אור הישר (זבחים) קנד

מאי קמ"ל בהאי מניינא ואמאי לא סגי ליה כדתנן במשנתינו, ולעיל ע"ד ע"א דרב קאמר טבעת של עכו"ם שנתערבה במאה טבעות, אפשר דנקיט לשון התוספתא גבי כוסות וצע"ק

שם רא"א יתן למעלה כו' ע' ספרא נדבה פרשה ד' ובר"ש משאנ"ץ שם משנה ח'

רש"י ד"ה פעם ראשון ושני כבסו ב' פעמים טמא כו', ע' ווי העמודים לס' יראים סי' קל"ט אות ח' ובת' הריב"ש סי' כ"ו

רש"י ד"ה שאני רוק דקריר. נכנס בפשתן בחזקה וקשה לצאת, ע' בת' מהרש"ם ח"א סי' קל"ג

תוד"ה שלישי. אבל כוסות של עץ או של כסף כו'. בהגהות מיימונית פי"א הי"ח ממ"א כתב רק של עץ, ובתוס' ע"ז ל"ג ע"ב ד"ה כסי כ' עץ או של מתכת וזכוכית ע"ש, ונראה דהא דהשמיט הכא זכוכית, דפשיטא דסגי בפעם אחת דאינו בולע כדתניא בשילהי אבות דר"נ, וע' ברכות כ"ה ע"ב תוד"ה גרף

תוד"ה ראב"י אומר כו' מכאן ראיה לר"ת דמב"מ בטיל דקיי"ל משנת ראב"י קו"נ ע"כ, וכ"כ בס' האשכול ח"ג סי' כ"ח וע"ש בנחל אשכול

תוד"ה אף. ולאשמעינן דאינו יוצא מטומאה ע"י שרייה אפילו במים טובא כו' ע"כ, וכ"כ הראב"ן סי' כ"ד

תוד"ה במאי, וא"ת מאי קשיא ליה במאי קמיפלגי לימא דפליגי ברואה אני כו', ע' בהעמק שאלה לשאילתות פ' תצא סי' קנ"ד אות ב' בסופו

תוד"ה ה"ג. אלא הכא גזרינן דילמא אתי לאכשורי דם הפסולין לזריקה בעינייהו וכן דם התמצית והך גזירה שייכא אפילו לר' יהודא, עמש"כ בזה בתוי"ט ובתוס' הגרע"א, וע"ל ל"ה ע"א תוד"ה אין דם ובדף ל"ו ע"א רש"י ד"ה אין דם

תוד"ה ר"פ אמר דכו"ע גוזרין כך כתוב בספרים כו', ע' גבורות ארי ליומא במלואים דף נ"ט ע"ב

תוד"ה אמר. ור"א שהשיבו לפי דבריו של ר' יהושע השיבו כו' ע"כ, והנה כן פירש"י נמי לקמן ד"פ ע"א במשנה דטעמא דר"א דאמר ינתנו במתן ארבע משום דאית ליה רואה אני המתנות היתירות כאילו הם מים ע"ש, אולם בעירובין ד"ק ע"א פירש"י דלהכי ס"ל לר"א ינתנו במתן ארבע דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת דכתיב ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור ע"ש, ולפי פירוש זה קשה מאי מהדר ליה ר' יהושע הרי עבר על בל תוסיף, כיון דמצד עשה דוחה ל"ת אתינן עלה, דר"א סבר בזה עשה דוחה ל"ת, וממילא צ"ל דר"י סבר כמש"כ התוס' שם דלא דמי לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והיה יכול להתקיים בלא דחיית הלאו וע' בטו"א לר"ה כ"ח ע"ב, וא"כ אין זה ענין לתשובת ר"י במתניתין הרי הוא עובר על בל תוסיף, ומאי האי דר"א השיבו הרי הוא עובר על בל תגרע, כיון דפליגי במילתא אחריתי לגמרי, וא"ל נמי כמש"כ התוס' דר"א השיבו לפי דבריו של ר' יהושע, הלא לפירש"י שם דהתערובות היתה בחטאת, ור"י ס"ל כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנו במתנה אחת כיפר, הרי בזה בע"כ תרוויהו הכי ס"ל, דהא טעמא הוא משום דיש אם למסרת כדאמרינן לעיל ר"פ ב"ש, והשתא כמו דר' יהושע ס"ל הכי כדאמרינן בבכורות ל"ד ע"א ור' יהושע תרומתי כתיב, כמ"כ ס"ל לר"א שם ובקידושין י"ח ובכריתות י"ז, ולפ"ז אין מקום נמי לאמר כמש"כ התוס' דר"א השיבו לפי דבריו של ר' יהושע וצ"ע כעת, וע' ח"ס אה"ע ח"ב סי' צ' ובת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ה

תוד"ה תנן. חומרא דמי חטאת הוא דמאורייתא בטל ברובא, ע' ת' מהרש"ם ח"ב ס"ס ד'

דף פ' ע"א במשנה. הניתנין במתנה אחת שנתערבו ערבו בניתנין במתנה אחת כו', ע' תו"כ ויקרא נדבה פרשה ג' ופרשה ד' ובראב"ד ור"ש משאנ"ץ ובביאור המלוקט על התו"כ להגה"צ בעל חפץ חיים זצ"ל שם

שם א"ל ר"א הרי הוא עובר על בל תגרע כו', והנה בטו"א קונטרס אבני מלואים לר"ה כ"ח כתב דדוקא הכא שייך בל תגרע דבמתן ד' כשר בדיעבד דכל הניתנין על מזבח החיצון אם נתנן במתנה אחת כיפר אבל היכא דמגרע ביטל מצותה לגמרי ופסול אפילו בדיעבד כגון שמגרע מארבע פרשיות בתפילין ומד' מינין בלולב הלא גם הג' שעשה אינו כלום ואין כאן מצות תפילין ולולב אינו עובר על בל תגרע אלא שחיסר מצוה והאריך בזה טובא ע"ש

ולע"ד יל"ד טובא גם על יסודו של הטו"א שכ' בטעמו דהכא שייך בל תגרע משום דבדיעבד כשר, הלא אדרבה אטו משום דגלי רחמנא דבדיעבד כשר יוגרע עי"ז כחו עד דיעבור בשביל זה בבל תגרע, א"כ בכל הדברים שאינם מעכבים בדיעבד כגון סמיכה ותנופה שהם מצות, ובדיעבד אינן מעכבות כדתניא במנחות צ"ג ע"ב. האם נימא נמי אם לא סמך והניף אע"ג דלא מעכב מ"מ עובר על בל תגרע, וזה ודאי לא ניתן להאמר, דא"כ כדמסיק במנחות בברייתות דסמיכה ותנופה שאם עשאן שידי מצוה מעלה עליהן הכתוב כאילו לא כיפר וכיפר, ובעי עלה למימר בזבחים ד"ו כיפר עשה דקודם הפרשה לא כיפר סמיכה דהו"ל עשה דלאחר הפרשה ופריך בתר הכי אימא כיפר גברא לא כיפר קמיה שמיא ופירש"י דלא עבד מצוה מן המובחר ע"ש. ולפי הנ"ל הומ"ל ברווחא טפי, כיפר דבדיעבד אינן מעכבין, לא כיפר דעבר על בל תגרע כנ"ל

ובכלל מה מאד קשה להבין ענין בל תוסיף ובל תגרע, הרי לכתחילה כשהמצוה עומדת לפניו ולא יחפוץ לקיים העשה מכין אותו עד שתצא נפשו וע' ברש"י חולין ק"י ריש ע"ב, ובדיעבד הוא רק חיסר מצוה, ובל"ת אם היתה בעדים והתראה חייב מלקות מן התורה, ולא אשכחן דילקה נמי על בל תגרע למאן