אור הישר (זבחים) קעג

שם בשר קדשים קלים שיצא לפני זריקת דמים ר' יוחנן אמר כשר ר"ל אמר פסול כו' ע"כ, פי' אפילו נכנס אח"כ קודם זריקת הדם ונזרק הדם אפ"ה פסול כמבואר בירושלמי יומא פ"ו ה"ו, משום דעדיין לא הגיע זמנן לצאת וע"ש בפ"מ ובמה"פ

שם ר' יוחנן אמר כשר הואיל וסופו לצאת ר"ל אמר פסול עדיין לא הגיע זמנו לצאת, לכאורה אפילו לפ"מ דר"י קאמר טעמיה הואיל וסופו לצאת, מ"מ מוכרחים אנו לאמר דר' יוחנן ס"ל כר"ע דזריקה מועלת ליוצא וכדמסקינן בסוגיין, דבלא זריקה אינה עומדת כלל לצאת בעיר לאכילה, ומעתה קשה הלא מסקינן ספ"ק דמעילה דכי אר"ע זריקה מועלת ליוצא לשריפה אבל לאכילה לא מרצה ע"ש, וא"כ אין סופו לצאת כלל. וע' ברמב"ם פ"א הלכה ל"ב מפסוה"מ ובלח"מ פ"ז ה"ג ממעה"ק

ועוד קשה לפי ההנחה דר' יוחנן בע"כ ס"ל בזה דזריקה מועלת ליוצא, הלא איהו גופיה קאמר במעילה ד"ו ע"ב דכי אר"ע זריקה מועלת ליוצא שיצא מקצתו דמיגו דמהניא זריקה למקצת שבפנים מהני נמי לההוא מקצת שיצא, אבל יצא כולה לא אמר ר"ע דמהניא דכמו דליתא לבשר דמי ע"ש, ומסתימת הלשון דבסוגיין בשר קדק"ל שיצא לפני זריקת דמים, משמע דאפילו יצא כולה, ואיך הוא כשר לר' יוחנן, ור"ל נמי מדוע צריך לטעמא דעדיין לא הגיע זמנו לצאת, תיפ"ל כיון דיצא כולה אין לזריקה על' מה לחול כדעתיה דר' יוחנן גופיה, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה יש לו קצבה, אבל חטאת כל דהו, ע"ל מ"ח ע"א רש"י ד"ה דנקא ובתוד"ה וחטאת ובטו"א לחגיגה ד"ו ע"א

דף צ' ע"א ר"ע אומר מועלין בהן כו' מאי לאו בדהדר עיילינהו פליגי ובהא פליגי דמ"ס מיפסלי ביוצא ומ"ס מיפסלי ביוצא ומ"ס לא מיפסלי ביוצא כו', וקשה מאי טרחו כולי האי לאשכוחי במאי פליגי ר"א ור"ע, הלא בתוספתא מעילה פ"א מבואר בהדיא דפלוגתתם היא דר"ע סבר הציץ מרצה על היוצא ומשו"ה מועלין בהן כו', וממילא ר"א דסבר אין מועלין בהן הוא משום דקסבר אין הציץ מרצה על היוצא, ואע"ג דסתם משנה היא במנחות כ"ה ע"א דאין הציץ מרצה על היוצא, אבל בדבר זה חזינן לדעתייהו בפירוש דבהכי פליגי, וצ"ע כעת

שם א"ר פפא בדהדר עיילינהו כו"ע ל"פ. ע"ל כ"ו ע"א תוד"ה דילמא

שם דת"ר והקריב את אשר לחטאת ראשונה מה ת"ל כו', בילקוט ויקרא רמז תע"ד ובפ' שלח רמז תשמ"ח נשתנה הגרסא דבסוגיין

שם זה בנה אב לכל חטאות שיקדמו לעולות הבאות עמהן כו' ע"כ, וריש דדריש טעמא דקרא מבאר לעיל ד"ז ע"ב דמיון זה לפרקליט שנכנס ריצה פרקליט נכנס דורון אחריו, וע' בתו"כ ויקרא חובה פרק ג' ובהתוה"מ שם סי' ר"ח

שם פרים קודמין לאילים ואילים קודמין לכבשים כבשים לשעירים. ע' בהתוה"מ פ' אמור סי' קע"א

שם כבשים לשעירים, ע' במשנה כריתות כ"ח ע"א וברש"י שם ד"ה כבשים ובפסחים ס"פ מקום שנהגו ד"ה כבשים

רש"י ד"ה ומשום טומאת הגוף, הניתר לטהורים חייבין עליו משום טומאה כו', ע' פסחים כ"ד ע"ב תוד"ה לרבות ובכריתות כ"ג ע"ב תוד"ה אשר ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה למקראה הקדימה הכתוב שתהא נקראת בענין תחילה כו', וכן פירש"י בערכין כ"א ע"א וע' בסוגיין תוד"ה למקראה ובראב"ד לתו"כ תזריע סוף פרק ד' ובהתוה"מ שם סי' ל"ח ובפ' בהעלותך ח' ח'

תוד"ה חטאת העוף. קשה קצת הלשון דמאי קאמר וקיי"ל כו', ע' בבאר שבע להוריות י"ג ע"א ובהתוה"מ ויקרא סי' של"א

תוד"ה למקראה. והא דתנן וכן בהקדשה מתניתין לא מיירי ביולדת כו' ע"כ, ולפירושם צריכינן לדחוק כמ"כ גם בלשון התוספתא פ"י ע"ש, וע"ל ד"ה ע"א תוד"ה עולתה ובקידושין י"ג ע"א תוד"ה האשה ובפסחים נ"ט ע"א תוד"ה זה ובמנ"ח מצוה קס"ח

ע"ב פרים קודמין לאילים שכן נתרבו בנסכים וכן אילים לכבשים, והנה בתוספתא פ"י אהא דפרים קודמין לאלים ואלים קודמין לכבשים מסיק אימתי בזמן שבאו כאחד אבל הבא ראשון קרב ראשון הבא אחרון קרב אחרון ע"ש, ולפי טעמא דגמרא דחשיבות האחד על השני הוא משום צד ריבוי דמזבח דאיכא גביה, והכא כיון דע"כ שניהם עומדים לפנינו מאי נ"מ אם הוא בא ראשון, הלא מן האחרון לא בטל חשיבותא דאית ביה ריבוי למזבח טפי, ואפשר היתה בזה כעין תקנת חכמים למען השלום

שם כבשים קודמין לשעירים שכן נתרבו באליה, בתוספתא פ"י נשמטה כל האי בבא דכבשים קודמין לשעירים, וע' בס' תשובת שמואל בחידושיו לסוגיא דפסחים

שם פר ע"ז קודם לשעירי ע"ז ואע"ג דפר ע"ז עולה ושעירי ע"ז חטאת כו', ע' בהתוה"מ שלח ט"ו כ"ה סי' ל"ז

שם פרים דחג נמי כמשפטם כתיב בהו, ע' בהתוה"מ אמור סי' קע"ב

שם חטאת העוף ועולת בהמה ומעשר איזהו מהן קודם כו', ע' טו"א מגילה ד"ג ע"ב

במשנה כל החטאות שבתורה קודמות לאשמות, פי' לא רק בשחיטתה וזריקתה כי אם גם בכל מעשיה, כדמשמע בירושלמי נזיר פ"ו ה"ז וע"ש בק"ע

שם חוץ מאשם מצורע מפני שהוא בא להכשיר, הנה דין זה הוא ג"כ לעיכובא כדתניא בתוספתא נגעים ספ"ח הקדים חטאתו לאשמו תעובר צורתו ויצא לבית