אור הישר (זבחים) קסד

ממשניות, ולא הוכיח טפי מקרא דמן התורין למעוטי נרבע, וכמו שהביאו התוס' בד"ה יש, ואף אם נימא דמהאי קרא ליכא כ"כ הוכחה, דאפשר דאתא למעוטי מוקצה כדכ' התוס' שם, אמנם לשיטת רש"י הכא ובכ"מ דמחוסר אבר ממועט מקרא דהקריבהו נא לפחתיך, ולא מן העוף, כמש"כ התוס' לעיל דל"ה ודס"ח, א"כ הי"ל למעט נרבע בעוף מקרא דמן העוף ולא כל העוף דמייתר הוא, וגם לכתחילה ל"ל להביא רובע ונרבע דעוף ממיעוטא דמן הבהמה, ולהסתפק משום דעוף אינו ברובע, מה דאין מקום לחול ספק כזה אם היה ממעטם מקרא דמן העוף וצע"ק

במשנה הצמר שבראשי כבשים כו', ע' רש"י חולין כ"ז סוף ע"א ובחידושי רמב"ן ורשב"א שם

שם והעצמות והגידים כו' שנאמר והקטיר הכהן את הכל המזבחה. והנה בברייתא בגמרא הכא ובחולין ד"צ ע"א סמיך נמי אהאי קרא לרבות העצמות והגידים כו', ושייר צמר שבראשי כבשים ושער שבזקן תישים דתנן ברישא דמשנתינו ובתו"כ נדבה סוף פרק ו' אבל בתוספתא רפ"ט ובספרי ראה י"ב, הוא כמו בברייתא דהכא ודחולין ע"ש

רש"י ד"ה הואיל וכשרין בעופות דכתיב תמים זכר בבקר בכבשים תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעופות ע"כ, לכאורה לפ"מ דאיירי הכא בדוקין שבעין, ובמנחות ע"ט ע"א פירש"י דזה הוי מום עובד ואינו ניכר, וע"ש בפירש"י כת"י וברש"י בכורות ט"ז ע"א, ולפ"ז ל"ל לרש"י הכא להביא האי קרא דתמים זכר עם דרשתו דאין תמות וזכרות בעופות, ובע"כ דרש"י בסוגיין נמשך אחר פירושו לעיל ל"ה ע"ב שכתב דדוקין שבעין הוי מום גמור, ולהכי איצטריך ליה להביא כמו התם כן הכא, קרא דתמים זכר בבקר עם דרשתו דאין תמות וזכרות בעופות, עכ"פ דברי רש"י הן כסותרות זא"ז, ועמש"כ בחידושי לבכורות ט"ז ע"א וצע"ק

בא"ד ומיהו מחוסר אבר לא משום הקריבהו נא לפחתך, וכ"כ רש"י בחולין כ"ג ע"א, והרמב"ם בפ"ב ה"י מאסו"מ הביא מהאי קרא דהקריבהו נא לפחתך דטריפה פסולה למזבח, והקשה הכ"מ הלא טריפה ילפינן דאסורה למזבח מקרא דמן הבקר הרי דמן התורה הוא ומאי צריך למילף מדברי קבלה ע"ש, וכעין קושיתו ע"ד הרמב"ם, הקשו התוס' ע"ד רש"י דהכא לעיל דל"ה ע"ב ודס"ח ע"ב, אמאי צריך רש"י למילף מדברי קבלה הלא בקידושין כ"ד ע"ב ילפינן מדכתיב מן העוף ולא כל העוף ע"ש, וקושיתם תתחזק טפי עפ"מ שיל"ד עד דאתא מלאכי מנא ידעינן, ועוד דבכל הש"ס לא אשכחן שיביאו להאי קרא דהקריבהו נא לפחתך, אלא בדברים שאין להם מקור מן התורה, וכדי שלא לאומרם מצד הסברא סמכוהו טפי אהאי קרא, כמו לעיל ע"א נקרבינהו בפרתייהו כו', ובמנחות ס"ט ע"א חטין שבגללי בקר למנחות, ובסוטה י"ד ע"ב למנחת סוטה בכפיפה מצרית במקום כלי שרת, ולענין יין ומים מגולין דפסולין לגבי מזבח ס"פ לולב וערבה, וכן דלקידוש פסולין בב"ב צ"ז ע"ב, אבל בדברים המבוארים בתורה מה מקום ללמדם מדברי קבלה, והנביא מלאכי כשאמר בתוכחתו הקריבהו נא לפחתך, אמרה כדי שיבינו אפילו עמי הארץ שלא ידעו מן הכתוב, דעכ"פ היה להם להבין גם מצד שכל האנושי, כדהארכתי בחידושי לתמורה ד"ז ע"א וצ"ע

רש"י ד"ה דוקין לשון הנוטה כדוק שמים והוא לשון דק כו', ע' ברש"י בכורות ט"ז ע"א וברמב"ם פ"ז ה"ה מביאת מקדש ובת' הרשב"א סי' שכ"ו

רש"י ד"ה עוף לא שייך בו רובע, וכ"כ רש"י בתר הכי בד"ה ה"ג ובחולין כ"ג ריש ע"א וע"ש פ"ה ע"א רש"י ד"ה חיה ועוף ובמש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה וטומטום, ור"א פליג עליה בבכורות כו' ע"כ, וכ"ה ג"כ בתוספתא זבחים ספ"ז, וע' תוס' יבמות פ"ג ע"ב

רש"י ד"ה הצמר שבראשי הכבשים, שהראש אינו בכלל הפשט וקרב עם עורו כו', ע' חולין י"א ע"א ושם כ"ז ע"א תוד"ה מניין ובשבת ק"ח ע"א תוד"ה ואס"ד

תוד"ה יש. אבל את"ל דאין נרבע בעופות לא תוקמיה אלא למעוטי מוקצה עכ"ל, בחידושי הרמב"ן והרשב"א לחולין כ"ג ע"א העירו נמי למש"כ התוס' הכא, ומסקו דאיצטריך למעוטי נעבד ע"ש, ובגמרא גופה שם קאמר כי איצטריך קרא למעוטי נרבע ונעבד, ויל"ד אמאי דלגו על מוקצה הקודם בלשון הש"ס בכ"מ, וכמש"כ התוס' הכא למעוטי מוקצה וצע"ק

דף פ"ו ע"א פירשו אפילו הן בראש המזבח ירדו דברי ר' אליעזר וחכ"א כו', כ"ה הגרסא בילקוט ויקרא רמז תמ"ה, וע' בביאור הרד"ל לפדר"א ס"פ ל"א אות ע'

שם מאן תנא דשמעת ליה דאמר פירשו ירדו רבי היא כו', ע' אור שמח ה' מאכלות אסורות פ"ח הי"ד בהגה"ה

שם דא"ר יוחנן משום ר' ישמעאל כו', ע' ילקוט צו רמז תצ"ב

שם עצמות קדשים כו', בתוספתא מעילה פ"א הגרסא העצמות והגידים והקרנים והטלפים שפרשו מקדשין לפני זריקת דמים מועלין בהן לאחר זריקת דמים אין מועלין בהן, וע' בסוגיין תוד"ה ופליגא שכתבו דלאחר זריקה התרתה זריקה ולפ"ז ניחא סוגיא דחולין ר"פ גיה"נ די"ל דקאי על גידין דלאחר זריקה, ומשו"ה אם רק אין בגידין בנו"ט גם איסור מוקדשין ליכא, וסרה קושית הגאון בעל עונג יו"ט בחי"ד סי' ע"ה ע"ש, ועמש"כ בחידושי לחולין שם

במשנה וכן גחלת שפקעה מע"ג המזבח לא יחזיר, וכ' התוס' לקמן צ"א ע"ב דמשו"ה לא יחזיר משום דאיתעבידא לה מצוותה, ועפ"ז הקשו אהא דאמר לקמן שם המוריד גחלת מע"ג המזבח וכיבה חייב, אמאי חייב הרי איתעבידא לה מצוותה כו' ע"ש, ולע"ד בלתי מובן קושיתם, הלא לפ"מ דאוקמינן התם דליכא