אור הישר (זבחים) קסג

פי' דיהיה אסור בזריקה ואין הבשר נאכל כדפירשו רש"י ותוס', וע"ש ע"א תוד"ה ר"ע. ומהפרת הבעל אפשר דיש לפשוט לענין שאלה בהיתר החכם, ואכמ"ל

שם א"ר יוחנן לא הכשיר ר"ע אלא בדוקין שבעין הואיל וכשרים בעופות, לעיל ע"ז ע"ב תוד"ה הכא, הקשו הרי איכא כמה מומי דלא פסלי ואמאי נקיט דוקין שבעין, ולטעמייהו אזלי דכבר כתבו גם לעיל ל"ה ע"ב ובדף ס"ח ע"ב ובקידושין כ"ד ע"ב דלאו דוקא דוקין שבעין דה"ה שאר מומין שאינן מחוסרי אבר אינן פוסלין בעופות ע"ש. ולפ"ז שפיר הקשו אמאי נקיט דוקין שבעין, וקושיתם תתחזק יותר עפ"מ דתניא בתוספתא פ"ט אהאי כללא דמשנתנו שאמר ר"ש, דכשלא היה פסולו בקדש אין הקדש מקבלו חוץ מבעל מום, מסיק שר"ש אומר משום ר"ע בעל מום בעוף כשר ע"ש, הרי בהדיא בתוספתא אהאי דינא גופה דכל מום הכשיר ר"ע

שם בעי ר' ירמיה יש נרבע בעופות או אין נרבע בעופות כו', לכאורה אמאי קבע מסדר הש"ס בעיא דר' ירמיה לענין אם עלו ירדו, הלא חלות הספק אצלו הוא, משום דקרא דמן הבהמה דממעטינן רובע ונרבע, המציאות משכחת בשניהם, משא"כ עוף דלא שייך בו רובע, והאי קרא כתיב בעצם דין ההקרבה, ולפ"ז הי"ל לקבוע בעיא זו בתמורה ר"פ כל האסורין לגבי מזבח, או לעיל ר"פ התערובות, ששם מקומה לעצם דין הקרבתם, די"ל משום דבעי למיפשט ממשנתנו דתנן ר"ע מכשיר בבעלי מומין ואם איתא נכשיר נמי בעופות

שם מי אמר מן הבהמה להוציא את הרובע ונרבע כל היכא דאיתיה ברובע איתיה בנרבע כל היכא דליתיה ברובע ליתיה בנרבע א"ד הרי נעבדה בו עבירה ע"כ. לכאורה קשה איך עלה ע"ד ר' ירמיה שנבטל מציאות נרבע שיש בעוף, מפני העדר המציאות דרובע דליכא גביה, הרי עכ"פ נרבע הוא ואסור, וי"ל דאין כוונת ר' ירמיה לבטל מציאותיה דאיכא גביה או איסורא דעביד, רק לפ"מ דמעטינהו רחמנא לרובע ונרבע כחדא במיעוט דמן הבהמה, א"כ אפשר דבע"כ הקישן הכתוב בהיקישא חדא דומיא דבהמה, והוי כעין גזה"כ למעט עוף משום דאינו דומה בזה לבהמה מכל צד, או דילמא בתר דידיה אזלינן והרי נעבדה בו עבירה

דוגמא לזה אשכחן בכריתות ד"ז ע"ב גבי שפחה, דאיצטריך לאשמעינן במשנה שם דאם הפילה מביאה קרבן ונאכל, דקאמר התם סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה ה"מ בדבר ששוה בין איש ובין אשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה אהכי תנא שפחה ע"ש, והתם נמי קשה איך ס"ד לאמר דיגרע מצות הבאת הקרבן בשפחה, דדין זה שייך לה, ולפי המציאות הנמצא באשה, מפני העדר מציאות זה באנשים, ובע"כ משום דחיוב המצוה בעבדים ושפחות ילפינן בגז"ש חדא לה לה מאשה, משו"ה היה מקום לאמר דמדין התורה נתקשרו בחיובן, והשפחה חייבת רק בדברים שהעבד חייב, ועמש"כ בחידושי לכריתות שם

ועדיין יל"ד לכאורה בסוגיין, דקאמר דאפשר למעט עוף נרבע משום דליתיה ברובע, לפ"מ דעצם הילפותא דרו"נ הוא מן הקרא דמן הבהמה, הלא עצם דין כלאים דהרבעה בעוף לא הוה ידעינן אלא מהא דילפינן בהמתך בהמתך משבת כדאמרינן ס"פ הפרה, ולא אמרינן דמשום דעוף אינו ברובע דומיא דבהמתך משו"ה לא יאסר גם בנרבע, די"ל דהכא דכתיב מן הבהמה וכל מן להוציא כדלעיל ד"ט ע"א, ומזה הבינו דהאי מן הבהמה דגבי הקרבה אתא להוציא בהמת רובע ונרבע, הכא שפיר נופלת השאלה בנרבע דעוף משום דליתיה במציאות דרובע כמו בבהמה, משא"כ הרבעה דכלאים דלא אשכחן שם איזה מיעוט למעט, רק כן היה להם הגז"ש דבהמתך בהמתך משבת, וכמו דגבי שבת חיה ועוף כיוצא בהן כדמפרש התם מקראי, אף בהרבעה חיה ועוף כיוצא בהן

אך קשה איך עלה ע"ד ר' ירמיה לאמר דעוף נרבע יהא מותר לגבוה הלא בעינן ממשקה ישראל, ועוף נרבע אסור אף להדיוט, עד דמקרי שחיטה שאינה ראויה ופטור מכסוי הדם כדתנן בחולין דפ"ה, ורבי ראה דבריו של ר"ש בכסוי הדם ושנאו בלשון חכמים כדאמר התם, וי"ל דחיה ועוף הנסקלין דתנן בחולין, מיירי בשנגמר דינן ושחטן כדפירש"י בחולין שם, והני ודאי שחיטה שאינה ראויה היא אף להדיוט, ובעיית ר' ירמיה הלא סובב אקרא דמן הבהמה להוציא רובע ונרבע, והאי קרא מוקמינן בתמורה דכ"ח ברובע ונרבע ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים, דליתנייהו במיתה ומותרין להדיוט ואסורין לגבוה, ועמש"כ בחידושי לחולין שם

אכן יל"ד עפ"מ דבעו התוס' בסוכה ד"ל ע"א להקשות דלולב של אשירה יהיה פסול משום מצוה הבאה בעבירה ע"ש, א"כ אמאי איצטריך קרא דמן הבהמה לפסול רובע ונרבע למזבח, תיפ"ל דהוה. מהב"ע, ועמש"כ בחידושי לקמן פ"ח ע"א, אולם אם נימא כמש"כ התוס' בסוכה ד"ט ע"א דמהב"ע הוא דרבנן ניחא, ובזה מתורץ נמי קושית המג"א ס"ס תרמ"ח שהק' ל"ל קרא דכלאים פסול לקרבן תיפ"ל דנעבדה בו עבירה, וע' ח"ס ח"ו סי' י"ז, ואילה"ק על עצם הילפותא דמן הבהמה להוציא רובע ונרבע, הלא האי קרא מבע"ל בחולין ד"ה ע"א להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל כדי שיחזרו בהן בתשובה, ובתדב"א ח"א פ"ו הגרסא בשביל להכניסן תחת כנפי השכינה ע"ש, די"ל דפושעי ישראל נתרבו מתיבת בהמה, ורובע ונרבע ממועטין מתיבת מן דכתיב גבי בהמה, וע' ברש"י חולין שם ובבכורות מ"א ע"א רש"י ד"ה מן הצאן

שם ת"ש ר"ע מכשיר בבעלי מומין ואם איתא נכשר נמי בנרבע הואיל וכשר בעופות ש"מ אר"נ בר יצחק אף אנן נמי תנינא הנרבע והמוקצה כו', וקשה הלא לפי האמת דנרבע אסור, א"כ אמאי צריך להוכיח