אור הישר (זבחים) קסט

רש"י ד"ה מדות. להכי נקט גבי יבש מדות כו', כמו רש"י כן הרמב"ם בפיה"מ בתור פרשנים לא נטו מלשון משנתנו, וביארו כוונת התנא בשינוי לשונו מכלי למדה, אכן הרמב"ם בספר היד שינה לשונו מלשון המשנה משום קושית רש"י ותוס' דבסוגיין ובמנחות ד"ח ע"ב, וכ' בפ"ג הי"ט מפסוה"מ וז"ל אין כלי הלח מקדשות את היבש ולא כלי היבש מקדשות את הלח בד"א במדת הלח והיבש כו', הרי שקרא לשניהם או כלים או מדות, וע' תוד"ה מדות ובמש"כ בחידושי שם

רש"י דיה אלא שלמים לאפוקי נקבו ואין מקדשין אלא מלאין כלומר שיהא בהן שיעור שלם הצריך לדבר כו' ע"כ, וכ"מ שהרמב"ם מפרש הכי עפמש"כ בפ"ג ה"כ מפסוה"מ ע"ש, ופירושם מוכרח מהתוספתא ספ"ט ע"ש, ועפ"ז בלתי מדוקדק הא דאמרינן בתר הכי תניא נמי הכי מלאין אין מלאין אלא שלמין וע' מנחות ד"ח ע"א, ואע"ג דבזה מפרש התנא לשון הכתוב דכתיב שניהם מלאים סלת, אכן לפ"מ דבסוגיין הם שני דברים נפרדים, מלאים לאפוקי חסר שיעור, ושלמים לאפוקי נקבו, להכי קשה הלשון אין מלאין אלא שלמין, וביותר קשה לשון הטו"א בחידושיו לחגיגה כ"ג ע"ב שכ' וז"ל אין כלי שרת מקדשים אלא שלמים פי' כשיעור שצריך לאותו דבר כו' ע"ש, והוא דלא כפירש"י ורמב"ם הכא וצע"ק

רש"י ד"ה מנחות. ואע"פ שמותר לכהנים דבעינן מותר לכל ישראל שנאמר ממשקה ישראל מן המותר לישראל ע"כ, והנה לפ"מ דהוא מפרש מן המדומע דתרומה דהוא טבל, מפרש נמי דמקור האיסור הוא ממשקה ישראל, וכל דבריו מבוארים בש"ס פסחים מ"ח ע"א ממשקה ישראל מן המותר לישראל מכאן אמרו אין מביאין נסכים מן הטבל ע"ש, וכבר הקשה הש"א בסי' צ"ו ע"ד הרמב"ם בפ"ה ה"ט מאיסו"מ דיהיב טעמא על כל אלו השנויין בברייתא דהכא דאסורין לקרבן משום מצוה הבאה בעבירה שהקב"ה שונאה, וכי כעורה זו ששנו בגמרא משום ממשקה ישראל, ובסי' צ"ט שם תמה עוד ע"ד הרמב"ם. דלא אמרינן מהב"ע אא"כ המצוה נעשית ע"י העבירה כגון ע"י גזל או ע"י אכילת איסור, אבל הא דמביא נסכים ומנחות מן הטבל לאו ע"י העבירה שנעשית בו נעשית מצות נסכים ומנחות, ומביא סמוכין לדבריו מדברי התוס' בסוכה ד"ל ע"א, ומדברי הירושלמי גבי הקורע בשבת דיצא ידי קריעה, ואמרו הטעם דלא דמי למצה גזולה שאינה יוצא בה, משום דתמן גופה עבירה ברם הכא הוא עביד איסורא, וע' בת' הגרע"א סי' קע"ד, והגר"ש בהגאון נוב"י במ"ת חא"ח סי' קל"ד דחה לדברי הש"א, וכ' דמש"כ הרמב"ם מהב"ע לא כתב על טבל וחדש, דאיזו עבירה נעשה בהם הא איסורן בא ממילא ומותרין בהנאה, והרמב"ם שכ' מהב"ע כוונתו על ערלה וכה"כ, אולם בק"א להש"א הביא בשם ת' פני אריה דמש"כ הרמב"ם מהב"ע אטבל נמי קאי ע"ש, ולשון הרמב"ם מצד עצמו מורה דאכולהו קאי, ובכלל בלתי מובן איך נחלק בין גזל לטבל לענין מהב"ע, הלא גם בטבל מונח חלק הכהן והלוי והעני, וכ"כ התוס' בסוכה ל"ה סוף ע"א ובפסחים ל"ח ריש ע"א דטבל אינו שלכם, והתוס' בסוכה ד"ל ע"א סד"ה משום כתבו בהדיא דטבל הוי מהב"ע, וכן פירש"י בברכות מ"ז ע"א גבי דמאי הא לא חזו להו דהוי לה ברכת זימון הבאה בעבירה, ובהדיא תנן ר"פ שלשה שאכלו דאם אכל טבל אין מזמנין עליו, ואם שלשתם אכלו טבל אין חייבין לזמן דאכילת טבל לאו שמה אכילה דלא חזיא אף לכהן, והביאו התוס' שם ראיה דעל טבל אין מזמנין, מברייתא דב"ק צ"ד, דתניא הרי שגזל סאה של חטין כו' אין זה מברך אלא מנאץ, הרי דהתוס' כייל טבל וגזל בסוג אחד, וכן כיילינהו כחדא הר"ן בפ' כל שעה, אהא דתנן אינו יוצא ידי חובתו בטבל ובמע"ר כו' וז"ל טעמא דכל הני משום דהו"ל מהב"ע וגרסינן בירושלמי תנא מצה גזולה אסור לברך עליה א"ר אושיעא על שם ובוצע ברך נאץ ה' כו' ע"ש, הרי דטבל וגזל שניהם הם משום לתא דמהב"ע

ואף לפי דעת הרמב"ן שהביא הר"ן בפ"ג דסוכה גבי אתרוג של דמאי דב"ש פוסלין וב"ה מכשירין, דלהכי מכשרי ב"ה דשל טבל קרינן ביה לכם כיון דיכול לסלק הכהן והלוי באתרוג דעלמא שיפריש על זה ומובא דבריו בש"א שם סי' צ"ז ע"ש, הנה מלבד שהר"ן גופיה שדא ביה נרגא ע"ש, ולפ"ז אפשר דגם הרמב"ם לא ס"ל כהרמב"ן, ומה גם שהרמב"ם כ' בהדיא גבי טבל שהוא מהב"ע, הרי דלדידיה הוי טבל בחדא דרגא עם גזל, אכן לע"ד עצם דברי הרמב"ן שגבו ממני, דהא הר"ן רפ"ג דסוכה והרב המגיד בפ"ח ה"ט מה' לולב הביאו דעת הרמב"ן דלולב הגזול פסול משום מהב"ע ולהכי פסול אפילו ביו"ט שני ע"ש, ולפי שיטתו נימא נמי בלולב הגזול שיהיה נקרא לכם משום דיכול הגזלן להתפשר עם הנגזל לתת לו דמים או חפצים מרובים עד כדי פצוי בשביל הלולב הגזול, כמו התם שיתפשר עם הכהן בעד הטבל עד כדי שיהיה נקרא לכם, ודוחק לחלק דבגזול אפשר שלא יתפייס בשום אופן אפילו בסך גדול עד כדי שיתעשר ויוכל לעשות הרבה מצות אחרות ויקנה בזה גם לולב אחר לצאת מצותיה, ובע"כ דכמו בגזול לא משגחינן על מציאות ההתפשרות, רק באשר הוא שם גזול, כמ"כ גבי טבל, ועוד דאהא דתנן בברכות אכל טבל ומע"ר כו' אין מזמנין עליהן, פריך הש"ס שם מ"ז ע"ב טבל פשיטא ומשני לא צריכא בטבל טבול מדרבנן ה"ד בעציץ שאינו נקוב וכ"ה בכ"מ בש"ס, ולדברי הרמב"ן מאי פשיטותא היא זו דפריך פשיטא, ואמאי איצטריך לאמר מדרבנן ולאוקמי באוקימתא דחיקא כזו של עציץ שאינו נקוב, הלא מצינן לאוקמי בטבל גמור ומדאורייתא, רק כיון דמצי להפריש ממקום אחר ולסלק הכהן והלוי וכדעת הרמב"ן, הוה אמינא דהוה כדידיה ומזמנין עליו, ובע"כ דמציאות ההתפשרות עם הכהן והלוי אינה מוציאה מאיסורא דטבל ודברי הרמב"ן צע"ג, ועכ"פ לפ"מ שהוכחתי מדברי הראשונים