אור הישר (זבחים) קס

מדרבנן, עוד יל"ד בפיה"מ להרמב"ם שכ' אהא דמשנתינו וז"ל ומה שאמר עולה שעלתה חיה היא עולה כשרה לדברי הכל ולא בא ללמדנו אלא שהמזבח ראוי להפשט וניתוח אם עבר ושחט בראש המזבח עכ"ל, והוא מהש"ס דלקמן פ"ה ע"א דקאמר סיפא אתאן לכשרה ומאי קמ"ל דיש הפשט וניתוח בראש המזבח ע"ש, אמנם לפמש"כ התוס' לעיל שם, טובא קמ"ל בהאי דינא אפילו כל זמן שהיא חיה בהא דתרד, דמדאורייתא שוחט לכתחילה בראש המזבח כדדרשינן מוזבחת עליו, והא דתרד הוא מדרבנן שלא תרביץ גללים, ולפ"ז עצם הדין דמדרבנן תרד הוה חידושא במשנתינו

לכן נלע"ד דהרמב"ם לטעמיה בפ"ג ה"ד מפסוה"מ, דטעמא דעולה שהעלה חיה לראש המזבח תרד שעדיין אינה ראויה ע"ש, ודין דאינה ראויה לאישים אם עלתה תרד, כבר ידענו מקרא דהיא העולה על מוקדה מה עולה שהיא ראויה לאישים אם עלתה לא תרד אף כל כו', ודעה זו נקט הרמב"ם שם בהלכה הקודמת ע"ש, והשתא אין לך יותר אינה ראויה לאישים מעלתה חיה, ולכן כתב הרמב"ם דכל דין דעולה שעלתה חיה הוא פשוט וכשר לדברי הכל וכל האי דינא דאשמעינן הוא רק בשביל הפשט וניתוח בראש המזבח אם עבר ושחט, וכדברי הרמב"ם מדוייק בתוספתא פ"ט, דהכי תניא התם העלו חיים מורידן ושוחטן למטה אין לך שמקדיש במזבח החיצון אלא את הראוי לו ע"ש, הרי בהדיא כדברי הרמב"ם, ולדבריו אין מקום נמי לקושית התוס' לעיל נ"ח ע"א במאי דתנא קדשי קדשים ששחטן בראש המזבח, דדוקא בדיעבד, אבל לכתחילה תרד דאינו ראוי לאישים, וע' במש"כ בחידושי שם

שם זאת היא העולה הרי אלו ג' מיעוטין כו', ע"ל ס"ח ע"א תוד"ה מלק בשמאל ועמש"כ בחידושי לעיל כ"ז ע"ב ולדף פ"ג ע"א

שם פרט לשנשחטה בלילה, וקשה ל"ל קרא למעוטי, הא מקרא מלא הוא ביום זבחכם, וילפינן מזה במגילה ד"כ ע"ב דסמיכה ושחיטה ביום, ואפ"ל דה"א דזהו דוקא לכתחילה, אבל אם שחט בלילה ועלו לא ירדו, דהא אברים ופדרים שלא נתעכלו מביום מקריבין מבוא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה, ומשו"ה יש מקום לאמר דזה הוי ראוי לאישים ואם עלו לא ירדו, להכי איצטריך האי מיעוטא, וע' תמורה י"ד ע"א וברש"י ד"ה דברים ובהגהות הגר"א שם ולעיל י"ב ע"א ובתוד"ה יום ולקמן קי"ד ע"ב תוד"ה היתר ובמש"כ בחידושי שם

שם יכול שאני מרבה הרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר וכלאים וטריפה ויוצא דופן ת"ל זאת, אע"ג דמחד מיעוטא מעטינהו לכולהו, מ"ט בפרטיהם אינם דומים זל"ז, דרובע ונרבע משכחת נמי דאקדשינהו מעיקרא והדר רבעו כדאמרינן לקמן קי"ד ע"א, ומוקצה ונעבד ע"כ מקמי דאקדשינהו הו"ל מוקצה ונעבד כדפירש"י שם, ואתנן ומחיר אין לאמר לאחר שהוקדשו, דהא בתמורה ד"ל דרשינן לכל נדר פרט לנדור, כדהביאו התוס' לקמן שם, וע' בר"ש משאנ"ץ לתו"כ צו פרק א' משנה ח'

רש"י ד"ה נסכין הבאין בפני עצמן כגון המתנדב יין בלא זבח כו' ע"כ, הנה משום דאיתנייהו נסכים ממין זה ג"כ, להכי הוכרח רש"י בערכין י"ב ריש ע"א לפרש נסכים הבאין בפני עצמן כגון שהביאו היום קרבן צבור ולא הביאו נסכים עמו והביאום למחר כו' ע"ש, משום דהתם איירי לענין שירה, ועל נסכים דיחיד כדאיירי בסוגיין אין אומרים שירה כלל, וע"ש בתוד"ה נסכים ובר"ה ד"ל ע"ב תוד"ה ונתקלקלו ובטו"א שם ובת' הרשב"א סי' ע"ט

רש"י ד"ה נסכים הבאים בגלל זבח, ונפק"ל מהא דאמר מר ומנחתם ונסכיהם יתירי דכתיבי בקרבנות החג כו', ע' מנחות מ"ד ע"ב תוד"ה מנחתם השני ובהתוה"מ אמור סי' קפ"ט

רש"י ד"ה כשם. כך אם ירדו לא יעלו עוד עכ"ל. ולשון הרמב"ם בפ"ג ה"ח מפסוה"מ כך אם ירדו לא יעלו שנייה שהרי פסולין הם ע"ש, ואפשר ששניהם כוונו בדבריהם על המבואר בתוספתא פ"ט דאם העלה שנית לאחר שירדו, אז ירדו נמי ע"ש

תוד"ה וחוץ. וי"ל פסול דשלא במקומו חמיר טפי מפסול דשלא לשמו כו', ע"ל ס"ח ע"ב תוד"ה אמר ובמעילה ד"ב ע"ב תוד"ה אליבא ותוד"ה ורבה

תוד"ה זאת. ותורת הוי ריבויא לר' יהודא לאינך פסולין דאם עלו לא ירדו כ"ה גרסת השטמ"ק, והנה התוס' במנחות כ"ו ע"ב בד"ה תורת הקשו דזאת תורת העולה איצטריך לדברים שדרכן ליקרב ביום שמעלן עם בא השמש ומתעכלין והולכין כל הלילה ע"ש, ולולא דבריהם היה נלע"ד עפ"מ דאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א סתם ספרא ר' יהודא, ובתו"כ נדבה פרק ו' משנה ח' תניא והקטיר אע"פ שפסול אע"פ שיוצא אע"פ שפגול אע"פ שנותר אע"פ שטמא יכול כשהן למטה ת"ל המזבח כשהן בראש המזבח אמרתי ולא כשהן למטה, וע"ש בר"ש משאנ"ץ ובהתוה"מ סי' נ"ז, ולפ"ז אין מקום לקושית התוס' דלר' יהודא אתא האי תורת לדרשתם במנחות שם, דלדידיה לא איצטריך להנך פסולין דאם עלו לא ירדו, דכולהו ילפינהו מקרא דוהקטיר כשיטתו בספרא שם

בא"ד והיכי משכ"ל פסול בפיגול ונותר וטמא כו', ע"ל י"ד ע"א תוד"ה הג"ה ובנדה ר"פ יוצא דופן תוד"ה זאת ובבאר שבע להוריות ד"ג ע"א

תוד"ה פרט. וא"ת קדק"ד ששחטן בדרום דקאמר בריש מעילה תרד לר' יהודא הא לית ביה מיעוט רביעי ע"כ, ויל"ד מנא להו להתוס' להקשות בפשיטות כ"כ מדר"י אדר"י, הלא לעיל ס"פ כל הפסולין הקשו בש"ס אהא דתניא ר' יהודא אומר דבר רע ריבה כאן חטאת ששחטה בדרום (והביאו התוס' כאן בסמוך) הלא בברייתא דספרי תניא ר' יהודא אומר יכול חטאת ששחטה בדרום יהא חייב ת"ל לא תזבח