אור הישר (זבחים) קסב

יהודא פסולה שחיטת לילה בפנים, ומשו"ה גופה בא המיעוט לאמר דאם עלתה תרד, א"כ קשה מאי האי דקאמר לא תהא פחותה משוחט בחוץ, הלא ודאי פחותה ופחותה, דשוחט בחוץ כשר אפילו בלילה כנ"ל בשם הרמב"ם, ולהכי חייב משום שחוטי חוץ, משא"כ שחיטת לילה בפנים דפסולה לר' יהודה עד שאם עלתה תרד, א"כ אינה מתקבלת בפנים, ואיך חייב על העלתה בחוץ, וע' בראב"ד וכ"מ פי"ח הי"ז ממעה"ק

שם אמר עולא אימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמן לא ירדו כו', ע' בשטמ"ק הכא ולעיל פ"ג ע"ב תוד"ה למעוטי קמצים ובמש"כ בחידושי שם

שם ונתח אותה אמר רחמנא אותה כשרה ולא פסולה, ע' בתו"כ נדבה פרק ה' ופרק ז' ובהתוה"מ שם סי' מ"ז ובמש"כ בחידושי לחולין דף י"א ע"א

רש"י ד"ה פשיטא דירדו דהא חוזרין ועולין לאחר שחיטה כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' כ"ב

תוד"ה לא. דהכא קאמר אפילו לר' יהודא, וכ' בצ"ק וז"ל ותמיה נשגבה בעיני דלקמן דף ק"ח ע"א ד"ה שחיטת לילה כ' תוס' בהדיא דע"כ ס"ל לר"י דאמר אם עלתה תרד שחט בלילה בפנים והעלה בחוץ פטור ונשאר בצ"ע, וע' בפמ"א ובחק נתן, ולע"ד קשה ע"ד הצ"ק אמאי נטיר עד הכא הלא רש"י בסוגיין דף פ"ד סוף ע"א כתב ממש כמש"כ התוס' הכא, ולקמן קי"א ע"ב בד"ה שחיטת לילה כ' רש"י כמש"כ התוס' בדף ק"ח שהביא בצ"ק ע"ש

ע"ב בעי ר' יוחנן אימורי קדק"ל שהעלן לפני זריקת דמן ירדו או לא ירדו א"ל ר' אמי ותיבעי לך מעילה א"ל מעילה לא קמיבעי לי דזריקה הוא דקבעה לה במעילה כי קמיבעי לי ירידה כו', וקשה לפ"מ דלא אסיק אדעתא דר' אמי דזריקה קבעה לה במעילה, א"כ מאי אקשה ליה לר"י ותיבעי לך מעילה, הלא אפשר דגם בעיא דמעילה תלוי בזה, דאם נימא ירדו בודאי לית בה מעילה, ואם לא ירדו הרי הם לחמה של מזבח וממילא יש בה מעילה, והא דמסקינן לא ירדו ואין בהן מעילה, הוא רק בתר דידעינן דקביעת מעילה היא ע"י זריקה

לכן נלע"ד בהבנת הסוגיא דלר"י מבע"ל חדא ולר' אמי תרתי. דהא דפשיטא ליה לר"י דזריקה קבעה במעילה, גם בזה ספוקי מספקא ליה לר' אמי, דאולי קביעותא דמעילה תלויה בזה אם הוא לחמה של מזבח, ואפשר נמי דזריקה הוא דקבעה לה במעילה, ובזה מספקא ליה ג"כ כדקא מספקא ליה לר"י אי ירדו או לא ירדו, ומשו"ה גופה קא"ל ותיבעי לך מעילה, היינו דע"י תשובת ר"י תתברר הני שני ספקות ביחד, דאם ר"י ישיב לו דמעילתה תלויה בלחמה של מזבח, אז ישיב לר"י א"כ מאי תיבעי לך אי ירדו או לא, נחזי אנן אם יש בה מעילה פשיטא משום דלחמה של מזבח הוא, והשתא אם איתא דירדו הרי אינה לחמה של מזבח, ומזה גופה פשיטא דלא ירדו, ואי קביעותא דמעילה לא תלי כלל בירידתה רק בזריקה, הלא אז ישיב לו ר"י הכי, ועכ"פ תפשוט ליה חדא בעיא, ומסקנא הכי הוה דהכי אהדר ליה ר"י, מעילה לא קמיבעי לי דזריקה הוא דקבעה לה במעילה כי קמבע"ל ירידה כו', וכה"ג אשכחן לעיל דף ל' ע"ב ובכ"מ, איבעי מיניה חדא דשמענא תרתי ע"ש

שם דזריקה הוא דקבעה להו במעילה ע"כ, והטעם דאז הוברר חלק גבוה, וכן לאפוקינהו מידי מעילה בקדק"ד ולברר חלק הכהנים, כדאמרינן לקמן פ"ו ע"א אתאי זריקה ושרתינהו אפילו למיעבד מינייהו קתא דסכיני, ובזה מובן הא דהתוס' בכריתות י"ג ע"ב נתנו גבול לשאול על הקרבן עד שעת הזריקה ע"ש, ולפי הנ"ל ניחא דהא אמרינן בנדרים נ"ט ע"א דתרומה ביד כהן לא מצי מיתשיל עלה ע"ש, וה"נ דהזריקה היא המבררת חלק הכהנים, וכל שיש לו שעת היתר לכהנים אין מועלין בה כדתנן ריש מעילה וע"ש תוד"ה קדק"ד, ולפ"ז בהכרח קשור זמן היתר השאלה בשעת הזריקה

אמנם אי משום לתא דתרומה ביד כהן היה לנו לאמר, דגם בקרבן משבא ליד הגזבר, ועכ"פ משבא ליד הכהן להקריב תו ליתא בשאלה, כמש"כ התוס' בחולין כ"ב ע"ב דכיון שבא ליד הכהן יצא ידי נדרו, ולשיטת רש"י שם קל"ט ע"א בד"ה דמיחסר ובמעילה י"ט ע"א ד"ה עד שיצא, הוי סילוק חיוב האחריות משיביאנו לעזרה ועמש"כ בחידושי שם, ומכיון שנסתלקה בעלותו מן הקרבן שפיר יש מקום לאמר דלא יוכל נמי לשאול עליו

והנה חזינא ביני עמודי דבי מדרשא, דדבר זה כבר נפתח בגדולים, דבת' חות יאיר סוף סי' ק"ל נשאר בצ"ע אם יועיל התרה גבי קרבן באומר הרי זו דתיכף הוי בבי גזא דרחמנא וכתרומה המסורה לכהן ע"ש, ומאי דמספקא ליה להגאון בעל חו"י פשיטא ליה להרי"ט אלגזי בספ"ד דבכורות, שכ' דאין שום ספק בזה דאפילו בנדבה דאמר הרי זה הקדש כל שהוא ביד המקדיש מהני שאלה עד דאתא ליד הגזבר ועכ"פ משמסרם ליד הכהן להקריב תו ליכא למימר אי בעי מיתשיל ע"ש, והגאון בעל טו"א לר"ה כ"ח ע"ב בהשגתו ע"ד התוס' בכריתות הנ"ל כ' דאפילו לאחר זריקה נמי איתא בשאלה, ולכאורה יש מקום לסברתו, לתרומה ביד כהן, דאז כבר נפקא מרשותו של בעל התרומה לגמרי, משא"כ בקרבן הלא אכתי אגידא ביד בעל הקרבן כדאמרינן בחולין מ"א ע"א כיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא ע"ש, וה"נ קניא בשר הקדשים קלים לבעלים לאכילה

ואפשר דטעם האומרים דליתא עוד בשאלה משעת מסירתו לכהן או לעזרה, דאם ישאל על קרבנו אחרי שחיטתו וזריקתו נמצא למפרע שהביא חולין בעזרה, או משום הפסד קדשים, ולע"ד היה מקום קצת להביא דוגמא למחלוקת התוס' בכריתות והאחרונים הנ"ל, מהא דפליגי ר"ע וחכמים במשנה נזיר כ"ח ע"א, דתנן נזרק עליה אחד מן הדמים אינו יכול להפר ר"ע אומר אפילו נשחטה עליה אחת מכל הבהמות אינו יכול להפר, ומפרש טעמא דר"ע בגמרא שם משום הפסד קדשים,