אור הישר (זבחים) קסא

וגו' כל דבר רע על דבר רע אתה מחייבו ואי אתה מחייבו על חטאת ששחטה שחטה בדרום, ומשני תרי תנאי אליבא דר' יהודא, ועמש"כ בחידושי שם, ולפ"ז שפיר י"ל דסוגיא דמעילה ס"ל כהך תנא אליבא דר' יהודא דמחייב על חטאת ששחטה בדרום, ואליביה תרד נמי כדהבינו התוס' הכא, ובברייתא דבסוגיין דלית ליה מיעוט רביעי, ס"ל כתנא דספרי דאינו חייב על חטאת ששחטה בדרום, וכיון דלית ליה מקור בדאורייתא לפוסלו, משו"ה אם עלתה לא תרד, ומנא להו להתוס' להקשות בפשיטות כ"כ מדר' יהודא אדר' יהודא, וצ"ע כעת

בא"ד וי"ל משום דדרשינן לעיל דף ל"ו ע"א כל דבר רע ריבה חטאת ששחטה בדרום כו' ואע"ג דקרא ללאו שמעינן נמי דאם עלתה תרד ע"כ. וקשה הלא אם יש מקום לאמר דהאי קרא דכל דבר רע יוכל לרבות פסולין כאלו גם לענין שאם עלו ירדו, א"כ ל"ל כלל הני ג' מיעוטין דזאת היא העולה, הרי לשון כזה, כל דבר רע, סובל כל אלו שהיה פסולן בקדש וצ"ע כעת, ועמש"כ בחידושי לעיל ס"פ כל הפסולין ולעיל בסמוך ולמעילה ד"ב ע"ב

תוד"ה הניתנין. ומיהו צ"ע כי שמא בנשפך הדם ונאבד קודם קבלה לא יאמר ר"ש לא ירדו כו', ע' בת' אחיעזר חי"ד סי' כ"ט אות ד'

ע"ב מרבה אני את אלו שהיה פסולן בקדש כו', עמש"כ בחידושי לעיל דכ"ז ע"ב

שם מפני מה אמרו לן בדם כשר כו', ע' בתוס' ורמב"ן לנדה ד"מ

שם וכי דנין דבר שלא בהכשרו מדבר שבהכשרו, ע' שאגת אריה סי' נ"ב

רש"י ד"ה דחזו לעבודת צבור כגון טמא, אמנם בנדה ד"מ ע"ב פירש"י וז"ל ושקבלו פסולין את דמו וזרקוהו כגון בעל מום או שאר פסולין, וכ' שם הריטב"א ע"ד רש"י וז"ל ונ"ל דאישתמיטתיה למרן ז"ל הא דאוקימניה בפ' המזבח בהנך פסולין דחזו לעבודת צבור כגון טמא דבהא אית להו הכשרה במקום אחר וי"ל דההיא אליבא דר' יהודא אמרי לה לאמר דבכי האי גוונא מודה אבל לר"ש דמכשיר אף בראשונות אתיא בכל הפסולין כפשוטה ע"ש, ונלע"ד דעפ"ד הריטב"א ז"ל מיושב קושית התוס' במנחות ד"ו ע"ב בד"ה וכיון, שהקשו אהא דבסוגיין מדוע לא פריך הכא כיון דקרא סתמא כתיב מה לי חזו ומה לי לא חזו ע"ש, אולם לפי המבואר בריטב"א ניחא, דעצם הילפותא מקרא דזאת תורת העולה ריבה תורה אחת לכל העולין שאם עלו לא ירדו, רק ר"ש יליף הכא והתם, ולדידיה ודאי דכל הפסולין שוין בזה כדפירש"י בנדה שם, וזהו גופה הטעם כיון דקרא סתמא כתיב מה לי חזו מה לי לא חזו, וכל האי טעמא בהנך פסולי דחזו לעבודת צבור כגון טמא ר' יהודא הוא דקאמר לה בסוגיין, וקרא אליבא דידיה הוא רק לאסמכתא למילתיה כדפירש"י הכא, ועיקר הלימוד לדידיה הוא בבנין אב, כדאמר מפני מה אמרו לן בדם כשר שהרי לן כשר באימורין כו', ולפ"ז אין מקום להקשות אליבא דידיה כיון דקרא סתמא כתיב כו', כיון דלא יליף כלל מקרא כנלע"ד

רש"י ד"ה סמיך ליה לאסמכתא למילתיה. ע' ברש"י מנחות ד"ו ע"ב ודמ"ט ע"א ד"ה תנא ולעיל נ"א ע"א רש"י ד"ה זאת תורת ובבה"ז וצ"ק שם ובדס"ח ע"ב תוד"ה וכי ובשטמ"ק שם

רש"י ד"ה השוחט, ואפילו לר' יהודא דאמר אם עלתה בפנים תרד כו' חייב ע"כ, ע"ל פ"ה ע"א תוד"ה לא ובמה שתמה שם על דבריהם בצ"ק ובמש"כ שם בחידושי

תוד"ה ד"ה ומוציא, וי"ל דאיירי בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הוא כו', ע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ח

בא"ד וקסבר וולדות קדשים בהוייתן הן קדושים כו', ע' נדה מ"א ע"א תוד"ה קסבר ובכ"מ ולח"מ פ"ד ה"ג מה' תמורה

בא"ד והתם בפ' יוצא דופן מ"א ע"א פי' בקונטרס דל"ג בהוייתן הן קדושים ולפ"מ שפירשתי ניחא כו', והנה בשטמ"ק משנה גרסת התוס' ולא גריס לפ"מ שפירשתי ע"ש, ונראה בכוונתו דקשה לו אחרי אשר התוס' ראו דברי רש"י בנדה הרי ראו ג"כ דברי רש"י בד"ה הסמוך תיכף שם, שכל לשון התוס' אשר דברו עד עתה כתוב שם ברש"י, וא"כ לא שייך לאמר לפ"מ שפירשתי, ולעד"נ דבמקום שפירשתי צ"ל שפירש"י, שכל דבריהם דהכא לקוחים מדברי רש"י דהתם ע"ש

דף פ"ה ע"א לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ, לכאורה מאי קמ"ל ר' יוחנן, לפ"מ שפירש"י דהא דקאמר חייב, הוא רק משום מעלה בחוץ, הלא עצם השחיטה בלילה כשרה בחוץ, כדביאר הרמב"ם פי"ח הי"ז ממעה"ק, וגם מטעם שחיטת לילה בפנים לא נפסלה, דהא לר"ש לא תרד נמי אם עלתה, ולר"י הלא צריך קרא למעטה מדין הקטרה, ובודאי דשחיטה כזו לא תהא פחותה משוחט בחוץ ומעלה בחוץ, אלא דהתם חייב תרתי בשביל שחיטה ובשביל העלאה, והכא חייב חדא רק משום העלאה בחוץ, ולר' שמעון בודאי חייב, וכל חידושיה הוא אליבא דר' יהודא כדפירשו הכא רש"י ותוס', והשתא מהיכא תיתי דלר' יהודא תגרע שחיטת פנים משחיטת חוץ לענין שחוטי חוץ, ובע"כ משום דר' יהודא ס"ל אם עלתה תרד, להכי קמ"ל ר' יוחנן דאפ"ה חייב משום מעלה בחוץ, ובזה תקשה להיפוך מנ"ל לר' יוחנן באמת לחדש כזאת, אטו פליג ר' יהודא אהא דהקרבן צריך להיות מתקבל בפנים לענין שחוטי חוץ, הלא לקמן ק"ט ע"א דרשינן מקרא ואל פתח אה"מ לא יביאנו כל הבא אל פתח אה"מ חייבין עליו בחוץ, ועל ציר זה סובבים כל המשניות דפרק השוחט והמעלה, דאם אינו מתקבל בפנים פטור משום מעלה בחוץ, וגם לר' יהודא הכי הוא, וע"ל קי"א ע"ב רש"י ד"ה שחיטת לילה, כן אם ר' יוחנן ס"ל דלר'