אור הישר (זבחים) קנו

כגון. דוגמא לזה פירש"י בחולין ד"כ ע"ב דבכל השוחטין משנקב הוושט יש כאן מעשה טריפה וכי גמר שחיטתו מיתכשר אם לא שהה שיעור שהייה ע"ש, הרי דפעולה אחת לא מחלקינן אע"ג שהיה מקום בסברא. וה"נ דכוותיה, הגע עצמך לפמש"כ הרמב"ם ה' פרה שם. דהזאה כל שהוא ממי הנדה בכל מקום שנגע מעור בשרו של הטמא עלתה לו הזייה אפילו נפלה ההזאה על ראש אצבעו או על ראש שפתו ע"ש, והשתא אם כל שהוא מן ההזאה נפלה על שפתו למשל, וחלק מן ההזאה נפלה לו אח"כ תיכף על חלק אחר מן הגוף, האם נימא דחלק קמא טיהר את הטמא וחלק בתרא טימא את הטהור, ואם יזה פעם שלישית באותו מעמד של הזאה ראשונה חזר אותו הטמא להיות טהור, ובע"כ דאין לחלק בפעולה אחת, ואע"ג דנטהר משיעור הזאה ראשונה, ולכן אם מצאו חכמים לקונסו בשביל שהרבה מי חטאת במים פסולין, לא נטמא מן ההזאה היתירה, להיותן שתי ההזאות בפעולה אחת כנלע"ד

שם רבי אומר לדברי ר"א הזאה כל שהוא מטהרת כו', ע' תוספתא פרה פ"ט ובביאור הגר"א שם

שם הזאה כל שהוא מטהרת הזאה אין צריכה שיעור, ע"ל ע"ה ע"ב תוד"ה הזאה ובר"ש פרה פי"ב מ"ה

רש"י ד"ה ר"א אומר ינתנו במתן ארבע ורואה המתנות היתירות מדם הבכור כאילו הם מים ואין זה בל תוסיף במתנה אחת, משום בל תוסיף וידי עולה יצא דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר ע"כ, וכן נקטו התוס' לעיל ע"ט סוף ע"ב ובשילהי בכורות ע"ש, וקשה א"כ נפל פיתא בבירא מאי קאמר ליה ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע, הרי אפ"ל דבל תגרע שייך רק במקום דמעכב גם בדיעבד, משא"כ בנתן מתנה אחת דרחמנא גלי דיצא בדיעבד כדאמרינן לעיל ר"פ ב"ש, ומאי קמהדר ליה ר' יהושע הרי הוא עובר על בל תוסיף, דלפ"ד ר"א דרואה אני כאילו הם מים, בל תוסיף מהיכא, וע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד סוף אות ב'

עוד יל"ד אם נתן מתן ד' במתן אחת אע"ג דגלי קרא דבדיעבד כיפר ובכ"ז עובר על בל תגרע כנ"ל, א"כ אמאי לא הביא אביי ראיה לדבריו מהכא בריש תמורה דכל מה דא"ר לא תיעבד אי עביד מהני, אכן לפ"מ שהבאתי לעיל בסמוך דבל תוסיף ובל תגרע אינן דומין לכל הלאוין שבתורה, להיותן קשורין בהוראות הב"ד ע"ש, לפ"ז אין להן שייכות עם סוגיא דתמורה

רש"י ד"ה מי יימר. שמא רוב שתיהן מן השאובין כו', ע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"ב ושם חי"ד סי' כ"ח ענף ה'

רש"י ד"ה רב אשי אמר הגרסא משובשת בספרים כו', ע' בדקדוקי סופרים

תוד"ה רב אשי בסה"ד, האיך יוכל להיות שלא יוכלו לחלוק הכל שהוא לשתים ע"כ, כוונתם דכל היכא דקתני כל שהוא, בע"כ דאיכא ביה שיעורא כדי חלוקה קצת, וע' ב"ב קמ"ט ע"ב ובחולין קל"ז ע"ב ובעירובין ד"פ ע"א ובשבת צ"א ע"א וע"ש ס"ג ע"ב תוד"ה אריג ובביצה ט"ז ע"ב רש"י ד"ה לא דאית ביה כזית ובבכורות י"א ע"א רש"י ד"ה פשיטא

ע"ב והתחתונים עלו לו ואי אמרת אין בילה כו', ע"ל עמוד א' תוד"ה בשלמא ובטו"א למגילה ד"ו ע"ב

שם הכא במאי עסקינן כגון דאיכא רובא עליונים וקא יהיב למעלה שיעור תחתונים ועוד ע"כ, ע' בשערי תשובות למהר"ם ב"ר בדוך ז"ל סי' רכ"ה מה דלמד מהך דהכא לדין הפרשת חלה מעיסה פטורה המעורבת במחוייבת, וע"ל ע"א תוד"ה בשלמא ובשערי תשובות למהר"ם ב"ב הנ"ל ח"ב סי' נ"ט

תוד"ה ועוד. והא דלא פריך ממתניתין ניחא ליה לאקשויי מברייתא כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד סוף אות ב'

תוד"ה בל תוסיף. ואי עביד עוד שיריים בשביל עולה אין בכך כלום כו', ע' שושנת העמקים להפמ"ג כלל ג'

דף פ"א ע"א ר' אליעזר אומר ינתנו במתן ארבע וכ"ת ה"נ בשנתערבו ארבע באחת כו', כ"ה הגרסא בדק"ס

שם אלא אמר רבה בבלול לא פליגי כי פליגי בכוסות כו', ע' בקונטרס אבני מלואים לטורי אבן ר"ה דכ"ח ובהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד

שם א"ר יהודא לא נחלקו ר"א וחכמים על דם חטאת שנתערב בדם עולה שיקרב כו', כה"ג גבי תערובות אברים לעיל ע"ז ע"א, ובשתי הברייתות נשתנו הגרסאות בתוספתא פ"ח

שם ארשב"ל ל"ש אלא תחילת חטאת ועולה אבל סוף חטאת ועולה כו', משמע דדבריו סובבים על משנתנו דתערובות דם, ובילקוט אחרי רמז תקע"ה הרכיב מימרא זו על משנה דלעיל ע"ז ע"א אברי חטאת שנתערבו באברי עולה כו'

שם דברי הכל מקום עולה מקום שיריים ר' יוחנן ואיתימא ר"א אמר עדיין היא מחלוקת, ע' בראב"ד לתו"כ ויקרא חובה סוף פרשה ג'

שם ומאי קמ"ל דאין עולין מבטלין זה את זה האי מולקח מדם הפר ומדם השעיר נפקא, פי' דמהאי קרא נפק"ל בברייתא דיומא נ"ז ע"ב שיהיו מעורבין וכ"ה בתו"כ פ' אחרי שם, והא דבירושלמי יומא פ"ה ה"ד אמרינן מנין שהוא זקוק להערות ת"ל ונתן מדם הפר ומדם השעיר בזמן שהן מעורבין ע"ש, כוונתו נמי על מקרא זה, דבאמת לא אשכחן כתוב כזה המובא בירושלמי שם, רק הכי כתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב, נמצא דהאי ונתן קאי על דם הפר ודם השעיר דלקיחה, ועליו כוון בירושלמי, וע' בשעה"מ ספ"ג מה' גירושין ובת' הגרע"א סי' קכ"ט ובדו"ח מערכה י"א

שם תנאי היא איכא דנפקא ליה מהכא ואיכא דנפק"ל מהכא, בזה מיושב מה שיל"ד לכאורה לפמש"כ התוס' ביומא נ"ז ע"ב בד"ה תניא, דר' יהודא