אור הישר (זבחים) קנה

דס"ל לשאב"מ לוקין עליו, וע' במה שהאריכו במצות אלו בטו"א שם ובמנ"ח מצות תנ"ד תנ"ה

לכן נלע"ד דשפיר עביד הגאון ר' צבי הירש חיות ז"ל בספרו תורת נביאים מאמר בל תוסיף, שהחליט דשיטת הרמב"ם בפ"ב ה"ט מה' ממרים דכל ענין דבל תוסיף ובל תגרע הוא רק אזהרה לב"ד שלא יוסיפו ולא יגרעו במצוות התורה. ובמשנתנו מדיינים ר"א ור"י שאם אתה אומר שלא יתנו רק מתן אחת, היינו שהב"ד יחליטו כן הדין, הרי עוברים בהוראה זו על בל תגרע, והוא השיב לו דבל תגרע הוא רק כשהוא לעצמו ועוקרים כל הדין, משא"כ הכא דהמצוה על עמדה תעמוד היכא שלא היתה בתערובות, והוא השיב לו נמי דגם בל תוסיף הוא רק כשמוסיפים מצוה חדשה לעצמה, אבל לא כשעושה לשם תקנת הקרבן ע"ש ודפח"ח, וע' ביד המלך פ"א הט"ו מה' ציצית ובחידושי הגרע"א לכתובות ד"מ ע"א

שם א"ל ר"א לא נאמר בל תוסיף אלא כשהוא בעצמו כו', ע' ר"ה כ"ח ע"ב בשני דבורי התוס' ד"ה לא נאמר ובטו"א שם ובת' עונג יו"ט סי' קע"ט

שם ועוד א"ר יהושע כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך כו', בתוספתא פ"ח מבואר דהא דר"י הוסיף על דבריו לאמר כשנתת עברת כו', הוא מפני חסרון ההכרעה עה בדברי שניהם, דלזה עובר על בל תוסיף ולזה בבל תגרע, ולכן א"ל ר"י אני אכריע כשאני עושה בידי נמצאתי עובר על ל"ת והרי הוא בידי כשאני מניחה כמות שהיא נמצאתי עובר על ל"ת ואינה בידי ע"ש, ויל"ד אמאי חסרה ההכרעה בראשית דבריהם, מי לא ידעו דבבל תוסיף איכא מעשה ובבל תגרע ליכא מעשה, ועל לאו שי"ב מעשה לקי לכו"ע, משא"כ באין בו מעשה אפילו לר"י דלקי הרי מסקינן בפ' הלוקין ט"ז ע"א דתרי תנאי אליבא דר' יהודא, או הא דידיה הא דרביה ע"ש, ומדוע קאמר בתוספתא דבלשון בל תוסיף ובל תגרע חסרה ההכרעה

ועוד לפ"מ שפירשו רש"י ותוס' דעצם פלוגתתם דלר"א דאית ליה רואין המתנות היתירות כאילו הם מים ואין זה בל תוסיף, ולר"י אין זה בל תגרע דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, וזה ילפינן לעיל ר"פ ב"ש מקרא, ולאמר רואין הוא רק מסברא, וילפותא מקרא ודאי עדיף מסברא. דאפילו לר' אלעזר בסנהדרין פ"ח ע"א דאפילו הוא אומר מפי השמועה והן אומרים כך הוא בעינינו נהרג, הוא רק כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל, אבל בסתם עדיף מפי השמועה מכך הוא בעיני, וכש"כ ילפותא מקרא דאלים מסברא ומדוע לא היתה בדבריהם הכרעה וצע"ק, וע' באור שמח פ"ד ה"ח מה' יבום

שם כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך כשלא נתת עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך, בירושלמי שילהי עירובין ובפסחים פ"ג ה"ג מביא הא דמשנתנו בין שאר דברים דאשכחן במשנה דמוטב לעבור על ל"ת שלא באת לידו ממצות ל"ת שבאה לפניו ע"ש, ואע"ג דהכא אין זה עיקר הטעם רק עצם פלוגתתם היא כדפירשו רש"י ותוס' דר"א אית ליה רואין המתנות היתירות כאילו הם מים ואין זה בל תוסיף, ור' יהושע קאמר במתנה אחת משום דכל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר, אפ"ה כיון שלא היתה להם הכרעה אחרת כמבואר בתוספתא שהבאתי לעיל בסמוך, רק ההכרעה היא בזו דלעבירת בל תוסיף איכא נמי מעשה בפועל משא"כ לעבירת בל תגרע, ממילא דדמיא הך דהכא לאינך להתם, וע' בנוב"י סוף חלק ראשון ובעונג יו"ט חא"ח סי' א' וסי' ל"ח ובחי"ד סי' פ"ח

שם לא הכשיר ר"א אלא שנים שנים כו', ע"ל ע"ד ע"א רש"י ד"ה תרתי ובמש"כ בחידושי שם

שם א"ל ר' יעקב לר' ירמיה בר תחליפא אסברא לך כו', עמש"כ בחידושי לעיל ע"ז ע"ב

שם והזאה צריכה שיעור ואין מצטרפין להזאות, ע' יומא י"ד ע"א תוד"ה למזה ובגבורות ארי שם

שם רבא אמר לעולם יש בילה והזאה אין צריכה שיעור וקנסא הוא דקנסו רבנן כו', ומקשים לפ"מ דמי חטאת מטהר טמאים ומטמא טהורים כדאיתא ביומא י"ד, וכיון דטהור בהזאה ראשונה היכא קנסו רבנן להזות פעם שנית הלא בהזאה שניה מטמאין אותו, ותירץ בצ"ק דהך סברא דמי חטאת מטמא טהורים ר"ע ס"ל התם אבל חכמים פליגי שם על ר"ע ומסוגיא דנדה ד"ט ע"א מוכח דר' אלעזר כחכמים ס"ל וסוגיא דהכא קאי אליבא דר"א דלא ס"ל הך סברא ע"ש, ולע"ד שגגה היא דבנדה ר' אלעזר הוא, ובסוגיין הוא ר' אליעזר בן הורקנוס כדכתב הראב"ד בעדיות פ"ז מ"ה, וע"ל דף צ"ג ע"א מש"כ על הגליון, ור"ע היה תלמידו של ר' אליעזר כמבואר בפסחים ס"ט ע"א ובע"ז מ"ו ע"ב ובס"פ ארבע מיתות, וסברא יותר לאמר דר"ע ביומא שם כרביה ס"ל

ובפנים מאירות תירץ וז"ל כיון דלא הזה בפעם ראשון כשיעור אף דא"צ להשלים מ"מ אין איסור אם משלים מידי דהוי אם מזה מתחילה כשיעור ועוד י"ל שאין מטמאין עד שיהיה בזה שיעור הזאה והכא מזה פחות מכשיעור עכ"ל, וגם דבריו בלתי מובנים לע"ד הלא רבא קאמר בהדיא הזאה אין צריכה שיעור נמצא דלדידיה הבלתי שיעור לשיעור שלם נחשב כדכ' הרמב"ם רפי"ב מה' פרה אדם שנטמא במת והזה עליו כיון שנגע כל שהוא ממי הנדה כו, עלתה לו הזייה כו' ע"ש, ומטהרה נלמד לטומאה, למ"ד דמטמא טהורים כדמטהר טמאים, דג"כ אין צריכה שיעור, דמנלן לחלק ביניהם

ולולא דבריהם היה נלע"ד דלא אמר ר"ע דמטמא טהורים אלא בטהור דעלמא שנפלה עליו הזאה אז טמאתו, משא"כ כשהוא עסוק לטהר את הטמא באותה פעולה נתזה על הטמא הזאה יתירה אפילו במתכוון, ואע"ג דבזולת ההזאה היתירה היה ג"כ טהור, מ"מ אין מקום לחלק את הפעולה המאוחדת. ולאמר עד כאן היה מטהר את הטמא ובאמצע הפעולה התחילה לטמא את הטהור כיון דבפעולה אחת נעשית וע' תוד"ה