא ושם בתוד"ה רבא אמר ובת' באר יצחק חא"ח סי' יו"ד ענף א'

שם רקיק שנגע ברקיק וחתיכה בחתיכה כו' אינו אסור אלא במקום שבלע, ע' תשובות הרשב"א סי' קע"ו וסי' רס"ד ובאו"ז ה' פסחים סי' רנ"ו ובפלתי ס"ס ק"ה

שם כל אשר יגע יכול אפילו שלא בלע ת"ל בבשרה, והנה מקרא זה נאמר בחטאת, ובמנחה דכתיב שם בפ' צו כל אשר יגע בהם, דרשינן נמי בתו"כ שם פרק ג' בהם משיבלע, וע"ש בפי' הראב"ד ובהתוה"מ סי' ל"ח

רש"י ד"ה ופנית בבקר ע"כ בקר של חול קאמר כו', וכן פירש"י בפרשת כל הבכור, ופירשו שם הרא"ם והש"ח דא"א לאמר לבקרו של ראשון ממש דיו"ט הוא ואסור לצאת חוץ לתחום ע"ש, ובאמת רש"י גופיה פירש דבריו הכי בחגיגה י"ז ריש ע"ב, וע"ש בתוס' ובטו"א, ובזרע אברהם על הספרי פ' ראה סי' קל"ד ובהתוה"מ שם

רש"י ד"ה נעשה. ופולט מה שבלע אתמול כו', ע' בת' באר יצחק חי"ד סי' ז'

רש"י ד"ה מידי דהוה אגיעולי נכרים דחמין בעינן דכתיב כל דבר אשר יבא באש, ע' בהעמק שאלה על השאילתות פ' מטות סי' קל"ז אות י"ב ואות י"ט

רש"י ד"ה היינו דתנא או קדק"ד וקדק"ל לאשמעינן דסתם לן כר"ש, ע' בת' חמדת שלמה חא"ח סי' ט"ו

תוד"ה השפוד. ואי גרסינן במשנה גופה בחמין היכי טעי רבה כו', וכ"ה בר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק ז' משנה ב'

תוד"ה ופנית. וקשה דילמא ביו"ט וכגון שאהלו בתוך התחום כו', דברי התוס' בלתי מובנים לע"ד, הלא כל הפרשה קודם מקרא זה ולאחריו תדבר אל כל ישראל בכלל כדמוכחי קראי בהדיא, ואיך נופל לאמר דדוקא סוף פסוק זה דופנית בבקר והלכת לאהלך ידבר אל פרט כזה דוקא שאהלו בתוך תחום ירושלים, ושביק לכלל הנאספים ברגל בירושלים מכל רחבי ארץ ישראל

בא"ד ונראה לפרש דמשמע ליה כולהו בקר אחד משום דכולהו ז' תשלומין דראשון כו', כוונת התוס' דמי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד משאר הימים צריך ללון בלילה שלאחריו, כדפירשו בר"ה ד"ה ע"א תוד"ה מה וביומא ד"ג ע"א תוד"ה פז"ר ובסוכה מ"ז ע"א תוד"ה לינה

בא"ד מאי ברכה לאו זמן לא ברכת המזון ותפילה כו', ע' חגיגה י"ז ע"א תוד"ה פז"ר

בא"ד מי גרע ממביא עוף או מנחה בחול דטעון לינה יום אחד כו' ע"כ, בפסחים צ"ה ע"ב דחו התוס' קושיא זו בדרך אחר, וע' בזרע אברהם על הספרי פ' ראה סי' קל"ד משה"ק על דבריהם

תוד"ה ממתין. אלא ודאי לא חייב הכתוב עד אחר שנעשה נותר ע"כ, לפ"ז בלתי מדוקדק לשון התוספתא ספ"י דקתני עד זמן אכילתן מריקתן ושטיפתן, וע' בת' הגרע"א סי' ר"ז, וע"ע בר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק ז' משנה ב' ובת' באר יצחק חי"ד סי' ט' ובגינת וורדים להפמ"ג כלל ס"ו

ע"ב עד שיבלע בבשרה, פירש"י כגון המחתך שומן חטאת וסך ממנו צלי של שלמים ונבלע בו, ע'