אור הישר (זבחים) קנ

אחרי אשר סרה סיבת המום, משא"כ שאר מוקדשין דאפשר לאמר בהם כיון שנדחה שוב אינו נראה, להכי איצטריך קרא למוקדשין, כנלע"ד הסבר דבריהם, וע' רי"ט אלגזי לבכורות פ"ו סי' נ"ג

תוד"ה ורבנן, אבל בם בהם לא דריש כו', ע' יומא ס"ד ע"א תוד"ה ואידך

בסה"ד ועוד דאפילו עולין נראה דלרבנן מדאורייתא מבטלין זה את זה כו', ע' בת' הגרע"א ז"ל סי' ק"ע

תוד"ה רואין, דאם יש בו מראית דם דקתני היינו מראית דם גמור ולא חזותא בעלמא, עמש"כ בחידושי לחולין קי"ד ע"א

דף ע"ח ע"א ר' יהודא אומר אין דם מבטל דם, לא פליג על ת"ק דאית ליה רואין, דבסוגיין בגמרא משמע דר' יהודא נמי אית ליה רואין וע"ל ל"ה ע"א תוד"ה אין. רק כוונתו דאפילו בלא טעמא דרואין כשר, משום דאין דם מבטל דם דמב"מ לא בטיל, וע' בר"ן נדרים נ"ב ע"א ובתמים דעים להראב"ד סי' קמ"ו

שם נתערב בדם פסולין ישפך לאמה, זהו המקור הנכון לדברי הרמב"ם בפ"ב הכ"ג מפסוה"מ, ולא כהכ"מ שם שהורה מקורו ממשנה דלקמן ע"ט ע"ב דנתערב דם תמימין בדם בע"מ, וע' לעיל ל"ו ע"א ובמש"כ בחידושי שם

שם בדם התמצית ישפך לאמה ר' אליעזר מכשיר, הנה לחד תירוצא בתוס' לעיל ל"ה ע"א ס"ל לר' יהודא בזה כר' אליעזר ע"ש, ולפ"ז יל"ד קצת על מסדר המשנה, שהי"ל לסדר בבא דדם התמצית במציעתא דמשנתינו גבי תערובות דם קדשים בדם חולין, כיון דמה דס"ל לר"י שם אין דם מבטל דם בהכרח דס"ל נמי דם התמצית כשר לזריקה לפ"ד התוס'

שם אם לא נמלך ונתן כשר. ע' טו"א לר"ה דף כ"ח בקונטרס אבני שהם ובת' ברית יעקב חי"ד סי' פ'

שם ל"ש אלא שנפלו מים לתוך דם אבל נפל דם לתוך מים ראשון ראשון בטל, ע' שעה"מ פ"ד סוף ה"ה מה' ק"פ

שם אר"ל הפיגול והנותר כו', ומסקינן ופליגא דר"א כו', ולכאורה אמאי השמיט לדר' יוחנן רביה דר"א הלא בירושלמי חלה פ"א ה"א קאמר דאיתפלגון הפיגול והנותר ששחקן ר' יוחנן אמר לא ביטלו זה את זה ורשב"ל אמר ביטלו זה את זה כו' ע"ש, והרמב"ם בפי"ח ה"כ מפסוה"מ פסק כר"י לגבי ר"ל, וע' בפר"ח ליו"ד בקונטרס אחרון סי' צ"ח ובת' מקום שמואל סי' מ"ט ואפשר משום דכל השקלא וטריא דבסוגיין היא דוקא לר"ל, אבל לר' יוחנן הכל ניחא, וע' כו"פ סי' צ"ח סקי"ב

שם והנותר והטמא כו', עה"ג נרשם מכה"מ דלא גרסי והטמא ע"ש, אולם בתוס' שבת פ"ט ע"ב ד"ה אסורין ובת' הרשב"א סי' תש"ל ובחידושיו לחולין צ"ט ובת' הרא"ש כלל כ' סי' ב' ובר"ש ערלה פ"ב מ"י ובב"י יו"ד סי' צ"ח גרסי תיבת והטמא, וכ"ה באור זרוע לע"ז סי' קע"ו וסי' ע"ר וסי' תשע"ט

שם אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו, ע' בקונטרס אחרון להרמב"ן בחידושי יבמות דף פ"ב ובת' הרשב"א סי' תש"ל

אכן יל"ד בשלמא לפי גרסת והטמא שפיר קאמר אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו, דנגד כל אחד ישנם שני מינים ובטל כל אחד בהשנים, אבל להני דגרסי רק הפיגול והנותר, הוה כל אחד חד לגבי חד ואיך קאמר אי אפשר כו', וע' בת' באר יצחק חא"ח סי' י"א

שם וש"מ התראת ספק לא שמה התראה, ע' אור זרוע ה' חלה ס"ס רי"ד וביד המלך על הרמב"ם קונטרס כל נדר וכל שבועה ושם סוף ה' סנהדרין

שם מתיב רבא עשה עיסה מן חיטין ומן אורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ואע"ג דרובא אורז כו'. וקשה איך מקשה רבא על ר"ל הלא בתוספתא חלה רפ"ב פליג רשב"ג על משנה זו, ואיהו ס"ל עד שיהא בדגן כשיעור ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח עד שיהא בה כשיעור, ובירושלמי שם פ"ג ה"ה פסק ר"ל גופיה כרשב"ג, וע' בראב"ד ומפרשי הרמב"ם פ"ו הי"א מה' בכורים ובר"ש חלה פ"ג מ"ז ובחידושי הרשב"א לחולין צ"ט ע"ב

בר מן דין הלא סוגיא דמנחות כ"ג ע"ב אתיא נגד סוגיא דידן כדכ' התוס' שם בד"ה אלא, ואיך מקשה מינה בפשיטות לר"ל, וע' ברמב"ן ה' חלה וברי"ט אלגזי שם סי' י"ג וצ"ע כעת, וע' בת' מקום שמואל סי' מ"ט ובשעה"מ פ"ו ה"ה מה' חמץ ובבאר יצחק חא"ח סי' ח'

שם ואע"ג דהוי רובו אורז, ע' בס' התרומה ה' איסור והיתר סי' מ"ט ולקמן ע"ט ע"א תוד"ה אמור ובמש"כ בחידושי שם

שם אימא סיפא אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח, ע' בחידושי ח"ס לע"ז דף ס"ז ובת' באר יצחק חי"ד סי' ל"ג

רש"י ד"ה בדם הפסולין כגון ברובע ונרבע, ע' בת' עונג יו"ט חי"ד סי' צ"ה

רש"י ד"ה לפי. דלא שייך דיחוי אלא בדבר קדושה, הארכתי בזה בחידושי לחולין פ"ז ע"א

רש"י ד"ה שבללן זה בזה כזית מזה וכזית מזה ונתנן לתוך פיו כו', והקשה בשטמ"ק כיון שהוא בעין ונותן טעם ויש בו כשיעור ליחייב וי"ל כיון דנעשה פירורין ונבלל יחד חשוב כנבלע המיעוט ברוב ע"ש, ולכאורה זה אינו מעלה ארוכה ללשון רש"י כנ"ל, אמנם לשון הירושלמי בחלה פ"א ה"א הפיגול והנותר ששחקן כו', ולפי לשון זה משמע שהיו שיעורי הזיתים שחוקין קודם שנתנן לתוך פיו, וע' בפמ"ג יו"ד שער התערובות ח"ג.