אור הישר (זבחים) קפ

היא כדעת ר"ש, וכולהו סתימתאי אליבא דר"ע כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א, וע' רש"י מגילה ד"ב ע"א ובב"מ פ"ב ע"א ובכורות ד"ל ע"א ובחולין ל"ג ע"ב ד"ה ונוקמה ובת' מהרשד"ם חאה"ע סי' רי"ט

במשנה מן הקרן ומן היסוד אינו טעון כיבוס, בתוספתא פ"י תני גם כבש, וברמב"ם פ"ח ה"ו ממעה"ק השמיט גם יסוד, וכ' רק צואר וקרן, ונראה טעמו פשוט דהא אפילו יסוד דקתני במשנתנו, הכוונה למן הראוי ליסוד כדאוקמינן לעיל ל"ט ע"א וכדהביא רש"י הכא, ולפ"ז די לו במש"כ שם בתנאי הכיבוס שיהיה דם שנתקבל בכלי שרת וראוי עוד להזאה, ובזה שפיר נכלל במה שהזכיר מן הצואר או מעל קרן המזבח, דמן הצואר פוטר מכיבוס מטעם שאינו ראוי עוד להזאה טרם שנתקבל בכלי שרת, ומן הקרן פוטר משום שכבר הוזה, וממילא גם כבש ויסוד בכלל קרן, וע' בסוגיין ע"ב תוד"ה מה וצ"ע כעת. שם אשר יזה לא אמרתי לך אלא בראוי להזאה, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ס"ד

רש"י ד"ה מן הקרן. ובפ' ב"ש תרגימנא דמן הקרן מן הקרן ממש ומן היסוד מן הראוי ליסוד כו', עמש"כ בחידושי לעיל בסמוך

תוד"ה מי חטאת שנטמאו מטהרין וא"ת א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה כו', וכן הקשו בחגיגה כ"ג ע"א תוד"ה מת ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד בפשיטות דאע"ג דבדיעבד מטהרין אפילו כשנטמאו מ"מ לחומר מי חטאת חששו בה לכתחילה שלא תבא לשום טומאה, למה"ד לאיסור והיתר דמתירין בדיעבד אם הוא בהפסד מרובה ושעת הדחק, האם נימא דלכתחילה יעשה כן, בודאי דלכתחילה חיישינן שלא יבא לידי תקלה, ומכש"כ מי חטאת דודאי לא בכל מקום ובכל זמן היה קל להשיגם, ולהכי קאמר ר"א דאפילו נטמאו מטהרין, לכתחילה חששו משום חומר דמי חטאת שלא יבאו לידי טומאה, ומשו"ה גזרו שלא יעבירם בנהר ובספינה משום מעשה שהיה, וצ"ע כעת

בא"ד וי"ל דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש ע"כ, והוא פלא דבמשנה גופה פרה פ"ט מ"ו דהתם הוא המקור דלא יעבירם בנהר ובספינה, מבואר בהדיא דהגזירה היתה על מים מקודשין אבל מים שאין מקודשין שרי ע"ש, ומצאתי שכבר תמה בזה בחק נתן, ותירץ דמשנה דפרה הוא אליבא דרבנן דפליגי אר"א אבל ר"א איפכא ס"ל דאין מי חטאת ואפר חטאת צריכין מקום טהור אלא קודם קידוש אבל לאחר קידוש לא בעי מקום טהור ולכך מי חטאת שנטמאו מטהרין ע"ש, אבל לע"ד תירוצו אינו מספיק דהא חזינן דהתוס' החליטו כמו בסוגיין, גם בפסחים י"ח ע"א דדוקא קודם קידוש נפסלין ולא לאחר קידוש, והובאו דבריהם במל"מ פ"י ה"ב מה' פרה ע"ש, אע"ג דדבריהם בפסחים הם שלא אליבא דר"א וצ"ע כעת

ע"ב וטבל ולא מספג בדם עד שיהא בדם שיעור טבילה מעיקרא עמש"כ בחידושי לעיל ד"מ ע"ב

שם מן הדם מן הדם שבענין כו', ע' בהתוה"מ ויקרא סי' רי"ז וסי' רי"ט

שם אלא אצבעו במאי מקנח אמר אביי בשפת מזרק כו', ע' בראב"ד וכ"מ פ"ג ה"ב מה' פרה ובזרע אברהם על הספרי פ' חקת בפסוק ושרף את הפרה ובהתוה"מ שם סי' י"ח

במשנה ר' אלעזר אומר אף משהופשט כו', ע' בתוספתא פ"י ובחסדי דוד שם

שם זה חומר בחטאת מקדשי קדשים, ע' בחידושי הגרע"א ז"ל בליקוטים לזבחים דף צ"ה ובחידושי חק נתן שם

רש"י ד"ה ומהלכתא לא גמרינן מילתא אחריתי דקיי"ל אין דנין מהלכה ע"כ, הנה בשבת קל"ב ע"א הלשון אין דנין ק"ו מהלכה, וכאן השמיט רש"י תיבת ק"ו, משום דאפשר דכוונת הש"ס היא ללמוד בעיא דהכא ממי חטאת במה מצינו או באיזה מדה אחרת, ולפ"מ דפירש"י בשבת שם הטעם דאין דנין ק"ו מהלכה משום דלא ניתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות ע"ש, א"כ אין נ"מ באיזה מדה נגמר דם חטאת הפנימיות ממי חטאת, ושפיר פירש"י הכא בסתמא דאין דנין מהלכה

רש"י ד"ה במקום קדוש בעזרה, ע' נוב"י מ"ת חא"ח סי' קכ"ד קכ"ה

רש"י ד"ה זה חומר אכיבוס קאי ע"כ, ע' בפיה"מ להרמב"ם ובלח"מ פ"ה הי"ד ממעה"ק ובברה"ז בחידושיו לקמן דף צ"ה ובצ"ק שם

רש"י ד"ה אין לי אלא בגד, סתם בגדים שבתורה צמר ופשתים, ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ס"ה

תוד"ה מה. ותימה ונשפך על הרצפה ל"ל כו', עמש"כ בחידושי לעיל ע"א במשנה

תוד"ה אלא. שלא יתלכלך אצבעו מן הנימין וה"נ אשכחן דחיישינן לנימין פרק כל כתבי כו', ע' מנחות ד"ז ע"ב תוד"ה אלא ובר"ש פרה פ"ג מ"ט ובזרע אברהם על הספרי פ' חקת בפסוק ושרף את הפרה

תוד"ה מניין. ותימה דבפ' במה טומנין דמ"ט משמע דאין עור מקבל טומאה עד לאחר עיבוד כו', ע' תוס' שבת שם ד"ה לא אמרו ושם ע"א תוד"ה טומנין ובר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק ו' משנה ו'

דף צ"ד ע"א וכל מיני בגדים ת"ל אשר יזה עליה כו', ע' בהתוה"מ פ' צו סי' ס"ה

שם מאי בינייהו אמר אביי מטלניות שאין בהן שלש על שלש איכא בינייהו כו', ע' בפי' הראב"ד לתו"כ צו פרק ו' ובת' באר יצחק חח"מ סי' ה'

שם בגד שחישב עליה לצורה כו', ע' כלים פכ"ד מי"ג ובריטב"א לנדה דף נ"ה מש"כ בשם הרא"ה והרמב"ן.