אור הישר (זבחים) קעז

רש"י דמזלפו בטיפין דקות כו', דז"א דהא אפילו אם מזלפן על העצים והאברים, בע"כ שיבא היין על האש, דזהו עיקר מצותן כדאמר שמואל מביא ומזלפו ע"ג האישים, וע' רש"י ד"ה או אינו אלא לאישים, ולפ"ז בהכרח דבזילוף זה הוי עכ"פ כיבוי במקצת, והשתא ניחא תירוץ התוס' ואין מקום גם לקושית הפמ"א, דכל קושית הש"ס והא קא מכבה, הוה כל כמה דלא פסיקא להש"ס דכיבוי במקצת ל"ש כיבוי וסברי דשמיה כיבוי, שפיר פריך והא קא מכבה, משא"כ בתר דשנינן דכיבוי במקצת ל"ש כיבוי, אז אף אם יצאו היין מעצי המערכה והאברים ואפילו הטיפין על האש גופה נמי ל"ש

כן בזה דהפמ"א דחה לפירש"י לא נהירא, שכ' וז"ל אלא נראה ברור דאף בטיפות דקות נמי הוי כיבוי אלא משום דהוי פסיק רישא דלא ניחא ליה בהאי כיבוי ע"ש, דמלבד שלא הביא לדברי התוס' בשבת וביומא הנ"ל לא הביא נמי לשיטת הערוך המובא ברא"ש פ' שמונה שרצים והאריכו בזה בקרבן נתנאל שם ובברה"ז וצ"ק ובח"נ בסוגיין, דהא דלא אסר ר"ש פסיק רישא דלא ניחא ליה הוא דוקא גבי שבת, אבל בשאר איסורים לא, ומייתי ראיה מסוגיין, דהש"ס פריך והא קא מכבה אע"ג דלא ניחא ליה, וע' בראבי"ה לשבת סי' קצ"ד כלל א' ובאור זרוע ה' שבת סי' נ"ט ושם סי' פ"ד אות כ"ה ובת' מהרש"ם ח"ב סי' רכ"ט

רש"י ד"ה גחלת. ואיסורא דרבנן הוא דאיכא ובמקום היזק דרבים לא גזור רבנן ע"כ, כה"ג ברש"י שבת קכ"א סוף ע"ב ד"ה דילמא

תוד"ה א"ל. ל"ל מה מצינו כיון דיליף הכא מקרא מדכתיב קרבן, מלשון התוס' משמע דקושיתם סובבת על שמואל, דיהיב טעמא בדברי ר"ט מדכתיב קרבן, ור"ט גופיה הלא אמר מתורת מה מצינו, ואם איתא להא דשמואל דילפותא דידיה היא מקרא, ל"ל למימר מה מצינו טפי הי"ל לר"ט גופיה להורות לר"ע מקרא, והוא פלא דהא בתו"כ ויקרא נדבה פרשה ח' הכי תניא, ת"ל קרבן דברי ר"ט א"ר טרפון מה מצינו ביין כו', הלא נראה בהדיא דדרשת קרבן לא קבל ר"ע, עד שר"ט הוכרח לאמר לו מה מצינו, א"כ מה מקום לקושית התוס' על שמואל, שוב ראיתי בהתוה"מ שם סי' צ"ד ובברה"ז וצ"ק ובטהרת הקדש בסוגיין שהאריכו בדברי התוס' מברייתא דתו"כ בדרכים אחרים, וע"ש בק"א על התו"כ

תוד"ה המודיד. ושמא יש חילוק בין הורידה לפקעה, ע' תוס' יומא מ"ו ע"ב ד"ה כי ובמנ"ח מצוה קל"ג, וע"ע בר"ש משאנ"ץ לתו"כ פ' צו פרק ב' משנה יו"ד ובמש"כ בחידושי לעיל פ"ו ע"א

תוד"ה הא ר"י. וי"ל דתרי תנאי אליבא דר"ע ע"כ, וכן הביא הר"ש משאנ"ץ בביאורו לתו"כ נדבה פרשה ח' בשם הרב רבינו חיים כהן ז"ל

דף צ"ב ע"א ואי ס"ד כר"ש ס"ל אפילו גחלת של עץ נמי כו', ע' בכורות ל"ד ע"א ובהעמק שאלה על השאילתות פ' אמור סי' ק"ה אות ה', והנה ביראים ה' שבת במלאכת הצד כ' וז"ל היינו טעמא דבגחלת של עץ ליכא היזק רבים דכמה דלא כביא אית בה סומקא וחזי ליה אבל גחלת של מתכת אע"ג דאזיל סומקא קליא ואתי לאיתזוקי ביה ע"ש, ולפ"ז קשה מאי פריך הכא אפילו גחלת של עץ נמי, הרי חלוקין בטבען כנ"ל, וצ"ע כעת

שם א"ר הונא נסכים שנטמאו עושה להן מערכה בפני עצמן ושורפן משום שנאמר בקדש באש תשרף תניא נמי הכי כו', בילקוט צו רמז תצ"א מובא האי קרא בברייתא גופה

רש"י ד"ה מערכה על הרצפה בעזרה ע"כ, ואין כן דעת הרמב"ם שהוא כתב בפ"ו ה"ה מאיסו"מ וז"ל וכל הנסכים שנטמאו עושה להם מערכה בפני עצמן ושורפן במזבח, וע"ש בלח"מ

בא"ד בבית הדשן שהיה בעזרה שבו שורפין פסולי קדשי קדשים, נ"ב כדאמרינן לקמן ק"ד ע"ב, ועמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה הדם והשמן גרסינן ע"כ, כוונת רש"י דבמקום והשמן היה להם גרסא והשלחן כמובא בדק"ס, ולהכי פירש"י דגרסא העיקרית היא והשמן, אמנם תיבת דם ליתא בתוספתא שילהי תמורה, וע"ש בחסדי דוד

תוד"ה אבל. דמשמע ליה לתלמודא השתא דכי היכי דמחייב שמואל באינה צריכה לגופה ה"נ יש לו לחייב אין מתכוין כמתכוין ע"כ, אולם בשבת מ"ב ע"א טרחו התוס' להבין אי הא בהא תליא, וע' בהרב המגיד פ"א ה"ז מה' שבת שכ' באיזה אופן יש לתלות זב"ז, אכן לע"ד יל"ד הלא כל איסורי שבת גמרינן ממלאכת המשכן, והתם הוו תרווייהו ביחד מתכוין וצריך לגוף המלאכה, ושניהם הם תחת סוג מלאכת מחשבת אסרה תורה, וע' רש"י חגיגה ד"י ע"ב ובביצה י"ג ע"ב ובב"ק כ"ו ע"ב, ולהכי שפיר מצאו שם חכמים לגזור ולאסור אינו מתכוין אטו מתכוין וא"צ לגופה אטו צריך לגופה, אבל מה ענין זה להא דבסוגיין, הלא בקדשים אין לנו מקור האיסור דמלאכת מחשבת, ומדוע יהיה אסור אינו מתכוין ואינה צריכה לגופה, וכן קשה בב"ק קי"ג ע"א דמייחס הא דדבר שאין מתכוין לכלאים, ובבכורות ל"ד ע"א לענין מומי בכור

ונלע"ד דאע"ג דעצם פלוגתא דר"י ור"ש בדשא"מ ומשצ"ל היא גבי שבת משום דבדידה אשכחן דהתורה אסרה רק מלאכת מחשבת כנ"ל, אמנם אחרי שמצאנו כן בדעת תורה, החליטו חז"ל לאסור בכה"ג מטעם זה מצד הסברא בכל איסורי תורה, אף דמסתמא אסר רחמנא רק במתכוין וצריך לגופה, עד דמשו"ה פריך הש"ס בפשיטות גבי קציצת בהרת והא ל"ל קרא דבר שאין מתכוין הוא ודשא"מ מותר ואמר אביי לא נצרכה אלא לר"י דאמר דשא"מ אסור, שבת קל"ג ע"א, זולת היכא דאיכא קראי נגד סברא זו כדאשכחן בב"ק כ"ו ע"ב היתה אבן מונחת לו בחיקו ולא הכיר