עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › אור הישר (זבחים)

אור הישר (זבחים) קפא

Ohr Hayashar Zevachim 181 · אור הישר (זבחים) · free full Hebrew text

Open in the reader →

שם עוצבא דחשיב עליה לקצעה איכא בינייהו, ע' ב"ק ס"ו ע"ב תוד"ה ועיצבא ובמל"מ ספכ"ד מה' כלים

שם אשר יזה לא אמרתי לך אלא מקום דם בלבד, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ס"ג

שם וראוי לכיבוס למעוטי כלי דבר גרידא הוא ע"כ, והיינו דתניא בתוספתא פ"י ניתז מידו כשהוא מזה ע"ג הקיתון גורדו והוא טהור

שם הא רבנן והא אחרים. בשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח מסיק מאן אחרים ר"מ ואפשר שהיתה לו גרסא כזאת בגמרא

שם צרעת כיון דמגופיה קא פרחה מחלחלא ליה ומשויא ליה רך, ע' תבואת שור סי' ל"ט סקע"ד ובת' עין יצחק חי"ד סי' ט'

רש"י ד"ה מאי בינייהו במאי פליגי היכן מצינו בגד הראוי לקבל טומאה ואינה מקבלה, ע' מש"כ בזה בקרבן אהרן לתו"כ פ' צו פרק ו' משנה ו'

רש"י ד"ה דאי בעי חשיב עלה לתקן חלוקו ע"כ, והוא כהא דפריך הש"ס בב"ב ד"כ ע"א מטלוניות חזי ליה לקריעה דלבושה, וע"ש תוד"ה חזי ובשבת קכ"ז ע"ב תוד"ה כיון ובסוכה ט"ז ע"א תוד"ה דלא ובר"ש כלים פכ"ח מ"ח ובת' עטרת יצחק סי' ט"ו

תוד"ה מקנחה. אור"ת דלא חשיב כיבוס משום דהוי דרך לכלוך כו', ע' בתוס' שבת ס"פ שמונה שרצים ובביצה י"ח ע"א תוד"ה מערמת ובהגהות מיימוניות לה' שבת פכ"ב הי"ח ובאור זרוע ה' שבת סי' נ"ט ובס' התרומה ה' שבת דיני סחיטה ובת' ריקאנטי סי' קי"ג ובשעה"מ פכ"ב מה' שבת

ע"ב והא דא"ר חייא בר אשי זימנין סגיאין הוה קאימנא קמיה דרב ושכשכי ליה מסאני במיא שכשוך אין אבל כיבוס לא כו', בירושלמי סנהדרין פ"י ה"א ובשבת פ"ו ה"ב איתא נמי האי עובדא דרב חייא בר אשי, ושם הלשון נהגין הוינא יתבין קומי רב ומשחין ומשיגין כו', ופי' בפני משה משיגין מכבסין ע"ש, והכא אמרינן אהאי עובדא גופה שכשוך אין אבל כיבוס לא

שם שכשוך אין אבל כיבוס לא אי ברכין וכדברי הכל אי בקשין וכאחרים ע"כ, וקשה דתניא בתוספתא שבת פי"ג לא ידיח בהן את הסנדל ר' יוחנן הסנדלר מתיר ע"ש, ולפ"ז יל"ד הלא סנדל קשה הוא כדפירש"י ביבמות ק"ב ע"א בד"ה מרופט, וע"כ ל"פ התם אלא בהדחה דהוא שכשוך, ומשמע דכיבוס לד"ה אסור כדמחלק בסוגיין, והשתא אמאי אמרינן הכא דבקשין הוא דוקא כאחרים דהוא ר"מ, כדהבאתי לעיל בסמוך מהשאילתות, הלא בסנדל דהוא קשה כמו לת"ק כן לר"י הסנדלר דתוספתא אסור בכיבוס, וע' בשאילתות שם בהעמק שאלה

שם בגד שרייתו זהו כיבוסו רבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב, והנה לפמש"כ התוס' בשבת קי"א ע"ב דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא היכא דאיכא טיפת דם או טינוף דבהכי איירי סוגיא דזבחים, וכ"כ הר"ן שם ר"פ נוטל וביומא ר"פ יוה"כ וכה"ד הרמ"א בסי' ש"ב ס"י ע"ש, ולפ"ז הא דאמר רבא זרק סודר למים חייב הוא נמי בדאיכא על הסודר לכלוך, דאל"ה מאי שייך רבא לטעמיה, הלא אם נימא דזרק סודר הוא אפילו נקי ובזה אזיל לטעמיה דשרייתו זהו כיבוסו, הרי בהכרח דחיובא דשריית הבגד הוא נמי כשהוא נקי, והוא היפוך דעת התוס', אולם בס' יראים סי' ק"ב בדין מלבן כתב והובאו דבריו במרדכי פ' ואלו קשרים, דשריית מים זהו כיבוסו וזרק סודר למים, תרוויהו איירו אפילו כשהם נקיים מדלא קתני במילתיה דרבא לשלשת, וגם במקום דקתני לשלשת אורחא דמילתא קתני, וע' במג"א סי' ש"ב סקכ"ב ובביאורי הגר"א שם סקל"ט

שם אלא זרע פשתן מ"ט וכ"ת משום דמקדח א"ה חיטי ושערי נמי הנך אית להו רירי א"ה שלחים נמי התם קעביד לישה, ע' בת' רדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סי' רמ"ח מש"כ בהבנת סוגיא זו, וע"ע בת' דבר אברהם סי' כ"ה

שם דרש רבא מותר לכבס מנעל בשבת כו' ברם כך אמרו שיכשוך מותר כיבוס אסור, וכ"כ בה"ג ה' שבת פכ"ג וז"ל כיבוס מנעל בשבת אסור ושכשוך מותר, ולכאורה יל"ד ברמב"ם פכ"ב הי"ח מה' שבת דכייל בדין זה מנעל וסנדל, ולא חייש להא דרבא גופיה מחלק בין רכין לקשין לעיל בסמוך, די"ל כיון דהא דרבא הדר ביה הוא משום דרב חייא בר אשי העיד דשכשכי לרב מסאני במיא והם היו קשין כדלעיל משו"ה כתב דין זה בין במנעל בין בסנדל, וע' בשאילתות פ' מצורע סי' פ"ח ובהעמק שאלה שם אות י"ב ובפ' אמור ס"ס ק"ז ובהעמק שאלה שם אות י"ד

שם ברם כך אמרו שכשוך מותר כיבוס אסור, ובשאילתות שם סי' פ"ח מסיק עלה והא רבא לבתר דאמרה הכי סברה, וע"ש בהעמק שאלה אות ט"ו

במשנה נטמא חוץ לקלעים קורעו נכנס ומכבסו כו', ויל"ד הלא כמו דבקריעת מעיל עובר על לאו דלא יקרע כדאמרינן בסוגיין צ"ה ע"א, כמ"כ בכל בגדי כהונה עובר על לאו זה ולקי כדאמרינן ביומא ע"ב ע"א, וכן ברמב"ם פ"ט ה"ג מכלי המקדש כיילינהו לתרווייהו כחדא וע"ש במל"מ ובמש"כ בחידושי לקמן צ"ה ע"א, ומ"ש דבמעיל חששו לחפש איזו טצדקא שלא לעבור על לאו זה אע"ג דגם שם לא היה עושה דרך השחתה את הקריעה, ומדוע בכל בגדי כהונה קורע אף דעביד לה כמו למעיל לתקנה מטומאה, וע' בעין יצחק חא"ח סי' ה' ושם סי' ז'

שם כלי חרס כו', נוקבו ונכנס ושוברו במקום קדוש, ע' מנ"ח מצוה שס"ג

שם כלי נחשת שיצא כו' נטמא חוץ לקלעים פוחתו ונכנס ומורקו ושוטפו במקום קדוש, והקשה לי ח"א פחיתה זו למה יטהרו בהזאה ובמקוה ויכניסו בעזרה כו', והשבתיו דהיא דוגמת קושית הש"ס לקמן