אור הישר (זבחים) קעט

פירכסה היתה קודם קבלת הדם, ושפיר אשמעינן וחזרה, דאם חזרה קודם קבלת הדם ואז קבל דמה כשירה, ומינה איכא למידק הא אם קבל דמה כשהיא בדרום ואח"כ חזרה פסולה, וצ"ע כעת

שם בעי ר' אבין חטאת העוף שנשפך דמה על הרצפה ואספו מהו אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא כלי שרת והלכיך אוספו וכשר א"ד מיפסל פסל ביה רחמנא כלי שרת והלכיך אוספו ופסול, ויל"ד מ"ש דנקט שאלתו לענין נשפך ואספו, הלא השאלה תחול על עצם הדין, ולמסבר קרא כדכתיב והזה מדם החטאת, ודרשינן לעיל ס"ד ע"ב מגופה של חטאת, ופירשו שם התוס' מדכתיב והיזה מדם החטאת ולא כתיב ולקח דמשמע בכלי, ובקרבן אהרן לתו"כ ויקרא חובה פרק י"ח משנה ח' מפרש דכל מלת החטאת מיותרת דהול"ל והיזה מדמו כו' ע"ש, ועכ"פ לפ"ז שפיר נופלת השאלה אי אצרוכי הוא דלא אצרכיה רחמנא לכלי שרת, א"ד מיפסל גבה כלי שרת, ונ"מ אם קבל דמה בכ"ש אי מיפסל גם בדיעבד, ובכלל הרי בקדשים בעינן שנה עליו הכתוב לעכב, וא"כ אפשר דהכא לא מעכב, או דאיכא שום ריבוי לעכב נמי, ואי הוה ידעינן דגם בדיעבד פסל כלי שרת, אז ממילא אין מקום לשאלת אסיפת הדם בכלי אם נשפך מן הצואר, כיון דכלי פוסל, ולאמר דהאונס של נשפך יועיל להיתר האסיפה בכלי, זה בודאי דוחק

ועוד יל"ד על עצם בעיא דר' אבין, דלכאורה ממקומו הוא מוכרע דרחמנא קפיד דוקא שלא יהא הדם בכלי שרת, לפמש"כ הראב"ד בפירושו לתו"כ שם בביאור הברייתא לעיל ס"ד ע"ב דתניא והזה מדם החטאת מגופה של חטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה וז"ל מגופה של חטאת מדם הגוף כלומר דם הגוף מעכב בהזאה שלא יזה מדם הראש ודם הגוף יתמצה אלא דם הגוף יזה ודם הראש יתמצה דדם הנפש בעינן בהזאה ודם הראש דם האברים הוא ע"ש, ובמתני' שם תנן מיצה את דם הראש ולא מיצה דם הגוף פסולה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה ע"ש, ולפ"ז אפשר רק לצמצם שההזאה תהיה מדם הנפש והמיצוי מדם הראש שהוא דם האברים, דוקא כמו דמבואר בברייתא אוחז בראש ובגוף ומזה, שזהו ביאור רישא דברייתא והזה מדם החטאת מגופה של חטאת, שהאחיזה בראש ובגוף תועיל לצמצם בדיוק, שההזאה תהיה מדם הנפש שבגוף, והמיצוי מדם הראש, משא"כ אם יקבל בכלי יבטל הצמצום בהכרח, וצ"ע

רש"י ד"ה ויצתה לדרום וחזרה לאו דוקא נקט וחזרה כו', וכ"כ רש"י לעיל כ"ו ע"א, ועמש"כ בחידושי שם ולעיל בסוגיין בסמוך

רש"י ד"ה תיפוק לי. ואויר כלי ככלי דמי, ע"ל כ"ה ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

דף צ"ג ע"א בעא מיניה רמב"ח מרב חסדא ניתז על בגד טמא מהו, ע' בחידושי פנים מאירות לעיל דף צ"ב ע"ב

שם מי חטאת שנטמאו מטהרין שהרי נדה מזין עליה וטהורה, ע' ר"ש פרה רפי"א ובטו"א למגילה ד"ח ע"א

שם דתנן היה עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור ר"ע מטמא וחכמים מטהרין כו', וכ' הרמב"ם בפיה"מ לפרה פ"י מ"ה דר"ע לטעמיה דס"ל בשבת קלוטה כמי שהונחה כו' ע"ש, וקשה הרי התוס' כתבו בשבת ד"ד ע"א בד"ה אבל למטה, דכשהחפץ בידו של עני או של בעה"ב לא שייך קלוטה כו' ע"ש, נמצא דכל פלוגתתם שם רק בזורק מרה"י לרה"י ורה"ר באמצע. משא"כ הכא הרי מונח הלגין בידו, ועוד אמאי מודה ר"ע בסוגיין בהזאה שהעבירו ע"ג כלי חרס טמא או ע"ג משכב ומושב טמא שהיא טהורה, נטמא נמי מטעם קלוטה, ואביי קאמר הכא בהדיא דכו"ע לאו כמונח דמי רק ר"ע סבר גזרינן שמא יניח ורבנן סברי לא גזרינן ומודה ר"ע בהזאה דכיון דנפק נפק, ופירש"י וז"ל בהזאה שאינו מעביר אלא זורק מודה הוא דטהור דכיון דנפק מידו נפק לגמרי ואין בידו להכניסה לתנור ע"כ, פי' ומשו"ה לא שייך למיגזר שמא יניח, הרי דבזה גופה חזינן דר"ע סותר הכא סברתו דגבי שבת, דהא התם נמי זרק החפץ ולא אמרינן כיון דנפק נפק, אלא אמרינן דבקליטת האויר הוי כמונח אע"ג דנפק מידו, וה"נ בסוגיין ל"ל לסברת דליכא למיגזר שמא יניח, תיפ"ל דטהור משום דהאויר שעל גביו קלט ההזאה וקלוטה כמי שהונחה דמיא. אלא ע"כ דלאביי אין מקום כלל לאמר דדעת ר"ע דהכא מתאמת עם דעתו דגבי שבת

אלא די"ל דרבה דקאמר הכא ר"א בשיטת ר"ע רבו אמרה דאמר העברת כלי ע"ג מקום טמא כמונח דמי, איהו לשיטתו אזיל בשבת ד"ד, ומסיק דר"ע סבר קלוטה כמי שהונחה דמיא ע"ש, אבל גם בזו קשה, ראשונה לפמש"כ התוס' בשבת שם דבחפץ דנקיט בידיה לא אמר ר"ע כלל קלוטה כנ"ל, והדעת מכרעת הכי, ועוד הלא רבה אתותב הכא, ורבה גופיה הודה לאביי כדפירש"י בסוגיין בד"ה ר"א סבר, ואיך יתלה הרמב"ם דעת ר"ע דשבת בדעתו דהכא, לפי האוקימתא דרבה איתותב וצ"ע, וע' בת' חו"י סי' קנ"ח

שם רבא אמר כו' והכא בהא קמיפלגי דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות כו', ע' מה שנרשם עה"ג בסוגיין ולעיל ד"פ ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם ר"ע אומר היתה לו שעת הכושר כו'. בשטמ"ק הגיה דבמקום ר"ע צ"ל ר' יעקב, ועה"ג נרשם דגם בתוספתא הגרסא ר' יעקב ע"ש, אכן בילקוט ובתו"כ צו פרק ז' הגרסא ר"ע, וכן גרסי שם הר"ש משאנ"ץ הק"א והתוה"מ ע"ש, רק הראב"ד משבש שם הגרסא וגריס ר' יעקב, ומסתמא גם הוא סמיך על התוספתא, ונראה דגרסתו היא עיקרית, דמלבד דר"ע היה רבו של ר"ש כדאמרינן ביבמות ס"ב ע"ב וקשה לאמר דר"ש יהיה חולק על רבו, עוד הלא סתם משנתנו