אור הישר (זבחים) קסז

שם ירדו רבה אמר יעלו רבא אמר לא יעלו, והנה הרמב"ם בפ"ג הי"א מפסוה"מ פסק כרבא דלא יעלו משום דלינה מועלת בראשו של מזבח, אולם דעת רש"י בפ' תשא ל"ד כ"ה דאין לינה מועלת בראשו של מזבח, וע"ש ברמב"ן וברא"ם וש"ח, ובזה מיושב קושית התוס' דעיל נ"ו ע"א בד"ה מניין שהק' ע"ד רש"י ע"ש, דלפי הנ"ל ניחא שפיר, דרש"י בחדא שיטה אזיל, וכמו דס"ל דראש המזבח אינו מועיל לפסול לחלבים ואברים, כמ"כ אינו מועיל להכשיר הדם לזריקה, ועמש"כ בחידושי שם, וע' בתוס' יומא מ"ה ריש ע"ב ובגבורות ארי ליומא שם במלואים

שם ת"ר הנוגע במזבח אין לי אלא מזבח כבש מניין ת"ל את המזבח, כ"ה הגרסא שלפנינו, ובדק"ס גריס ת"ר כל אשר יגע במזבח יקדש אין לי אלא מזבח כבש מנין ת"ל כל אשר במזבח יקדש ע"כ, והנה פסוק הנוגע במזבח הוא בפ' תצוה כ"ט ל"ז, ופסוק את המזבח דרש"י כ' ומשחת את המזבח, דלשון זה ליתא, אפשר דמשו"ה הורה בשטמ"ק על הגרסא בדפוס וויניציא דגרסי אל המזבח והגאון ר' בצלאל אשכנזי הגיה לא יעלו ע"ש, ופסוק זה הוא בויקרא ב' י"ב, ולע"ד אפשר דהוא שבוש ברש"י, ובמקום ומשחת, צ"ל וימשח את המזבח, ופסוק זה הוא בפ' צו ח' י"א, אמנם פסוקים כאלו שהביא בדק"ס, כל אשר יגע במזבח, וכל אשר במזבח יקדש, לא אדע מקומם

רש"י ד"ה שאינו. דכתיב לא ילין חלב חגי עד בקר הא כל הלילה ילין ע"כ, הוא לשון הש"ס בפסחים נ"ט ע"ב וע"ש ע"א ע"א ובתוד"ה מניין ובצל"ח שם, ובחידושי לעיל בסמוך הבאתי דברי המל"מ פ"א מה' ק"פ והצל"ח ריש ברכות שהאריכו בזה, אכן לא הביאו הסתירה בדברי רש"י, דבמשנה רפ"ק דברכות הביא קרא דלא ילין לבקר דפ' תשא, והכא הביא קרא דלא ילין חלב חגי דפ' משפטים וצ"ע כעת

תוד"ה אמרי בי רב מ"ט דרב חסדא אע"ג דאמרי בי רב רב הונא ורב חסדא תלמידו כו' ע"כ, משמע דהתוס' הכא ג"כ אינם מפרשים הא דמסקינן ספ"ק דסנהדרין אלא רב המנונא, דרב המנונא הוא אמרי בי רב, וכבר האריכו בזה התוס' בכ"מ, ועמש"כ על הגליון הכא ובסנהדרין י"ז ע"ב, וע' בחידושי הרשב"א לחולין ד"ל ע"ב ובמש"כ בחידושי שם

תוד"ה הילכתא, ולא שייך למפרך הלכתא למשיחא כו', הארכתי בזה בחידושי לעיל מ"ה ע"א ובדס"ב ע"א

תוד"ה כבש. וי"ל דשמא הא דעזרה מקדשת כמזבח היינו כשרין להקטיר עליה אבל פסולין לא ע"כ, ובזה מתורץ נמי קושיות התוס' לעיל י"ד ע"א בד"ה הג"ה ובדף פ"ד ע"א ד"ה זאת ובנדה ר"פ יוצא דופן ד"ה זאת ע"ש

תוד"ה כלי שרת. ש"מ דאין מקדשין ליקרב פשיטא ליה ע"כ ע' תוספתא מנחות פ"א ובמנחות ד"ז ע"א תוד"ה אין ובתוס' כריתות כ"ד סוף ע"ב ובראב"ד לתו"כ ויקרא דבורא דחובה פרק כ"א ובהתוה"מ שם סי' שס"ח וברמב"ם פ"ג הי"ט מפסוה"מ ובלח"מ שם ובכ"מ שם ה"כ

ע"ב אויר מזבח כמזבח דמי או לא ת"ש כו' אויר כבש נמי לאו ככבש דמי כו', לכאורה היה נראה לאמר דכמו דכבש תלוי במזבח לענין אויר, כמ"כ כלי שרת אינן מקדשין כמזבח וכבש, לפ"מ דקאי הש"ס השתא, דהא במשנתינו תנן כשם שהמזבח מקדש כך הכבש מקדש וכשם שהמזבח והכבש מקדשין כך הכלים מקדשין, ובאמת לא דמו כלים למזבח וכבש, לא מיבעיא לפ"מ דמספקא ליה להפמ"א לאמר דשאלת אויר מזבח אי הוה כמזבח, היא ג"כ בעיא דר"ל מר"י, וממילא האי ת"ש הוא מדברי ר' יוחנן, ואיהו קאמר לעיל כ"ה ע"ב דאויר כלי ככלי דמי, ואפילו לפי גרסת השטמ"ק דגריס איבעיא להו אויר מזבח כמזבח דמי או לא, מ"מ י"ל דכלי שאני משום דאית ליה מחיצות, וכמו דמחלקינן בגיטין ע"ט ע"א לענין אויר בין אית לה מחיצות לדלית לה מחיצות, וכן אמרינן נמי לענין קנין בע"ז ע"א ע"ב כי מטא לאוירא דמנא קנייה, וכ"כ הרמב"ם בפ"ד ה"ט ממעה"ק דאויר כלי הוא ככלי, וע"ל כ"ה ע"ב תוד"ה זאת ובמש"כ בחידושי שם

שם הא לא קשיא תיפשוט, ע' כריתות י"ד ע"א תוד"ה תפשוט ובמש"כ בחידושי שם

שם עולת העוף דפסלה במחשבה היכי משכ"ל הא קלטה מזבח, ע' מנ"ח מצוה קמ"ד

רש"י ד"ה אויר המזבח אם תלה אברים פסולים באויר ראש המזבח כו' ע"כ, ל"ד להא דתלאו באויר תנור דלקמן צ"ה ע"ב, דהתם נוגע לדין בשר החטאת, והשאלה היא אם על בישול ובלוע קפיד רחמנא א"ד על בישול בלא בלוע, משא"כ הכא נוגע לדין המקום שבשר האברים מונח עליו הוא המזבח, והשאלה היא אם אוירו נחשב כמזבח עצמו

תוד"ה עולת, תימא מאי קשיא ליה הא אמרינן בפ' קדק"ד שאם עשאה למטה מרגליו אפילו אמה אחת כשרה כו', התוס' בקושיתם הכא אזלו לשיטתייהו לעיל ס"ה סוף ע"א, דאע"ג דכתיב ומלק והקטיר ונמצה לא בעי מקום הקטרה ממש, וע"ל נ"ד ע"א תוד"ה ואי ובירושלמי יומא פ"א ה"א

דף פ"ח ע"א במשנה, כלי הלח מקדשין את הלח ומדות יבש מקדשות את היבש כו', משנתינו מישך שייכא לסוף המשנה דלעיל פ"ו ע"א דקתני כשם שהמזבח והכבש מקדשין את הראוי להן כך הכלים מקדשין, והטעם דבכלי שרת נמי כתיב כל הנוגע בהם יקדש כדתניא לעיל בברייתא פ"ז ע"א, ועל זה סובב הולך תנא דמשנתינו, באיזה אופן מקדשת הנגיעה בהכלי שרת, דוקא כלי לח בלח ומדות יבש ביבש, וגם באופן זה אינה פועלת הקדושה ליקרב, רק דלא יהיה לו פדייה כדכתב הרמב"ם בפ"ג הי"ח מפסוה"מ וע' בתוס' רע"ק למשנתנו, ולפ"ז הא דמסיק