אור הישר (זבחים) טז

ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות ע"ש, ולפ"ז דוקא במותרות פועל התנאי ב"ד שלא יחול עליו דין שינוי קדש, אבל בסתם קרבן צבור שהוקבע לקרבן זה איך יוכל לשנותו לקרבן צבור אחר, והאם התנו ב"ד תנאי על קרבן זה שיהיה משתנה בזמן מן הזמנים לקרבן אחר, וגם הכא נשמר רש"י לפרש על לב ב"ד מתנה דקרבנות צבור דסכין השוחטן מושכתן למה שהן, וז"ל כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור כו', והוא נמי בדוגמא דהירושלמי שהותירו, אע"ג דשמואל אמר סתם דסכין מושכת לקרבן צבור מטעמא דתנאי ב"ד, ובע"כ דדוקא במותרות דינא הכי, ולא בקרבן צבור המופרש לקרבן זה, דאז אם שחט אותו לקרבן אחר נקרא שינוי קדש כמו בקרבן יחיד, וכסתימת הרמב"ם ברפט"ו מפסוה"מ

שם לב ב"ד מתנה עליהן כו', ע' מעילה י"ד ע"א תוד"ה בונין ובב"ק ע"ז ע"ב תוד"ה אומר

רש"י ד"ה לא כיפר קמיה שמיא לנחת רוח לקונו דלא עבד מצוה מן המובחר, ע' יומא ד"ה ע"א רש"י ד"ה וכיפר ובגבורות ארי שם

רש"י ד"ה שירי מצוה הן. הילכך הוי כשפיכת שירי הדם דחטאת דלא מעכבי, עמש"כ בחידושי לקמן ד"מ ע"א

רש"י ד"ה קרבנות צבור, כגון תמידין שלא הוצרכו לצבור כו', ע' מנחות ע"ט ע"ב ברש"י וברש"י כת"י ד"ה תמידין ובנחל אשכול לס' האשכול ה' חנוכה ס"ס ט'

תוד"ה לא, פי' בקונטרס ויביא לוג אחר כו', ע' יומא ס"א ע"א תוד"ה דברי ובשטמ"ק בסוגיין

בא"ד דמתן שמן נמי קרוי קרבן כדאמר פרק ב"ש דף מ"ד ע"ב לכל קרבנם לרבות לוג שמן של מצורע ע"כ, ע"ש ברש"י ד"ה לרבות לוג ובמש"כ בחידושי שם

בא"ד לכל הפחות צריך ליתן על הבהונות כו', ע' בהתוה"מ מצורע סי' נ"ח

תוד"ה סכין, ועוד נראה שדברי הקונטרס סותרים זא"ז כו' אלמא לפירושו לא מהני תנאי ב"ד למיקרב תו לתמידין כו' ע"כ, לולא דברי התוס' הייתי מפרש בכוונת רש"י דלתמידין ודאי מהני התנאי ב"ד, ואפשר דלזה אין צריכין גם לתנאי ב"ד, ומשו"ה מפרש למותרות קיץ המזבח, כוונתו אפילו לזה נמי מועיל תנאי ב"ד וכמבואר בירושלמי יומא ושקלים שהבאתי בחידושי למעלה בסמוך, ואתא לאפוקי בזה רק קרבנות צבור, שהיו מפורשים לקרבן פרטי דלא מהני תנאי ב"ד לשנותו לקרבן צבור אחר, ובאופן זה נקרא ש"ק בק"צ כמו בקרבן יחיד וכמש"כ לעיל בשם הרמב"ם מפסוה"מ, אבל לתמידין גופייהו לא איצטריך לאשמעינן דמהני תנאם. דהם הבעלים על תרומת הלשכה על כל צרכי העבודה כדכתבו התוס' בב"ק ע"ז ע"ב, וע' בחידושי הרמב"ן לשבועות י"ב

דף ז' ע"א לדברי ר"ש אין נפדין תמימים לדברי חכמים נפדין תמימים והנה בשבועות י"א ע"ב דייק הש"ס רבנן דפליגי עליה דר"ש מאן נינהו כו. ע"ש, אכן עכ"פ כיון דר' יוחנן קרי לבר פלוגתיה דר"ש בלשון חכמים, שפיר היה מקום להרמב"ם ספ"ד מה' שקלים לפסוק כחכמים דנפדין תמימים ע"ש, אולם לפ"ז צע"ק מה דר' יוחנן גופיה בירושלמי יומא פ"ה ה"א ובשקלים פ"ד ה"ג פסק דנפדין כפסולי המוקדשין, וצריכין לרעייה עד שיפול בהם מום, והוא כדפירשו רש"י ותוס' אליבא דר"ש הכא

שם תודה ששחטה לשם שלמים כשרה כו', עמש"כ בחידושי בריש מכילתין

שם אמר רבא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה לשם עולה פסולה כו', עמש"כ בחידושי לעיל ד"ג ע"א

שם ושחט אותה לחטאת כו', ע"ל ד"ה ע"א ולקמן ד"ט ע"ב ושם בתוד"ה ושחט

שם חבירו דומיא דידיה במחוייב כפרה כמותו, ע' בחידושי הרשב"א לגיטין מ"ט ע"א

שם שאין לך אדם בישראל שאין מחוייב עשה, ביאור הדברים בזה כתבתי בחידושי לבכורות כ"ו ע"ב, וע' בגבורות ארי ליומא י"ח ע"א

רש"י ד"ה לדברי ר"ש, דהכי גמיר לה ר' יוחנן מרביה דפליגי בה ר"ש ורבנן כו', ע' שבועות י"ב ע"א ושם בתוד"ה מקיצין

בא"ד ולדברי חכמים נפדין תמימים דאית להו לב ב"ד מתנה עליהן כו', ע"ל ד"ו ע"ב תוד"ה סכין ומש"כ בחידושי שם

רש"י ד"ה כשרה ועולה לבעלים דאפילו שינוי קדש אין כאן, וכ"ה נמי גרסת הכ"מ בפט"ו ה"ו מפסוה"מ, אולם על הגליון הכא הוסיף ע"ד רש"י פיסקא מדבור רש"י הקודם לפנינו וז"ל דהוי כשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם עכ"ל, ולכאורה מוסיף זה גורע הוא לפ"מ דהרמב"ם שם פסק כרב אחא בריה דרבא דשוחט חטאת חלב לשם חטאת דם נמי פסולה, והוא כלישנא בתרא דרבא לקמן ד"ט ע"ב

ואפ"ל דבע"כ סוגיא דהכא ס"ל כלישנא קמא דהתם, לפ"מ דאמרינן הכא חטאת ששחטה לשם חטאת כשרה מ"ט ושחט אותה לחטאת אמר רחמנא והרי חטאת לשם חטאת נשחטה, ואילו ללישנא בתרא דהתם מידרש האי ושחט אותה לחטאת לשם אותה חטאת

רש"י ד"ה לא דידיה דארבעה צריכין להודות כו', וכן פירש"י בפ' צו בפסוק אם על תודה, וע' בגבורות ארי לתענית כ"ג ע"א

תוד"ה תודה, ועולה לשם חובה כו' ע"כ, ואע"ג דדבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין כדתנן במנחות פ"ב ע"א, מ"מ דרשינן שפיר מקרא לקמן ד"נ ע"א דתודה באה מן המעשר היכא דהתנה בשעת הנדר להביאה ממעות מע"ש

בא"ד דאין שינוי בעלים אלא בזריקה כו', פי' דפסול שינוי בעלים נפק"ל לעיל ד"ג ע"ב ובכ"מ מקרא דוכפר עליו ולא על חבירו, וכפרה היינו זריקה, וע"ל ד"ד ע"א רש"י ד"ה וישנו בד' עבודות ושם ע"ב רש"י ד"ה לכפר ובתוד"ה רב אשי.