אור הישר (זבחים) קעב

כל התדיר פרק עשירי

דף פ"ט ע"א במשנה. כל התדיר מחבירו קודם את חבירו מוספי שבת קודמין למוספי ר"ח, ע' ירושלמי שקלים פ"ח ה"ד ובפ"מ וש"ק שם ובירושלמי סוכה פ"ה ה"ו ובגליון הש"ס שם ובסוכה נ"ד ע"ב ובתוד"ה ואמאי ובברכות כ"ז ע"א וכ"ח ע"א ובשבת כ"ג ע"ב ובת' חו"י סי' ט' יו"ד י"א ובמש"כ בחידושי בסמוך

שם התמידין קודמין למוספין, ע' טורי אבן לר"ה ד"ז ע"א ולמגילה ד"כ ע"ב ובגבורות ארי לתענית כ"ו ע"א וביומא שם ט"ו ע"א

במשנה כל המקודש מחבירו קודם את חבירו דם חטאת קודם לדם העולה כו', לכאורה נראה דהאי דם החטאת כו', וכן שאר בבי דבתר הכי מפרשים לרישא דכל המקודש כו', ודכוותה בריש פרקין התמידין קודמין למוספין ואינך מפרשי לרישא דכל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וע"ל ד"צ סוף ע"ב וברש"י ד"ה תדיר ומקודש, ובאמת אינו כן, דהא בהוריות י"ב ע"ב קאמר מנלן דכל המקודש מחבירו קדים ומשני מדתנא דבי ר' ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון כו', הלא דקאי נמי אריבוי קדושת כהונה דלא תנא במשנתינו, וכן בכל התדיר מחבירו כו', הביא בברכות כ"ז וכ"ח לענין תפילת מנחה ומוספין, ושם נ"א ע"ב לענין ברכת היום וברכת היין ושאר דברים כאשר רמזתי בחידושי ריש פרקין, וע"ל צ"א ע"א ובטו"א למגילה ד"ו ע"ב, ובע"כ דכמו רישא דכל התדיר כמ"כ סיפא דכל המקודש, תרוויהו נשנו במשנה לכלל הדברים כל אחד לכל מה דשייך ביה, והא דמפרש הכא בתר הכי, הוא רק בנוגע למעשה הקרבנות כדעסיק בקדשים, וע' ש"א סי' כ"ב ובספרו גבורות אדי ליומא מ"א ע"ב

שם אברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהוא כליל לאישים, ע' תו"כ פ' מצורע סוף פרק ג' ושם בראב"ד ובהתוה"מ סי' ס"ב ובפ' אחרי סי' ק"ב ובטו"א לחגיגה ד"ו ע"ב

שם תודה ואיל נזיר קודמים לשלמים כו', ע' בהתוה"מ פ' צו סי' י"ט

שם השלמים קודמין לבכור מפני שהן טעונין מתן ד' כו', ע"ל ד"ב ע"א במשנה וברש"י ד"ה בכור ובת' ח"צ סי' מ"ה

רש"י ד"ה כאלה, כתיב כאלה תעשו משמע כסדר שאמרתי לך כאלה של מעלה ששם התדיר קודם כך סדר מוספין כו' ע"כ, וקשה הא מבע"ל לכדתניא בספרי שם שלא נאמר הואיל וחג טעון חגיגה ופסח טעון חגיגה מה החג פוחת והולך אף הפסח פוחת והולך ת"ל כאלה תעשו ליום שלא להוסיף ושלא לגרוע ע"ש, וצ"ע כעת

רש"י ד"ה מגופיה דקרא דמלבד עולת הבקר שמעינן דמוספין תדירין יקדמו ע"כ, מפירש"י דהכא משמע דאביי אתא לפרושי סיפא דמוספין ובהוריות י"ב ע"ב מוכח בהדיא דאביי מפרש רישא דמשנתנו דכל התדיר מחבירו קודם את חבירו, וממילא מוכח גם לכל התדירין דמוספין

רש"י ד"ה אשר לעולת התמיד ל"ל פשיטא דעולת הבקר עולת תמיד היא כו', ובהתוה"מ פ' פנחס סי' מ"ם דייק מדכתיב עולת בלשון יחיד ודאי דקאי על עולת השחר

, תוד"ה כל התדיר. תימא דבפ' ת"נ אמרינן מנין שלא יהא דבר קודם לתמיד שנאמר העולה עולה ראשונה ל"ל תיפוק לי מהכא כו', ע' בש"א סוף סי' כ' ובבאר שבע לתמיד ד"ל ע"ב ולהוריות י"ב ע"ב ובקרבן אהרן לתו"כ פ' צו פרק ב' משנה יו"ד ובת' מקום שמואל סי' ס"ב ובמש"כ בחידושי לעיל נ"ה ע"ב

בא"ד וכ"ת דההוא לנדרים ונדבות והאי למוספין כו', ע' בפנים מאירות לב"ק קי"א ע"א

בא"ד וליכא למימר נמי דאיצטריך קרא דהכא לצבור שאין להן תמידין ומוספין אלא כדי אחד מהם דמתניתין לאו בכה"ג איירי כו' ע"כ, אמנם לפמש"כ באבודרהם סדר תפלת חנוכה, דכל האי דינא דתדיר קודם הוא רק כשאפשר לקיים שניהם אבל היכא דאי אפשר לקיים שניהם אז מתחשבין אלא עם חשיבות המצוה ע"ש, לפ"ז אם אין אלא כדי אחד מהם אין שייכות לתדיר קודם, וצ"ע כעת

, ע"ב שיכול שתהא חטאת קודמת לכל מעשה עולה כו', בתו"כ ויקרא חובה פרק ג' נשתנה הגרסא, ועמש"כ בזה בהתוה"מ שם סי' ר"ח ובפ' בהעלותך ח' ח'

שם איברי עולה כו' ואימא מתנה קמייתא כו', והנה משמע דהאי איברי עולה היא פיסקא דמשנתנו, ו ועלה קאי קושית הש"ס, ובאמת שתי הנקודות הנדפסות בש"ס ווילנא קודם תיבות איברי עולה מיותרות, דכולה ברייתא חדא היא הא כיצד דם חטאת קודם לדם עולה מפני שמרצה איברי עולה קודמין לאימורי חטאת מפני שהן כליל לאישים, וכ"ה מבואר בתו"כ שהבאתי לעיל בסמוך ובתוספתא פרה פ"א ובילקוט בהעלותך רמז תש"כ

שם הואיל והתחיל במתנות גומר, ע' מה שהוכיח מזה באור זרוע ה' קריאת ארבע פרשיות סי' שפ"ט, וע' בת' ח"צ סי' מ"ה

שם איבעיא להו תודה ואיל נזיר איזהו מהן קודם כו' ת"ש זו קודמת לזו כו', ויל"ד קצת הלא תוספתא מפורשת היא ריש פ"י, והכי תניא התם תודה קודמת לאיל נזיר מפני שהתודה טעונה ארבעה מיני לחם ואיל נזיר טעון שני מיני לחם ע"ש, ואף אם נימא דהאי ת"ש דקפשיט ליה זו קודמת לזו, היינו האי ברייתא דתוספתא זו. אע"ג שאינה בלשון זה, מ"מ לא שייך הלשון איבעיא להו בדבר המבורר בברייתא.