אור הישר (זבחים) טו

והשתא אחרי הכרעת ר"ל מן הכתובים בנחיצות שני הקרבנות כנ"ל, איבעיא להו לסתמא דהש"ס הכא, אם הזבח הראשון שנזבח שלא לשמו, יועיל עכ"פ להגן מן היסורין כל עוד שלא שילם נדרו, והוא בין קרבן נדבתו לקרבן נדרו, וזהו מש"כ רש"י בינתים, ולפ"ז לא פגע ולא נגע סוגיין להא דר"ל, דאיהו טרח להבין דין המשנה אם כשרין הן ירצו ריצוי גמור שלא יצטרך להביא אחריו כלל, וע"ל ד"ד ע"ב תוד"ה אימא, ואם אין מרצין למה באין, ובמתניתין משמע דגם להראשון יש קדושת קרבן אע"ג דצריך להביא גם שני לחובתו, עד דקאמרי דר"ל פתח פתחא לנפשיה דבאופן זה גלי רחמנא דהראשון נדבה והשני חובה, לא כן סתמא דהש"ס בסוגיין מבע"ל שאלה אחרת לגמרי, היינו האי קרבן ראשון בפרטיות שנזבח שלא לשמו. כיון דעכ"פ כשר ובקדושתו קאי ואסור לשנויי ביה כדאמרינן בריש פרקין, אפשר דיועיל עכ"פ להגן מן היסורין בטרם שהביא השני, וזהו מש"כ רש"י בינתים, ועל זה השיב רב שישא מסתברא דהראשון אינו מגין מן היסורין ג"כ, דאל"ה שני למה הוא בא, למה הוא חייב להביא כדפירשו התוס', וכוונתם דאם אך נימא דהראשון כיפר להגן מן היסורין, יכפר לגמרי, ואמאי רמי רחמנא עליה שיצטרך להביא עוד אחר, ובע"כ דחזינן בדעת תורה דהראשון בתור נדבה, כיון שנזבח שלא לשמו אינו מועיל כלום, ופריך הש"ס ואלא מאי, לא כיפרו, למה קרב הראשון מדוע קאמר רחמנא לקבלו ולהעמידו בקדושתו אם אינו פועל כלום, הלא מזה מוכח דעת תורה דגם הראשון לא לחנם בא, ולפ"ז אפ"ל דמגין מן היסורין לשעה, ולהכי חזר רב אשי להסביר תירוצא דרב שישא, דאי אמרת בשלמא לא כיפרו, היינו דהראשון אינו פועל אפילו להגן מן היסורין, אפ"ה לא תקשה מדוע הוא בא משום דמתחלתו היה קרבן זה מופרש לשמו, ושלא לשמו דידיה מכח לשמו דידיה קאתי, ושני למה הוא בא לכפר היינו לקיום נדרו, ובדרך זה יבאו שניהם הראשון כשנשחט שלא לשמו, נשתנה דינו לנדבה, והשני בא לחובתו, אלא אי אמרת כיפרו היינו גם הראשון כיפר להגן מן היסורין, א"כ שני למה הוא בא יכפר הראשון לגמרי, ולמה חייב רחמנא להביא שני, ועפמש"כ לא קרב זה אל זה, דקושיא דר"ל היא להבין פסק משנתנו בדין שני הקרבנות להקריבם בנדבה ונדר, והוכיח מקור מחצבתו דהאי דינא מקרא, ובעיית הש"ס בסוגיין סובב הולך לחקור במהות הקרבן נדבה בזה, הבא קודם הנדר, אם פועל להגן מן היסורין בינתים. וכל השקלא וטריא בש"ס בזה הוא להוכיח בסברא, ולפשוט מטעמא דקרא, מדוע רמי רחמנא עליה להקריב שניהם כנ"ל, כנלע"ד ביאור הסוגיא להנצל מקושית התוס' החמורה ע"פ פירש"י ז"ל

תוד"ה לאחר. בסוף הסוגיא בעי ר' ירמיה אפילו לאחר שחיטה, ע' יומא ד"ה ע"א רש"י ד"ה וכיפר ובחידושי הגרע"א שם

ע"ב לא כיפר קמי שמיא מי לא תנן והנותר בשמן כו', ע' מנחות צ"ג ע"ב תוד"ה כאילו

שם אם נתן כיפר ואם לא נתן לא כיפר דר"ע כו', ע' במפרשי התו"כ מצורע פרק ג'

שם ר"ש אומר כבשי עצרת כו', בילקוט אמור רמז תרמ"ד הוא בשם ר' ישמעאל

שם כבשי עצרת שלמים נינהו. ע' בפי' הראב"ד לתו"כ אמור פרק י"ג ובהתוה"מ שם סי' קע"ב

שם שעירי עצרת למה הן באין על טומאת מקדש וקדשיו, והנה בתוספתא שבועות פ"א קחשיב ר"ש גופיה בהדי ל"ב שעירים שקריבין לצבור בכל שנה ושנה שנים בעצרת אחד בגלל לחם הפנים ואחד בגלל היום, ופי' במנחת בכורים וז"ל לחם הפנים להתיר חדש, היום מוסף ע"ש, ונפלאתי איך לא שם לבו דהאי לחם הפנים הוא שיבוש בתוספתא, דמה ענין לחה"פ דשבת לעצרת, ובירושלמי שם פ"א ה"ה הגרסא שנים בעצרת אחד בגלל היום ואחד בגלל הלחם ע"ש, וכוונתו על שתי הלחם, וגם בזה הוא טעות במנחת בכורים שם שכ' דשעיר זה בא להתיר חדש, הלא חובה ללחם להתיר חדש במקדש למנחות ובכורים השני כבשי עצרת באין כדפירש"י בסוגיין ובכ"מ, ושעיר חטאת זה הבא במוסף עם שני הכבשים כן השעיר חטאת הבא בגלל היום המבואר בתוספתא וירושלמי וברמב"ם רפ"ח מתמידין, הם יבאו לכפר על טומאת מקדש וקדשיו כמבואר בסוגיין, וע' יומא ד"ג ע"א בשני דבורי התוס' ד"ה אלא

שם נזרק דמו של ראשון שני למה קרב כו', אע"ג דשני שעירי הרגלים הוא גזה"כ, אפ"ה יהיב ר"ש טעמא על הכתוב, דשני קרב על טומאה שאירעה בין זה לזה, משום דאיהו דריש טעמא דקרא, כדפירש"י בסנהדרין קי"ב ע"א. וע' מנחות ד"ב ע"ב ובנדה ס"פ המפלת ובנחל אשכול לס' האשכול ח"ב ה' שני וחמישי ס"ס ד'

שם על טומאה שאירעה בין זה לזה, ע' ירושלמי שבועות פ"א ה"ד ובקידושין פ"ב ה"ו ובגבורות ארי ליומא ר"פ שני שעירי ובטו"א לר"ה ד"ח ע"ב

שם קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן, והנה הרמב"ם והרע"ב בפיה"מ דמשנתנו הוכיחו מזה, דהא דתנן אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה, שהוא דווקא בקרבן יחיד שיש לו בעלים, אבל קרבנות צבור שנשחטו שלא לשמן עלו נמי לצבור לשם חובה מפני משיכת הסכין למה שהן ראויין לו, ועמש"כ בחידושי שם

וראיתי בס' חה"ק שהביא ראיה להרמב"ם בפיה"מ מהא דבעי בירושלמי יומא רפ"ה הותירו שעירים מה יעשה בהם וא"ר שמואל בר רב יצחק מקייצים בה את המזבח ופריך יש חטאת קריבה עולה א"ר יוסה שנייא היא שאין קרבנות צבור נקבעין אלא בשחיטה ע"ש, הרי דבקרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן והוא כפירוש הרמב"ם בפיה"מ ע"ש, ולדעתי בלתי מובן מה יש להוכיח מהתם יותר מדשמואל בבבלי דאמר קרבנות צבור סכין מושכתן למה שהן, הלא בירושלמי שם ובשקלים פ"ד ה"ג מסיק נמי כדהכא תנאי