אור הישר (זבחים) קנא

רש"י ד"ה וש"מ נותן טעם. נהי נמי דרבה מין על חבירו מ"מ טעמא יהיב כו', ע' בת' פני יהושע סוף ח"ב מה שהשיב לתלמידו הגאון בעל הש"ך ז"ל

תוד"ה הפיגול. ואע"ג דמסקנא אחד מינייהו עבר בשעת התראה מיהו ספק הוא בכל אחד אם יעבור עליו ואם לאו והת"ס לאו התראה היא כו', ע' בס' תפארת ישראל על ה' נדה סי' קפ"ה ס"ד

בא"ד דאפילו היתר לא מצטרף לאיסור כש"כ איסור לא מצטרף לאיסור כו', ע' בתשובות הרא"ש כלל עשרים סי' ב' ובפמ"ג ליו"ד שער התערובות חלק שלישי פרק ה' ובמה"פ לירושלמי נזיר פ"ו ה"א

בא"ד ואכולהו ליפטר דכל אחד הוי בטל ומבטל כו', ע' רי"ט אלגזי ה' חלה סי' י"ח

בא"ד ויי"ל דהתם בדלא מיערב אבל הכא דמיערב בטל כו', וע' ר"ש ערלה פ"ב מ"י ובת' אחיעזר חי"ד סי' יוד

תוד"ה מתיב. תימא דלא מקשה ליה מכה"ת כולה דקיי"ל טעם כעיקר, במה שהעיר בזה הגרע"א ז"ל בגליון הש"ס, ע' ג"כ בצ"ק ובחק נתן בסוגיין ובת' מקום שמואל ס"ס מ"ט וביד המלך פ"ו ה"ה מה' חמץ

תוד"ה אלא. דהתם חוזק המרירות הוא דמבטל טעם מצה כו', וכ"כ התוס' בהקומץ רבה כ"ג ע"ב בד"ה אלא, וע' לקמן בתוס' דע"ט סוף ע"א ובמש"כ בחידושי שם ולקמן ד"צ ע"ב, וע"ע ברש"י לקמן ע"ט סוף ע"א ובמנ"ח מצוה ו'. וע"ע בס' לבוש מרדכי לזבחים מש"כ בסוגיין סי' ט"ו

ע"ב אלא מין בשאינו מינו בטעמא כו', עי' רי"ט אלגזי ה' חלה סי' י"ג

תוד"ה הא דרביה. וא"ת אמאי דוחקיה לשנויי הא דרביה לימא דברייתא כרבנן דמתניתין כו'. דוגמא לזה הקשה הגאון בעל ש"א בספרו גבורות ארי לתענית ד"ד ע"ב

בא"ד מ"ש גבי קדשים וטומאה ומקוה אמרינן רואין הכא ובמכות וגבי איסורא לא אמרינן רואין כו', ע' פלתי סי' צ"ח סקי"ב

דף ע"ט ע"א הא דידיה הא דרביה, ע"ל ע"ג ע"ב בתוס' סד"ה ר' יהודא ובחידושי הרמב"ן לע"ז סוף דף ע"ג ובר"ן שם

שם אמר רבא אמור רבנן בטעמא כו', וכ' התוס' דמדאורייתא איירי כו', ואפ"ה לא תקשה מהו הלשון אמור רבנן, משום דאין שיעורין אלו מפורשים בכתוב, ויש בשיעורים של איסורין מחלוקות רבות בגמרא בטעם כעיקר ובאכילת פרס וכיוצא בהן, שעיקרן מן תורה ופירושם מדברי סופרים שנו לשון אמור, כמש"כ הרשב"א בתשובה סי' תרע"ח, וע' בחידושיו לחולין דף צ"ט ע"א ובפר"ח ליו"ד סי' צ"ח סק"ז בד"ה ומעתה כל הני

שם דא"ר אלעזר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זו את זו, בירושלמי חלה פ"א ה"א הובא מאמר זה בשם ר' אלעזר גופיה, ושם נאמר להיפך כשם שאין האיסורין מבטלין זה את זה כך אין המצות מבטלות זו את זו, וקשה בשלמא לפי גרסת הבבלי ניחא, דהא ר"א ס"ל כהלל הזקן שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן, והאי הוא דיליף מקרא דעל מצות ומרורים יאכלוהו, נמצא דאית ליה מקור אהא דאין מצות מבטלות זא"ז וע' רש"י ד"ה כשם, ועפ"ז שפיר יש לו מקום לאמר דאיסורין כמצות, אבל לפי גרסת הירושלמי דמצות כאיסורין הלא תלי תניא בדלא תניא, דמצות כבר ידע מקרא כדדריש הלל, ואיסורין אי מבטלין זה את זה הלא עדיין בפלוגתא ואיך תלי מצות באיסורין, ובע"כ דגרסת הבבלי עיקר, וע' פלתי סי' צ"ח סקי"ב

שם אמרו עליו על הלל שהיה כורכן בבת אחת ואוכלן משום שנאמר על מצות ומרורים יאכלוהו, הנה בפסחים קט"ו ע"א בברייתא דחולקים עליו חביריו על הלל, קתני יכול לא יצא בהן ידי חובתו אא"כ כורכן בבת אחת ואוכלן כדרך שהלל אוכלן ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו אפילו זה בפני עצמו וזה בפני עצמו ע"ש, ויל"ד דבכ"מ שחולקים החכמים, מר דריש מהאי קרא ומר מהאי קרא, משא"כ הכא דמהאי קרא גופיה דהלל דריש לשלשתם ביחד דוקא, אתו חביריו ודרשי ביה דגם כ"א בפ"ע ולא שלשתם ביחד

ועוד הלא כתוב זה כתיב בחומש הפקודים גבי פסח שני, ופרשה זו נאמרה ע"י מעשה שהיו טמאים לנפש אדם, ואיך הוו עבדי בפסח ראשון אז ובפסח מצרים, ולדעת רבינו יצחק בתוס' יבמות ע"ב ריש ע"א עשו פסחים כל מ' שנה שהיו במדבר, איך נהגו אז לפ"ד התוס' בפסחים שם דרבנן פליגי אהלל, ובע"כ שעשו ע"פ ההוראה בפ' בא האמורה בפסח ראשון, ומדוע לא מצאו הלל וחביריו להוציא משם איזו הכרעה, וכן נשאר הספק בפירושא דהאי קרא דפסח שני, הנוגע למעשה עד סוף כל הדורות כדמסקינן בפסחים שם, ואמאי לא נאמר למשה בדין פסח ראשון איך לעשות לכתחילה וצ"ע

והנה בירושלמי חלה פ"א ה"א הלשון הלל הזקן היה כורך שלשתן כאחת א"ר יוחנן חלוקין על הלל הזקן והא ר' יוחנן כורך מצה ומרור כאן בשעת המקדש כאן שלא בשעת המקדש כו', ומפרש בפ"מ וז"ל כאן בשעת המקדש חלוקין הן על הלל לפי ששלשתן מדאורייתא ומבטלות זא"ז כאן שלא בשעת המקדש היה ר' יוחנן אוכל משום שמרור בזה"ז דרבנן ולא אתי דרבנן ומבטל למצה שהוא דאורייתא אף בזמן הזה עכ"ל, ופירוש זה הוא לכאורה נגד סוגיא ארוכה בפסחים שם, דאמרינן אפילו למ"ד מצות אין מבטלין זא"ז ה"מ דאורייתא בדאורייתא או דרבנן בדרבנן אבל דאורייתא ודרבנן אתי דרבנן ומבטיל ליה לדאורייתא, והסביר ברמב"ן לסה"מ וז"ל מפני שהוא אצלם כדבר של רשות דמבטל מצוה ע"ש, ולפ"ז אפילו אי ס"ל לר"י מצות אין מבטלין זא"ז איך היה כורך מצה ומרור כיון דמרור בזה"ז דרבנן, ודרבנן